היי שני העייפה
,
באמת, מי יכול לסרב לתינוק צמא באמצע הלילה?..
כן, רק ש... השכלת להבין לבד שהצימאון הוא כנראה לא הבעיה האמיתית, אלא ההשכבה עצמה והציפיה (שלכם) שתישן שנת לילה רגועה.
לכן, כל התכווננות לפתרון בעיית הצימאון הוא מאד יפה, אם כי לא ממש רלוונטי...
הייתי מדובבת אותה לדבר על מה מפחיד אותה בשעת ההשכבה/בלילה?
בנוסף,
חשוב להקפיד על קביעות בסדר ובזמן ההשכבה.
להגביל את "טקס האזעקות" ("אני צמאה!"), על ידי אמירה כמו: "אני רואה שקשה לך להיפרד ממני, אבל אני מעדיפה שתישתי בלי עזרתי, ואשאיר את הבקבוק במיטה בשבילך."
בנוסף: אני ממליצה לאמץ "טקס שינה". לטקסים יש כוח להקטין פחדים ולצמצם קשיי הרדמות. חשיבותו של הטקס לא רק בעצם קיומו, אלא גם בכך שההורים שומרים בעזרתו על גבולות המפגש שלפני השינה ולא מאפשרים למתוח את הגבולות בלי סוף, או עד מצב של קוצר סבלנות. טקס ההשכבה לשינה מחזק תחושות זהות עצמית, עקביות, סדר, מסגרת, גבולות, חלוקת אחריות, ביטוי לקרבה ולאינטימיות והבטחת המשכיות הקיום בכלל ("מחר יום חדש", הרי). פרט למיסוד טקס קבוע, כדאי להעזר בתאורה עמומה כדי שהיא תתמצא בסביבתה ותראה חפצים מוכרים, ואולי בכל זאת להשתמש באובייקט מעבר כמו בובה או חיה מוכרת ואפילו שמיכה/חיתול שהיא קשורה אליהם.
בהצלחה ולשאלות נוספות אני כאן
שרון שמש
M.Sc
פסיכוטרפיסטית התנהגותית קוגנטיבית C.B.T
www.sh-cbt.co.il