תקופה לא קלה בבית.. - הריון ולידה
היי לך , נראה שממש עניין אותך משהו שעדיין נמצא בעיצוב הישן שלנו, אז מה דעתך, אומנם אהבנו אותו והוא שירת אותנו נאמנה הרבה שנים אבל השתדרגנו ואנחנו גם ממש מאוהבות בעיצוב החדש של האתר.
מקוות שתהני מהפוסט , זה אותו המוצר רק באריזתו הישנה.
אל תשכחי לבקר גם באתר החדש שלנו כדי להנות מהכלים הרבים שלנו, תוכלי להירשם שם לעדכון שבועי על התפתחות הפיצי שבבטן, לשמוע על הכנסים החודשיים שלנו (שווה ביותר, יש שם גם הגרלות מטורפות), להירשם לאחת מקבוצות הוואטסאפ שלנו כדי לפגוש חברות למסע או להתייעץ בלייב עם אנשי מקצוע ועוד הרבה הרבה דברים שצריך במסע המטורף הזה של הריון והורות..
מקוות שתהני מהפוסט , זה אותו המוצר רק באריזתו הישנה.
אל תשכחי לבקר גם באתר החדש שלנו כדי להנות מהכלים הרבים שלנו, תוכלי להירשם שם לעדכון שבועי על התפתחות הפיצי שבבטן, לשמוע על הכנסים החודשיים שלנו (שווה ביותר, יש שם גם הגרלות מטורפות), להירשם לאחת מקבוצות הוואטסאפ שלנו כדי לפגוש חברות למסע או להתייעץ בלייב עם אנשי מקצוע ועוד הרבה הרבה דברים שצריך במסע המטורף הזה של הריון והורות..
הפורומים הישנים סגורים, על מנת לכתוב פוסטים צריך לעבור לפורום החדש
-
שלום שרון,
אני מאוד וותיקה בפורום נעלמתי לתקופה די ארוכה והעדפתי להתחבר בשם הפחות מוכר שלי כאן על מנת להתייעץ משהו חשוב.
יש לי ילדה בת שנתיים ו7 חודשיים (שבאה אחרי מס שנים של טיפולים) היא ילדה מאוד מיוחדת חכמה ומאוד דעתנית ועקשנית.
היא מבינה הכל ,מדברת שוטף,גמולה יום ולילה.
לפני כחצי שנה גילו אצלי את המחלה.
מאז המצב בבית לא הכי נורמטיבי למרותש אני מאוד משתדלת.
נאלצתי לעזוב אותה מספר פעמים למשך כמה ימים לצורך אישפוז ניתוח וטיפולים
לא יכולתי להסביר לה המ מתרחש ואמרנו לה פעם אחת שאמא הולכת לעבודה,לטיול וכו..
כל דבר כזה גרם לה לטלטלה.
הפרידה משך הזמן בלעדיי ופתאום החזרה ועד שהיא הסתגלה אליי שוב ורכשה אמון נעלמתי שוב.
מאז החזרה האחרונה שלי לבית לפני כחודש היא רק עכשיו מתחילה להתאושש מבחינת החרדת נטישה.
במשך כל החודש הזה רק אני איתה,מקלחת,מאכילה,מרדימה לוקחת ומחזירה מהגן.
בתחילה היא פחדה להפרד ממני בבוקר וביקשה שאבטיח לה שאני אבוא בצהריים ושלא אלך לעבודה\לטיול ..ממש פחדה שאעלם לה שוב
הייתי צריכה להתקלח כשהיא יושבת ומסתכלת שחלילה לא אברח.
ממש לא פשוט.
היינו מאוד רכים וותרנים איתה איפשרנו לה מה שרצתה כדי להקל עליה את הקושי וגם כמובן היא קיבלה הרבה פינוקיםמ וחוסר סדר יום בתקופה שנעדרתי והסבתות\דודים טיפלו בה.
הבעייה שזה ייצר חוסר גבולות.קשה מאוד להתנהל מולה אם היא לא מקבלת מה שהיא רוצה.הכל מלחמות ואני עדיין מנסה להתחשב בה אבל עד מתי?מה הגבול? ילד צריך גבולות וסדר בעיקר לתחושת הביטחון שלו.
