בוקר טוב אורטל וברוכה הבאה לפורום
,
ראשית - אחזיק את כל האצבעות שרק אפשר, שה - ivf אכן מנצח!!
איזה יופי לשמוע שיש לך תקווה גדולה שזה אכן כך...
לגבי החרדה מהבדיקות:
אני ממש מבינה אותך. אני חושבת שהרעיון לפנות לרופא שלך ו"להטיל" עליו את האחריות לבדיקות ולתוצאותיהן הוא רעיון טוב!
אבל אני "שומעת" בדברים שלך 'קול קטן' שאומר שייתכן שלא תוכלי לעמוד בכך (באי ההתעסקות בבדיקות, במה הן אומרות, בלחפש את הכוכבית הקטנה שמחוץ לסוגריים...), ואני מבינה שזה בעצם מה שאת שואלת פה. נכון?...
בעצם את שואלת אותי - ותקני אותי אם אני טועה - איך להתמודד עם הצורך (הכפייתי?...) הרגשי לחזור ולבדוק את תוצאות הבדיקות שבוודאי ילוו בהמוניהן את ההיריון הזה (הלוואי!
), למרות שה"שכל", הראש - אומר שאסור להתעסק בזה בכלל!!
אורטל,
עברת דבר קשה ומורכב אך לפני 9 חודשים. לפי דברייך, ההריון היה כרוך בסבל והוצאת העובר - ממש על גבול הטראומה. אני מבינה אותך מאד, משום שכל הריון מחוץ לרחם הוא דבר קשה וכואב, ובפרט אצל אשה שממתינה בסבל ובציפייה להריון שיבוא מבורך, ומקבלת הריון מחוץ לרחם.
אני חושבת (וזו המחשבה שלי. את יכולה לא להסכים) שבמצב כזה - להגיב בחרדה מפני הבאות, היא תגובה שיש בה מן הנורמליות...
כל מה שאת מתארת שאובחן אצלך (ocd, מחשבות כפייתיות והיפוכונדריה) נובע ממצב חרדתי זה.
את נמצאת שם, זה מלווה אותך וימשיך ללוות בעוצמות משתנות, כנראה לפחות עד סוף ההריון, שיגיע בשעה טובה ובעזה"ש.
אני מבינה שאת נמצאת בטיפול, ומהדברים הקצרים שכתבת נראה לי שזהו טיפול טוב ומספק למקרים שכאלו. כמו כן, אני קוראת אותך ומבינה שאת מודעת למה שעובר עלייך ולגורמים לסבל שלך.
אלו דברים שיעזרו לך בהתמודדות, ועוזרים לך כבר כעת לעבור את המסע הקשה הזה.
הייתי מציעה לך לפתח קצת יותר סובלנות וסליחה לעצמך - ולא לדרוש מעצמך דרישות שנובעות מקיצונויות לפה ולשם.
אסביר:
בפעם הקודמת תוצאה לא תקינה בבדיקת הדם הצביעה על האסון שקרה (הריון מחוץ לרחם), והביאה אותך להתרוצצות וחיפוש תשובות באופן אובססיבי אצל רופאים, בדיקות נוספות וחיטוט נפשי מעורר סבל.
כעת, בזוכרך את הפעם ההיא, את כאילו אומרת: "אז זה הביא אותי לתוצאה ממנה אני סובלת היום. כעת, לא יהיה יותר! אני לא אסתכל בבדיקות בכלל, ואת כל המעקב כולו יעשה רק הרופא שלי!"
ואני חושבת (שוב - זו המחשבה שלי. את יכולה לא להסכים איתה) שמעבר מקיצוניות אחת לשניה הוא מעבר לא בריא ולא מציאותי. במציאות לא קיימות רק קיצונויות. יש הרבה גווני אפור וגווני ביניים.
עלייך להחליט לעצמך - אולי בעזרת המטפל/ת האישי שלך בטיפול ה - cbt - על מה את כן מסתכלת, ומה את באמת משאירה בשביל הרופא שמלווה את תהליך הכניסה להריון.
כך יש פחות סיכוי שתישברי בתהליך, כי למרות שאמנם חלק מהאחריות יעבור לרופא, עדיין חלקו ישאר בידייך, ויתן לך תחושה כלשהי של שליטה על מה שאת עוברת.
מה דעתך?
ובכל מרה, המון המון המון בהצלחה!!!! מאחלת לך את כל הטוב ושבמהרה יתגשם חלומך
(ואשמח אם תעדכני אותי כאן אחרי יום שלישי בתשובה שתקבלי...
)
שרון שמש
M.Sc
פסיכוטרפיסטית התנהגותית קוגנטיבית C.B.T
www.sh-cbt.co.il