קנאה ואי שביעות רצון בין ילדים - הריון ולידה

רציתי להוסיף שסמדר אמרה "המשפחה של חברה שלי גדולה ויש לה המון דודים ודודות והמשפחה שלי קטנה"
וסמדר ביקשה ממני לא להגיד את הדברים שאמרה לגננת.
והאם לדעתך מומלץ לסמדר שיחות עם פסיכולוגית ילדים?

היי ליא ,
תודה רבה!
ראשית - בוודאי על סמך הדברים שכתבת, אין לי שום יכולת להמליץ או לא להמליץ על שיחות עם איש מקצוע. קיימים עוד כל כך הרבה פרמטרים אחרים לקביעת צורך בהתערבות.. מה שכן, על פניו - ואם אני לוקחת אך ורק את מה שכתבת - אז לא. לא נשמע שזה מעיד על צורך ממש בהתערבות. אבל רק את יודעת וחווה את סמדר ביום יום, במצבים שונים, ויודעת לומר האם היא סובלת ברמת התפקוד (בבית, בגן, מבחינה חברתית ומבחינה בריאותית) היום יומי - דבר שמהווה את הפרמטר העיקרי לצורך בטיפול.
עכשיו, להתייחסותי:
את מגדירה את הדבר המטריד אותך בסמדר כ"קנאה" - ונותנת כדוגמאות סיטואציות שונות בהן סמדר משווה את מצבה/רכושה/מה שהיא מקבלת (חומרית ורגשית), לילדים אחרים. אני לא בטוחה שמדובר על "קנאה", אלא יותר על (כפי שכתבת) "אי שביעות רצון", נטייה לעצבות או כעס, נטייה לפרשנויות שליליות של מה שקורה לה - ועקב כך גם חוסר יכולת לחשיבה על חלופות אופטימיות או מדויקות יותר, ולבסוף גם - דימוי עצמי נמוך. ו-כן, יתכן שקנאה היא התוצאה הסופית של כל זה - ולא ההתחלה.
משפטים שלא מועילים במצבים כאלו, הם:
"אל תהיי עצובה/כועסת/מקנאה" - כי לא ניתן לשנות מצב רוח על ידי הוראה.
"אין לך סיבה לקנא/לכעוס" - כי על זה אפשר תמיד להתווכח...
"יש ילדים יותר מסכנים ממך/שלא מקבלים מה שאת מקבלת" - כי זה בבחינת האשמתה, שבלאו הכי היא מרגישה אשמה, ומתן תחושה שרגשותיה אינם לגיטימיים.
ובקשר לזה, רציתי לומר שאני לא מסכימה שזוהי "סתם פרובוקציה" כדי להשיג ממך דברים שאין לה - נראה לי שסמדר במקום כלשהו שבאמת זקוק להתייחסות אמפטית למה שהיא מביאה... די קשה גם כך, להיות במקום שלא מרוצה בחלקו...
(לך...)

הניסיון להתמודד עם הדברים כולל כמה שלבים:
ראשית, יש לנסות להבין מה בחייה גורם לה להרגיש כך: אירועים מהעבר? חסך רגשי? אירועים בהווה? קשיים או מסרים משפחתיים? בעיות בריאות? קשיים בכל תחום אחר של התפקוד? בהקשר לזה, הייתי שואלת מה קורה בגן?
לאחר הבנת הבעיה, חשוב לאוורר את הרגשות - דווקא כן לעודד אותה לדבר על מה שנמצא בבסיס התחושות שהיא מפגינה (קנאה/כעס/אי שביעות רצון).
לאחר מכן, נעבור לשלב עיבוד הקושי - אני בעד עבודה קונקרטית בגילאים אלו - דרך אמנות: ציור, פיסול וכו' או בובות ומשחק.
ולבסוף - ניסיון למצוא פתרונות, גם אם חלקיים, לבעיות שהועלו (ואז, בשלב הזה, ניתן לומר את מה שאמרת לה: שהיא הולכת להופעות, שיש לה הרבה דברים שלאחרים אין, להראות לה מה הדברים שהיא כן מקבלת, ומה ניתן לעשות/לקבוע במקרה בו היא מבקשת ללכת למשחקיה ואת במקרה לא יכולה. למשל: לקבוע שהולכים מחר, במקום היום.)
במקביל, ניתן לנסות וללמדה לשנות את דרך החשיבה שלה, ללמדה הערכת מצב מדויקת יותר, כדי לבטל את התחושה הפסימית האוטומטית. למשל: להבין שלכל בעיה יש סיבות רבות, ולא תמיד ניתן "להאשים" מישהו. לא תמיד הדברים בשליטתה, ולכן אין טעם לגלוש לפרשנויות קטסטרופליות - "את אמא רעה", "המשפחה שלי קטנה" וכו' - אלא לחפש פירושים אופטימיים יותר, שיאפשרו שליטה והתמודדות (דוגמא: "אמא לא יכולה היום", "בגלל שהמשפחה שלי יותר קטנה, נוכל לעשות ליל סדר כולנו ביחד" )

