היי רעות
,
אני חייבת לציין שאני פחות מבינה את הקשר בין הרצון של נועה לסדר יום מובנה, לבין ההמלצה של הגננת להוריד שעות טלויזיה.
אמנם, יש דיון ושיח נרחב על חסרונות הטלויזיה לילדים, מול היתרונות (כן כן, קיימים גם יתרונות לצפייה במכשיר...), אבל במקרה הזה (של רצון לסדר יום מובנה וידיעתו), פחות מובן לי הקשר שעשתה הגננת.
לגבי החלק הראשון של שאלתך, אני מצרפת לך שאלה ותשובה שהייתה בפורום לפני זמן מה, ויש לי הרגשה שתעזור לך:
http://www.yoledet.co.il/forum/topic.asp?TOPIC_ID=243858אמנם נועה יותר גדולה מלהב, שעליה נשאלה השאלה, אבל גם בגילה של נועה עדיין קיים צורך בהבניית תחושת בטחון - וזו, בעקרון, מושתתת על שליטה על מה שקורה לנו...
לדעתי, מאד יתכן שזה נובע משם.
על שאלות פילוסופיות ואחרות, אני מאמינה שכל אדם עונה בהתאם להשקפת עולמו, אמונותיו והבנתו - וזה אישי לגמרי...
אבל, סתם לדוגמא, על השאלה כמו: "למה אנחנו נולדים?" ניתן לענות משהו בסגנון: "אנחנו נולדים כי ההורים שלנו מאד רצו שניוולד".
בעקרון, אני לא בעד התשובה: "זה למבוגרים", אלא בעד מתן תשובות לשאלות שהיא מציגה תוך ניסיון להבין מה היא באמת רוצה לדעת, ועד כמה הבינה את הנאמר.
על השאלה: "מה זה רוצח?" או "מה זה שברים?" או שאלה על תמונה אלימה בטלויזיה/בעיתון, ניתן לומר: "כשתהיי גדולה אפשר יהיה להסביר יותר במדויק למה הרביצו/הרגו/פצעו את האיש בתמונה"... אבל תשובה שביסודה רק: "את קטנה, אי אפשר להסביר", בלי לעשות כל ניסיון להסביר מתפרשת על ידה יותר כדחייה או כחוסר סבלנות מאשר ככורח מציאותי.
בהצלחה
שרון שמש
M.Sc
פסיכוטרפיסטית התנהגותית קוגנטיבית C.B.T
www.sh-cbt.co.il