לא רוצה ללדת עדין - הריון ולידה

אני בשבוע ה34 וכל אורך ההריון הייתי במעין הכחשה למרות שלעיתים התרגשתי שעומד להיות לי בת ( כל חיי רציתי בת ) .
הלכתי לפחות מחצי מהבדיקות שצריך לעשות , אני יכולה לספור את הבדיקות על יד אחת .
לא הייתי אצל טיפת חלב אפילו יום אחד .
עוד מעט זה מתקרב ואני צריכה לעבור ניתוח קסרי בהזמנה בשל ששני הלידות הקודמות שלי היו בקסרי .
אני רועדת מפחד , יש לי 2 ילדים אחד בן 4 והשני רק התחיל ללכת בן שנה וחודשיים .
הבכור מאוד משמעותי בעניי מבחינת השינוי שעומד לקרות למרות שהוא יודע שיש תינוקת בבטן ועוד מעט הולכים לרופא להוציא את התינוקת .
גם לו יש תינוקת בבטן וכשאני מחבקת חזק הוא אומר שאני מועכת את התינוקת שלו .
הוא חווה את זה כבר עם אחיו הקטן כך שאולי יהיה לו יותר קל לקבל שעוד משהו לוקח לו מקום .
ההתמודדות בבית ועם הילדים אחרי קסרי מלחיצים אותי מאוד .
כשהבאתי את התינוק שלי הבית לאחר הניתוח , הבכור עשה לי את המוות והיה קשה כל כך שרציתי שיעלם .( נשמה יפה שלי אני מתה עליו )
הילד בן השנה איתי בבית ולא נמצא במסגרת , אין לי אפשרות לשלוח אותו ואני יודעת שאף אחד לא יהיה לעזרתי שאני אצטרך .
אני אפילו לא מוכנה עדין ללדת , שתשאר שם עוד קצת זמן ..... כאילו שזה ישנה משהו .
אני לחוצה מאוד ומנסה לצייר מאורעות טובים וקלים ואומרת לעצמי " מה זה קטן עליך , את בחורה חזקה מאוד "! אך כבר עכשין קשה לי לעשות הרבה דברים , כמו הליכה לגן המשחקים אחר הצהריים או לסידורים בעיר , שלא נדבר על נקיון הבית .
אולי אני סתם חוששת אך אני מעולם לא משלה את עצמי ואני כבר יודעת מה זה להיות אחרי ניתוח קסרי ועכשיו יש לי 2 יהלומים יקרים שצריכים אותי גם .
האם משהי הרגישה תחושות דומות לשלי ?
אני רוצה לרדת מהרכבת אך היא נוסעת מהר מדיי ואין לי אפשרות לעצור .