חשוב לי שתהיה לה יציבות והיא תדע שאנחנו "חזקים" ממנה ואנחנו מחליטים.
היא גם מתחצפת ואומרת לי "חלאס" , "את מעצבנת אותי"..
מה שהכי חורה לי זה שהיא מרביצה ומציקה לילדים אחה"צ (בגן לא) אם באים אלייה חברים או שהיא מתארחת היא מרביצה ורבה לרוב בלי סיבה.
היא שתלטנית והכל שייך לה והיא מרביצה חופשי וזה לא שהיא לא יודעת להבעי את עצמה.
זה הגיע למצב שהורים כבר כועסים ולקוחים את הילד ואני לא יודעת איך לנהוג.
אני כועסת עלייה מענשיה והיא בוכה וצורחת אבל חוזרת לסורה.
זה נורמלי לגילה?
זה עקב משבר ריגשי?
איך עליי להתנהל?
לאיזה סוג של בעל מקצוע עליי לפנות?
אשמח לכל טיפ,הדרכה ייעוץ בנושא..
אני פוחדת שישאר לה נזק נפשי מהתקופה הזו או שחלילה היא תשמיך ככה ויתרחקו ממנה חברים.
כי היא באמת ילדה טובה ומיוחדת וןבגן כולם סביבה ואוהבים אותה..
תודה רבה!!
1 תגובות
עמוד 1
-
שלום יקירה,
שאלת שאלות רבות ומורכבות, ואני מעדיפה להתייחס ממקום קצת אחר.
מראש אני אומרת שיתכן ולא תסכימי עם הדרך אותה אני מציעה.
זו זכותך, בכל מקרה. אלו הם חייך, זו ההתמודדות שלך, מדובר על בתך הפרטית ושמורה לך כל הזכות להסכים או לא להסכים עם הדרכים המוצעות לך.
אני מצטערת באמת ובתמים על גילוי המחלה. זו בוודאי בשורה קשה, וההתמודדות האינטנסיבית עם הבשורה הזו לא מקלה עם ההסתגלות אליה.
את מספרת שלא שיתפתם את הילדה בבשורת המחלה - ולהיעדרויותייך התכופות היא קיבלה הסברים שונים - רק לא האמיתיים.
בתך בת ה - 2 ו - 7, שהייתה כבת שנתיים בעת גילוי המחלה - כבר מסוגלת להבין ברמה כלשהי מה קורה.
זה שאתם לא מספרים לה (כמובן, מותאם לרמת הבנתה ולרמת היכולת שלה לספוג כזה מידע) כלל במה מדובר - אני חושדת, שעלול להגביר את חרדתה.
תמיד ובאופן בלתי מעורער - הבלתי ידוע מפחיד יותר מן הידוע, גם אם הידוע הוא גרוע וקשה לנשיאה.
להרגשתי - בתך הקטנה מודעת באופן כלשהו לכך שקורה משהו קשה. היא לא יודעת מהו ה"משהו הקשה" ולכן דמיונה לוקח אותה למקומות נוראים ואיומים.
היעדרויותייך לא מוסיפות להרגשת בטחונה, וההסברים שמדובר ב"עבודה" או "טיול" רק מערערים אותה יותר ומוסיפים להרגשת חוסר הבטחון ולהרגשה שהקרקע היציבה נשמטת מתחת לרגליה.
תארי לעצמך כיצד זה נראה מהצד שלה:
היא לא יודעת כלום על המחלה. פתאום, באמצע שום מקום ושום דבר - אמא נעלמת.
מסבירים לה שאמא "יצאה לטיול" או "עובדת קשה".
לילדים בגיל בתך גם כך קשה עם היעדרות ההורים - גם אם באמת מדובר על טיול זוגי תמים להחזרת הרומנטיקה וחיזוק הזוגיות.
והיא - שגם כך קשה לה, נאלצת להתמודד עם הקושי הזה, ללא כל הסבר נוסף - פעם, אחר פעם, אחר פעם...שרון שמש
M.Sc
פסיכוטרפיסטית התנהגותית קוגנטיבית C.B.T
www.sh-cbt.co.il
