היי שרון... - הריון ולידה

היי שיר ,
שבוע טוב.
......... אהמממממממממממ.......... יקירתי, אני מתנצלת, אבל לא כ"כ הבנתי מה את שואלת...
את שואלת אם להשאיר אותו באותו גן? אבל במתכונת של טרום חובה? תראי... לפי הגיל הוא כנראה יתאים, לא?... יהיה בערך בן 4 בתחילת שנה"ל הבאה, אם אני מבינה נכון את סרגל הגיל שלו...
אז למה לא, בעצם?... אם יש לך שיקולים אחרים בעד ונגד - לא הבנתי אותם...

לגבי הדברים האחרים שכתבת עליהם, אני מבינה שאת בעצם מדברת על קונפליקט ביניכם (הוריו של רעי) לבין הגננת שלו?
והקונפליקט הוא על רקע חילוקי דעות לגבי הצורך של רעי באבחון/טיפול/התייחסות מקצועית (של קלינאית תקשורת/פסיכולוגית הגן)?
אם זה אכן כך ואני מבינה אותך נכון, הרי שאינני יודעת בכנות מה לומר - בתור מי שאינה מכירה לא את רעי, לא אותך ואת בעלך, ולא את הגננת... (ואפילו לא את פסיכולוגית הגן)

תראי, יקירה, נראה לי שאת מבקשת ממני דעה מקצועית בנושא בו אין לי שום יכולת להביע כזו דעה - מנין לי לדעת אם "תיוג" הגננת את רעי הוא מוצדק או לא?... כמו כן, אין לי שום דרך לדעת מכאן אם את אכן צודקת בתחושתך שאין מדובר על קושי אמיתי הנדרש להתייחסות מקצועית, אלא רק לעיכוב התפתחותי שהזמן שעובר עתיד לפתור...

אם איכשהו פיספסתי שאלה אחרת/נוספת ששאלת, אני מתנצלת, ומזמינה אותך לשוב ולשאול.

שרון.

שרון שמש
M.Sc
פסיכוטרפיסטית התנהגותית קוגנטיבית C.B.T
www.sh-cbt.co.il

היי שרון,
מתנצלת על אי בהירות השאלה...
בד"כ אני יודעת להסביר את עצמי...
"...אמא שרה לבן בלילה... אמא כאן לידך כל הזמן..."

היי שיר ,
אההה... עכשיו זה קצת יותר מובן .
תראי, לגבי הגן - אני ממש מבינה מה את אומרת לגבי כך שרעי ירגיש "גדול", לעומת השנה, בה הוא "קטן". אני חושבת שיש בכך מן ההגיון ומן הצדק, כלפי רעי. אם זה בין כה וכה לא משנה, ולשני הגנים הוא מתאים מבחינת הגיל ומבחינת ההתאמה לגן - אני חושבת שהייתי פועלת כמוך מתוך השיקול של - להעניק לו חויה של "להיות בין הגדולים בגן". זו תמיד חויה נחמדה ומחזקת בטחון .
לגבי הקלינאית תקשורת,
אתחיל בכך שאם את מרגישה לא נוח לשתף את הגננת, אז אל תשתפי אותה.
אני לא יודעת האם התחושה שלך לגבי כך שענתה תשובות לא מדויקות לפסיכולוגית היא אובייקטיבית או תחושה סובייקטיבית שלך, ובכל מקרה - זו תחושה שלך, ואין מה להתווכח עם זה.
מצד שני, גם התנהלות של פסיכולוגית הגן שבאה על מנת לצפות ולקבל רושם על ילד מסוים, בזמן שגם ההורים נוכחים, ומעדיפה לשוחח עם הגננת על הילד במקום לשמוע ממקור ראשון (ההורים) עליו, גם זו התנהלות מוזרה בעיני, ואישית - אני חושבת שזה אכן לא לעניין.

לגבי הצורך בטיפול קלינאית: זה כל כך תלוי בהרבה דברים, וכל ייעוץ שאתן כאן נראה לי לא מקצועי בעליל. יש מקרים בהם מדובר באמת בסוג של עיכוב קטן ולא משמעותי, והזמן עושה את שלו, ובגדול. דברים מסתדרים גם ללא כל התערבות טיפולית או אחרת.
ויש מקרים בהם העיכוב הוורבאלי הוא יותר מעיכוב וורבאלי, או שהוא אחד כזה שלא יתוקן ללא התערבות מקצועית.
בגדול, בגילו של רעי (כשלוש וחצי שנים) כבר בהחלט מתחילים טיפול של קלינאית תקשורת - במקרים בהם נקבע בו צורך.
כמו כן, נהוג לומר שבקשיים שפתיים מסוימים, ככל שהטיפול מתחיל מוקדם יותר, כך הפרוגנוזה (= סיכויי ההחלמה/התיקון של הקושי) טובה יותר.

כמתבוננת מהצד, ללא היכרות עם מי מן הנפשות הפועלות, הייתי מייעצת לך לבדוק את זה בדרך הישירה ביותר - דרך רופא הילדים והפניה להתפתחות הילד. בהתפתחות הילד יש להם את הידע והכלים המהימנים ביותר (שאני מכירה) לעלות על קשיים כאלו ואחרים, ולהגדיר במדויק מהם הקשיים והאם הם נובעים מכשל התפתחותי/נוירולוגי/שפתי או אחר, והאם זה משהו שהזמן צריך בו "לעשות את שלו", או שיש צורך אמיתי בהתערבות ממוקדת יותר לפתרון הקושי.

ואם לא מרגיש לך נוח, את ממש לא חייבת לעדכן את הגננת בכך... לפחות לא בהתחלה

המון המון בהצלחה, ואשמח אם תעדכני
שרון שמש
M.Sc
פסיכוטרפיסטית התנהגותית קוגנטיבית C.B.T
www.sh-cbt.co.il

תודה רבה רבה רבה
"...אמא שרה לבן בלילה... אמא כאן לידך כל הזמן..."