הי שרוני - הריון ולידה

שירן ,
ראיתי, אחזור אלייך מאוחר יותר.

שרון שמש
M.Sc
פסיכוטרפיסטית התנהגותית קוגנטיבית C.B.T
www.sh-cbt.co.il

היי שירן!
ובכן... אהמ... אהמ...: הדימום נפסק מאז שהתחלתי עם הקרינון (טנק'ס גוד) והתופעות?... ובכן... התופעות... אני מצ"ב שרשור שפתחתי בנושא בפורום הורים, ובמקביל מורידה לך ציון על חוסר מעקב אחר תגובותיי. ראי הוזהרת, זוהי הזהרה אחרונה!
http://www.yoledet.co.il/forum/topic.asp?TOPIC_ID=244985

ולענייננו:
קצת תיאוריה - את ביקשת, לא אני:
תוקפנות כביטוי לתהליכים התפתחותיים קורית בסבירות גבוהה, כאשר הילד לומד שהוא נפרד מאמו (ישות נפרדת ממנה). על כך הוא עשוי להגיב בתוקפנות: למשל, לחטוף את משקפי האם ולזורקם, להטיח ברצפה סנדויץ שהוכן לו על ידה, או לסרב להתלבש בבוקר כשהיא דווקא ממהרת לעבודה (הכל דוגמאות מהחיים הקשים של כולנו, כן?... ) ילד בשלב האגוצנטרי למשל, לא מבין למה עליו לוותר על הצעצוע ש"תפס" או מדוע אסור לו לקחת משחק שמוצא חן בעיניו רק מכיוון שהוא נמצא בידיים של מישהו אחר.
האגוצנטריות בולטת במיוחד בגילאי שנתיים-שלוש, ומתמתנת עם התפתחות החשיבה ורכישת הניסיון החברתי בגילאי חמש-שש.
סיבה נוספת לגילויי תוקפנות בבית, יכולה להיות השלכת תוקפנות על בני משפחה: מישהו בגן הכה אותו, והוא מגיב באלימות כלפי אח קטן/אמא/אבא. הוא חושש להחזיר בגן לחבר, ומוצא דרך לא מאיימת לבטא את רגשותיו בבית.
אלו נראות לי הסיבות שיכולות לבוא בחשבון מתוך מה שאת מספרת.
כמובן שקיימות עוד סיבות רבות לגילויי תוקפנות בבית, אבל הן לא רלוונטיות לעכשיו.
מה עושים ואיך למנוע התפתחות של התנהגות תוקפנית?
ראשית, והכי חשוב: על ידי מתן מסרים עקביים וברורים של מותר ואסור. זה נכון לגבי הבית, לגבי הגן, ולגבי בית הספר היסודי ואח"כ התיכון, וצריך להיעשות בתיאום: קודם בין ההורים לבין עצמם, ואח"כ - אם צריך (אם יש התנהגות תוקפנית גם שם) - בין ההורים לבין המערכת החינוכית.
שנית, חשוב ללמד שהתנהגות תוקפנית אינה משתלמת: התוקפן לא מקבל זכויות יתר בגלל שהוא כזה, ובגלל ש"פוחדים להתעסק איתו פן ירביץ".
שלישית, כדאי מאד להמעיט בתגובות מענישות, באיומים, ולהימנע עד כמה שאפשר מהשפלה של ילדים והפחדתם (איומים?... "אם תתן לי מכה, אז...."). המבוגר צריך להוות מודל שישתמש יותר בתקשורת מילולית ובגילויי אהדה, ופחות בהורדת הוראות ללא הסבר (כן... אני יודעת... לפעמים זה מתיש להסביר כל דבר).
רביעית, ואחרון: מחקרים בתחום התפתחות הילד גילו שככל שהילד ייחשף יותר לדמות אב מטפחת, רכה ואוהבת, של אב מעורב ומחויב, כך יפחתו גילויי תוקפנות פיזית.
כמובן שהסעיף האחרון הוא כללי מאד, וטווח המושג "דמות אב מעורב ומחויב" הוא רחב עד בלי די. באופן כללי, מדובר על קיומה של דמות אב ונוכחות רגילה שקיימת ברב הבתים שאנו מכירות, ולאו דווקא לאב שמגיע כל יום מהעבודה בשלוש, יוצא עם ילדיו לגן השעשועים, חוזר איתם, מכין ארוחת ערב, מקלח, מלביש, מקריא סיפור לפני השינה ומשכיב.
ואח"כ גם קם 5 פעמים בלילה למוצץ שנופל או לשאר הצקות מעולם התוכן של פעוטות.

מקווה שסייעתי

שרון שמש
M.Sc
פסיכוטרפיסטית התנהגותית קוגנטיבית C.B.T
www.sh-cbt.co.il