היי אודליה, וברוכה הבאה לפורום
ראשית, אני רוצה לומר לך שאת צודקת כאשר את מאבחנת את מה שעובר על לירז כ"פחדים". לעתים, אנו מכנים זאת "חרדה", וההבחנה בין "פחד" ל"חרדה" היא זו: "חרדה היא אימה לא מוגדרת, ואילו הפחד הוא חשש ממוקד". מכאן, אנו מבינים שאכן, מדובר בפחדים, ויש להם בהחלט היבט התפתחותי - הם מופיעים יחד עם התפתחות המצפון, בשלב שהילד מבין שהעולם מסוכן, כשמופיע הקונפליקט האדיפלי, כשהילד יוצא לעצמאות ומרגיש לא מספיק בטוח להגן על עצמו, וכשהוא נוכח שלא את כל מה שמתרחש בעולם הוא יכול להבין. כמובן שכל משפט המופיע בין הפסיקים, שייך לשלב התפתחותי אחר, ובסביבות גיל שנתיים אנו מדברים על "כשהילד יוצא לעצמאות ומרגיש לא מספיק בטוח להגן על עצמו" ו"כשהוא נוכח שלא את כל מה שמתרחש בעולם הוא יכול להבין".
המפתחות להתמודדות עם פחדים אדפטיביים שכאלו (אדפטיביים=הסתגלותיים) נמצאים, ראשית, בהתייחסות רצינית אליהם. אין כל טעם וכל הגיון לומר: "אין לך מה לפחד, זה בכלל לא מפחיד", משום שאותה זה כן מפחיד, ומשפט שכזה עלול להעביר לה מסר שאת לא מאמינה לה ולכן אין טעם לפנות אלייך - עכשיו ולהבא.
המפתח השני מצוי כפי שכתבתי כבר, בהבנה שלפחדים יש היבט התפתחותי חשוב.
המפתח השלישי מצוי בחיפוש דרכים מגוונות לעזרה, בעיקר תוך נסיון להבין מה עזר לה בעבר להתמודד עם פחדים שונים.
וכאן, האפשרויות הן כמעט ולא מוגבלות. אני בעד דיאלוג ברמת ה"כאן ועכשיו":
כלומר, דיאלוג מציאותי שמציע לה דרכי התמודדות בנוסח: "אני אשמור עלייך", "בואי נבדוק יחד ונראה ש... (החלון סגור, שאין אף אחד על הספה, הדלת נעולה, וכו')", "את רוצה שלא נדליק את הרדיאטור", וכו'.
ניתן גם להיעזר באמצעים שיש בהם יסוד מציאותי משולב עם יסוד דמיוני: "שימי על כסא ליד המיטה שלך את החיצים/את המשרוקית/את הפנס שקיבלת במתנה שאפשר בעזרתה להפחיד את כל מי שמתקרב", או שנקנה "לוכד חלומות" ששומר אצלו את כל החלומות המפחידים.
רעיון נוסף להתגברות על פחד מרעשים מבחוץ: שינה עם מוזיקה מרגיעה שתסיח את דעתה מהרעשים שמגיעים אליה מבחוץ, ותמקד אותה בנעימה המרגיעה.
מקווה שסייעתי, בהצלחה!
שרון שמש
M.Sc
פסיכוטרפיסטית התנהגותית קוגנטיבית C.B.T
www.sh-cbt.co.il