היי בנות
אוף, היה קשהההה.... אני חייבת לפרוק.
אני נשואה חודשיים.. ישר אחרי החתונה נכנסתי להריון, כמו שתכננו..
אבל הוא התפתח מחוץ לרחם ונאלצתי להתאשפז ולקבל זריקת מטוטרקסט כדי למוסס אותו.
קיבלתי אותה,
דיממתי
, הבטא ירדה יפה...
לא היה קל, אבל הצוות של בית חולים בני ציון במחלקת נשים היו נהדריםםם...וכ''כ תומכים ומבינים, הייתי בהלם. ו
אבל עדין הריקנות הזאת... שאני מרגישה עכשיו.. כאילו.. כל הציפיות התנפצו, כל החלומות..
ההרגשה של להיות בהריון, אפילו שזה היה רק בהתחלה... אוףףף..
בעלי היה איתי באישפוז.. קצת קשה לי לפרוק איתו כי הוא ישר דוחף את עצמו (את חושבת שלי לא קשה? ההריון היה גם שלי...) ואין לי כוחות מיותרים להסביר לו שאצלי זה קצת שונה מאצלו, עם כל הרצון הטוב שלו להשתתף בצערי..
אז החלטתי לרשום כאן
זהו... פרקתי...
תודה על ההקשבה