סטרס וחרדה חברתית - הריון ולידה

היי סיוון ,
עם כל הכבוד לעדנה כצנלסון ולספר - שאותו אני מאד אוהבת ומעריכה את הידע שבו, ועם כל הכבוד להגדרה של "חרדה חברתית" - ההגדרות ניבנו על תיאורי התנהגויות.
לכן, אני מחזירה את השאלה אלייך:
למה את חושבת שהוא סובל מ"חרדה חברתית"? איך את מגדירה את עידן כ"ילד שסובל מחרדה חברתית" בכלל? (הכוונה היא: מה בהתנהגותו גורם לך להגדיר אותו כך?)
חריקת שיניים ואי יכולת/רצון להתקרב לכוכבת ילדים בסוף ההופעה (במיוחד אם מאד מאד תכנן לעשות זאת בזמן ההופעה עצמה...) הם לא קריטריונים מספיקים לקביעת אבחנה כזו.
אני עצמי חרקתי שיניים עד גיל מאוחר יחסית (13 או 14), וכך גם מיכל ורם שלי. הם גם נזקקו לטיפולי יישור שיניים ארוכי טווח (וכסף), וכך גם אני.
אף אחד מאיתנו אינו סובל מחרדה חברתית. מעט ביישנות - כן. אבל לא ברמה משתקת.
אני בכלל סבורה שלא ניתן לקבוע אבחנה פתולוגית כמו "חרדה חברתית" לפחות עד גיל הכניסה לבית הספר (וזה הגבול התחתון ביותר. רב האבחנות נעשות מאוחר הרבה יותר - לכיוון גילאי 12-13).
דבר נוסף: גני הילדים משופעים בילדים שלוקח להם 3,4,5 ו - 6 חודשים לפתוח את פיהם ולהשתתף. פעמים רבות זה קשור דווקא לבשלות רגשית ולקצב התפתחות אינדיבידואלי ששונה מהותית בין ילד לילד.
מקצב "פתיחת הפה" בגן בגיל 3-4 אין להקיש דבר וחצי דבר על חרדה כזו אחרת, בטח לא על "חרדה חברתית".

בביישנות וקושי עם חשיפה/השתלבות חברתית מטפלים בשיטה קוגניטיבית-התנהגותית שכוללת חשיפה הדרגתית ואיטית לגורם הפחד, לצד למידת טכניקות הרפיה.
אבל זה לא נעשה לפני גיל 8-9.
מקווה שעזרתי

שרון שמש
M.Sc
פסיכוטרפיסטית התנהגותית קוגנטיבית C.B.T
www.sh-cbt.co.il

בקיצור את רומזת לי "קלות" להפסיק לעוף על עצמי ולאכול סרטים

חיזוקים חיוביים והעצמה אלו דברים נהדרים.


שרון שמש
M.Sc
פסיכוטרפיסטית התנהגותית קוגנטיבית C.B.T
www.sh-cbt.co.il