מתלבטת... צריכה עזרה - הריון ולידה

הי לכולן,
לפני שבועיים בערך עברתי הפסקת היריון מתוכננת בשבוע 23. מה זה "מתוכננת"? - כמובן שלא מבחירה ומרצון שלנו חס וחלילה, אלא פשוט כי ראו במי השפיר בעיה והרופאים המליצו לנו חד משמעית להפסיק את ההיריון באותו הרגע. עברתי הפסקה בבילינסון באמצעות טבליות ציטוטק.
כל הסיפור הזה הוא חוויה נוראית, אבל אני מרגישה שאני מצליחה להתקדם. נתנו לי 3 שבועות בבית למנוחה, ונותר לי עוד שבועיים בבית. פיזית אני מרגישה הרבה יותר טוב - בהתחלה הייתי מעוכה - חלשה נורא פיזית ואני משערת שגם נפשית. סבלתי מכאבי בטן ודימומים קשים. עכשיו, תודה לאל, אני מרגישה טוב יותר. יש לי הרבה יותר כוח, אני מצליחה לעשות דברים בבית, ואפילו - ואולי דווקא בגלל זה - יש לי איזו תחושה מבצבצת של 'לא נעים לי להיות בבית - עובדה שאני כבר בסדר'. מצד שני, אני מנסה לתת לעצמי להינות עד כמה שאפשר מהמצב. אולי אתן קוראות את זה וחושבות שאני נוראית ואטומה ולא רגישה, אני מקווה שלא תחשבו כך. אני כן חושבת על הדברים, אבל משתדלת לא לשקוע בזה. בהתחלה היה לי קשה להתמודד דווקא עם התחושה של ה'בסדר', גם פיזית וגם נפשית. עכשיו אני יותר מרשה לעצמי. חברה שלי, שגם עברה סוג של הפסקת היריון (מוקדמת, בשבוע 10 כי לא ראו דופק) אמרה לי שזה בסדר, כי אפילו ב'שבעה' לא בוכים כל הזמן.
אני לא יודעת.... - אני מפחדת שאולי אני באמת אטומה למה שקורה לי, למה שקרה לי.
ויש עוד עניין - אני עובדת במקצוע טיפולי. אני מפחדת שדווקא בגלל זה, כשאחזור לעבודה - אז הכל 'יבוא לי בהפוכה', שאני אתמוטט או אשבר או לא יודעת מה. וזה מפחיד אותי...
בעצם, יש לי 2 שאלות אליכן -
1 - האם עוד מישהי מרגישה כמוני, כלומר, האם אתן מרגישות שאתן כן מצליחות לעבור הלאה (זה לא שאני שוכחת מזה, ממש לא, אבל זה כן שאני לא חושבת על זה כל היום ולא באבל כל היום)? אני נשמעת לכן נוראית??
2 - בגלל כל מה שכתבתי, אני חושבת ללכת לטיפול. מישהי מכירה מטפלת (פסיכולוגית / עובדת סוציאלית) טובה באיזור תל אביב / רמת גן / גבעתיים, שמקבלת דרך קופ"ח?
תודה לכולן....