היי מיכל
,
בשעה טובה ללידתך הצפויה
בהחלט יכולה להיות התנהגות רגרסיבית (= חזרה להתנהגויות "תינוקיות" יותר, שמהן כבר נגמל) עם הצטרפותו של חבר חדש במשפחה, ואף לפני כן.
מבחינה זו, נשמע שבן השנתיים שלך מגיב באופן נורמלי וצפוי...
מבחינת 2 הדברים עליהם שאלת, הייתי מפרידה ביניהם, ונותנת לכל אחד מהם התייחסות מעט שונה:
1. השינה - הייתי מציעה לו "להיות תינוק" באופן מאד מבוקר: להציע לו שבמשך זמן מסוים מהיום הוא יהיה "התינוק של אמא". גבולות הזמן הזה יהיו ברורים, ובתוכם הוא יוכל לשבת על ידייך, להתכרבל בחיקך, להירגע בחיבוקך... כאמור, זה יהיה לזמן מוגבל בו תשחקו ב"אמא ותינוק". במהלך היום יוגמשו מעט הדרישות ממנו והוא יוכל לקבל מעט יותר עזרה בהשוואה לעבר, כלומר: אפשר לעזור לו להתלבש או להתרחץ, גם אם כבר עשה זאת בעצמו. במקביל, יודגשו הזכויות והיתרונות שלו כגדול, כולל העזרה שיגיש לך בטיפול בתינוק, והערכת העזרה הצפוי הזו על ידך.
תהליך זה יוכל להיות מלווה בהתבוננות באלבום התמונות שלו כשהיה תינוק (כדי להראות לו שגם הוא זכה לטיפול מסור...), וכן באמירה מפורשת של הדברים, כדי לעזור לו
להיות מודע להם.
2. המכות - פה הייתי נוקטת בדרך הרבה יותר החלטית, והייתי שמה גבולות ברורים לקנאה/כעס וביטוייהם אצלו. מותר לומר שכועסים, מותר לבעוט (בכדור), מותר לקרוע (עיתונים ישנים), מותר לזרוק (חיצים) - אך אסור להרביץ! לא בגן ולא בבית! תגובה תקיפה ואסרטיבית - תביא להפסקת ההתנהגות. מיצוי חלופות לתוקפנות (כדור, עיתונים ישנים, חיצים וכד', ואולי גם ביטוי ויזואלי בעזרת צבעים ואולי חימר) תקל על מציאת נתיב ביטוי מעודן כחלופה למכות.
שרון שמש
M.Sc
פסיכוטרפיסטית התנהגותית קוגנטיבית C.B.T
www.sh-cbt.co.il