הילדה ממש מבוהלת - הריון ולידה

סורי שאני נדחפת אבל אני חייבת לומר לך את דעתי

תודה עדי

תודה עדי
אחרי שעדי נתנה לנו את התיאוריה, אעבור למעשי:
מעניין אותי לדעת איך היא בכלל עם תחפושות? מה קורה בפורים? היא מתחפשת בשמחה? משתתפת בחגיגות? שמחה לראות אנשים/ילדים אחרים מחופשים? מפחדת ממסיכות, או מתייחסת אליהן בשיוויון נפש? ומה קורה בהופעות/הצגות, שם לשחקנים יש תלבושות שמסתירות את זהותם/דמותם?
אם גם בפורים ובהצגות המצב הוא דומה מבחינת התגובה/החרדה, הייתי אומרת ש- יש ילדים כאלה. אחוז מסוים מהפעוטות מפחדים מתחפושות/הסתרת זהות על ידי מסכות/תלבושות. בגיל הפעוט זה מוסבר התפתחותית, וצפוי לעבור. אם לא עובר עד גיל מסוים (איני זוכרת בת כמה רום אופיר כעת, אבל אני מסתכנת בזיכרוני ואומרת שלדעתי היא עדיין בגיל שזה יכול להיחשב לתגובה נורמטיבית וחולפת), רצוי לטפל - בדומה לטיפול בכל סוג חרדה אחרת.

במידה וזו לא תגובה אופיינית לה במצבים כאלו, ופסח הנוכחי היה הפעם הראשונה בה נתקלתם בסוג כזה של תגובה - הייתי מייחסת לזה פחות חשיבות, וטוענת שהזמן החולף מהאירוע יעשה את שלו, והתגובות החרדתיות יירגעו בהדרגה עם כל יום/לילה שחולף.

עם זאת, ומכיוון שכרגע היא ואתם סובלים מהשפעות הבהלה הראשונית, בלילות, ומכל איזכור של האירוע, הייתי נוקטת בגישה של "לקרב אותה לאט לאט למה שהרכיב את האירוע".
למה אני מתכוונת?
תראי, האירוע היה מורכב מכמה דברים:
הייתה שם דמות לא מוכרת שנכנסה במפתיע (היא לא ציפתה לזה) מהדלת הלא ראשית של הבית (דרך הסלון), והייתה עטופה מכף רגל ועד ראש בסדין.
כעת אנו עדיין בעיצומו של חג הפסח, וזו הזדמנות טובה לקרב אותה לסיפור של אליהו הנביא, בלי שהיא תחשוד שלסיפור יש מטרה אחרת...
יש הרבה סיפורי פסח לילדים (אני מכירה סיפורים ודיקלומים נהדרים של מיריק שניר. כגננת, את בוודאי מכירה וחשופה ליותר ממני... ), ויש כאלו שמסבירים היטב מיהו אליהו ומה תפקידו, וגם כיצד הוא באמת "נראה" - כסבא טוב בעל שיער וזקן לבן...
ממליצה, קודם כל - להתחיל בזה, ולנסות לעשות מזה 'פעילות חינוכית-כייפית משפחתית', ולא פעילות להורדת רמת החרדה...
בנוסף, אני מאמינה שמה שהבהיל את רום אופיר היה עיטוף הגוף בסדין (שהוא לא מדויק להסברת אליהו... אליהו המקורי עוטה זקן ושיער לבן, ולא נראה כמו שד...), ניתן להסביר לה לאחר הפעילות המוסברת מקודם, שהנער בן ה - 12 טעה קצת באיך שאליהו נראה...
ולבסוף - לקחת סדין פשוט, להסתכל עליו, לגעת בו, להניח אותו על הרגליים/הברכיים/הידיים (היכן שהיא מסכימה) ולתת לה להגיע להבנה שמה שקרה בסה"כ זה שהנער כיסה את עצמו בסדין, סדין פשוט, סדין בדיוק כזה, כמו זה שאנו משחקים איתו עכשיו...

מקווה שמשהו מזה יעזור, ושתתגברו על הבהלה
בהצלחה, והמשך חג שמח

שרון שמש
M.Sc
פסיכוטרפיסטית התנהגותית קוגנטיבית C.B.T
www.sh-cbt.co.il

תודה שרון

היא מאוד נהנתה הפורים הזה. היא התחפשה בכיף וברצון ואפילו רצתה להתחפש שוב ושוב. לא ראינו תגובות כאלה אצלה גם אצל אחרים שהתחפשו

גם בהופעות הפשוטות (מפעילים למיניהם) שהיתה עד עכשיו לא נראה שום פחד או חרדה.

הייתי אומרת שזאת פעם ראשונה שאנחנו נתקלים בזה. אני אנסה ליישם חלק מהדברים שציינת. אולי באמת שווה להקריא סיפורים הקשורים... ואני אראה איך היא תגיב. אגב, היא בת 3 ו- 3 חודשים אבל אני לא בטוחה כמה היא תבין (או בכלל תקשיב) אם אספר על אליהו. לדעתי תלחץ רק מאזכור השם

תודה רבה על כל הייעוץ

תמר

תמר,
לא צריך להיבהל מהבהלה .
..."אם אספר על אליהו. לדעתי תלחץ רק מאזכור השם"...
ו?.... ואז?...
אז גם את תילחצי מזה שהיא נלחצת מאיזכור השם?....
יהיה חכם הרבה יותר להראות לה תגובה נורמלית ולא נילחצת.
חג פסח עכשיו, ואם את תנרמלי את זה על ידי סיפור והסבר - רב הסיכויים שהיא תתחיל לקבל את זה כנורמלי ותפסיק להילחץ רק מאזכור שמו.
שרון שמש
M.Sc
פסיכוטרפיסטית התנהגותית קוגנטיבית C.B.T
www.sh-cbt.co.il