לבסוף, אני לא מבינה למה סמדר ביקשה שלא תגידי את הדברים לגננת, ולמה זה דווקא, מדאיג אותך?
הייתי מנסה לברר קצת יותר לעומק מה טיב היחסים עם הגננת, ואיך הם משפיעים על סמדר? עלייך?
למה היא רוצה להסתיר מהגננת דברים מסוימים? כמובן, שזו זכותה וזכותך לשמור לעצמכן דברים, גם בלי לערב את הגננת יותר מידי, אבל נשמע לי שיש פה קצת יותר מזה, ויתכן שהגילוי לגננת גורם לסמדר מתח מסוים?

מקווה שסייעתי במשהו, ואשמח להמשיך לסייע
שרון שמש
M.Sc
פסיכוטרפיסטית התנהגותית קוגנטיבית C.B.T
www.sh-cbt.co.il

הי שרון
תודה על תשובתך
רציתי להוסיף עוד מידע לגבי סמדר, היא ילדה מקובלת מאוד מבחינה חברתית, יש לה המון חברות.
לא נחסך ממנה שום דבר מבחינה רגשית או חומרית. אני נותנת 100 אחוז מעצמי .
הבעיה היא שיש לה חברה טובה ורק באותה חברה היא מקנאה ועושה השוואות רק איתה. אותה חברה ידועה כילדה שאוהבת להשוויץ ולהתגאות במה שיש לה.
לאותה חברה ספציפית יש אחות תאומה שגם היא חברה של סמדר אבל איתה אין בעיות.
כנראה בגלל שאותה חברה מרבה להתגאות ולהראות מה שיש לה,בגלל זה סמדר מרגישה מה שמרגישה וזאת למרות שבאמת סמדר מקבלת הכל מבחינה חומרית ורגשית ואף הוסיף ואומר שאותה חברהלא מקבלת אפילו רבע ממה שסמדר מקבלת, נתחיל מזה שאמא של החברה עובדת כמעט כל יום עד 21:00 ולעומת זאת אני מ****ה כל יום לבנותיי.
בקשר לגננת...סמדר ביקשה שאני לא אשתף את הגננת כי היא מתביישת ברגשות הקנאה שהיא חשה.
אגב בעבר כתבתי לך שאלה האם רצוי להפריד בין סמדר לבין התאומות וכתבת לי לא להתערב במקרה הזה.

תראי,
דעתי המקצועית היא עדיין שעלייך לא להתערב במקרה הזה.
את כמובן, תעשי מה שאת חושבת לנכון - ואם את חושבת לנכון להתערב - זה מה שתעשי.
זה בהחלט חשוב שאת מכירה את חברותיה של סמדר ויודעת מי מהן גורמת לה להרגיש כך או אחרת, אבל אני מאד בעד זהירות יתר של הורים כשהם מנסים לאסור על ילדם להתחבר עם חברים מסוימים, או להעדיף אחרים.
אני לא רוצה להכנס לסוגיית שעות העבודה ומידת הקדשת תשומת לב וזמן לילדים - זהו נושא לדיון נפרד, אבל שאלי את עצמך (את עצמך בלבד) האם יתכן שבנקודה זו את חשה הזדהות יתר עם מה שקורה לסמדר ביחסיה עם החברה, ולא נמצאת רק במקום של האמא, אלא פתאום נמצאת במקום של "סמדר" ("אותה חברה אוהבת להשוויץ ולהתגאות במה שיש לה" - אז מה? כמה וכמה ילדים שאני מכירה, אוהבים לעשות את זה... זו התנהגות ילדית אופיינית...) ?
זוהי סמדר, וזוהי חברתה.
זה טיב היחסים ביניהן.
כנראה שסמדר עדיין לוקחת משהו מחברות זו - אחרת לא הייתה שומרת עליה.
יש לה את השיקולים שלה - אלו חייה.

זוהי את ואלו חייך.
את את בחירותייך (המקצועיות, האישיות) עשית, וכך את מתנהלת.
יש בזה טוב, ויש בזה פחות טוב (כמו כל דבר בחיים).
אבל אלו חייך, וזהו אופן גידולך את בנותייך.

אל תערבבי בין 2 אלו.

שרון שמש
M.Sc
פסיכוטרפיסטית התנהגותית קוגנטיבית C.B.T
www.sh-cbt.co.il

תודה, אעצור את עצמי לא להתערב בשלב זה