אממממ.... - הריון ולידה

היי שיר ,
מצטערת לשמוע על העומס עלייך עם 2 עניינים בוערים אלו... לא נשמע נחמד
אנסה לעזור:
בקשר לעניין הראשון - מן הראוי שאציין שאיני מטפלת זוגית/משפחתית ולכן לעניין הקשר השביר ביניכם כרגע אני יכולה להתייחס רק מניסיוני ומהידע המוגבל שלי בטיפול זוגי: נשמע שזוגך עובר "משהו" שמשפיע בהכרח כפי שאת מתארת - על האוירה בבית. מאד מבינה אותך ואת הקושי שאת מתארת - להתמודד עם זה ולהישאר עדיין אופטימית ומתפקדת היטב - לפחות בתפקידייך בעולם: כאישה עובדת וכאם לילדייך. קשה לתפקד בתחושה תמידית שאת "מאכזבת" ובתחושת אשמה על לא עוול בכפך... (לפחות מנקודת המבט שלך...)
אבל זה שלו - כפי שכתבת, ובחוכמה רבה. זה המשבר שלו, אלו החיים שלו, אלו הרגשות שלו. ובהכרח, כשאתה עובר משהו קשה, כשאתה מאוכזב, כשאתה מרגיש אשם - אלו תחושות קשות, ותנסה למצוא מישהו לחלוק איתו את המועקה שלך... ואת אשתו, זוגתו. מה יותר קרוב מזה? אז הוא מצא אותך (הוא חיפש "מתחת לפנס"? מאד יכול להיות...) והכי נוח ומתבקש - לשים את זה עלייך.

נכון. קשה. מאד. קשה לחיות יום יום דקה דקה בתחושה שאת מאכזבת ומה שאת עושה לא מספיק.
אבל יעזור לך אולי, להבין שזה שלו - כפי שהסברתי לך קודם. התחושות הקשות הן שלו - והוא כנראה סובל. (כי לאדם שטוב לו - טוב גם לאנשים שסביבו. אדם שלא טוב לו - לא יהיה טוב גם לאנשים שסביבו, ושוב - מדובר על האנשים הקרובים ביותר והנוחים ביותר לקבל, להכיל, לקלוט את האדם)
לשאלתך - לא מכירה את מושג "משבר שני הילדים". כן מכירה סוגים של משברים שעוברים על אימהות וגם על אבות עם לידת ילדיהם. ממש לא משנה אם זה הילד הראשון או ה - 11 - משבר עם לידת ילד יכול לקרות לכולם, כל הזמן. (אבל כן שכיח יותר שזה יהיה אחרי הילד הראשון ולא ה - 11... )
מה לעשות? לנסות ללכת לקבל כלים להתמודדות עם המשבר אצל מטפל/ת זוגית. כן, גם לבד - אם זה לא מסתדר ביחד. ללכת, לתאר, לספר על תחושותייך, ולשמוע איך ניגשים לתחושות האכזבה, האשמה והייאוש מהאוירה בבית.
איפה? למרות שאני לא בעד להמליץ פה על סוגי טיפולים ואנשי מקצוע, בכל זאת אכתוב שנדמה לי שבמכון אדלר יש מענה ספציפי למשברי הורים בעקבות לידת ילדים. אולי כדאי לנסות שם?

בעניין השני מבטיחה לענות מחר, כי יש לי תחושה שהתשובה תהיה ארוכה...

רק טוב!
שרון שמש
M.Sc
פסיכוטרפיסטית התנהגותית קוגנטיבית C.B.T
www.sh-cbt.co.il

היי, חוזרת אלייך:
אז ככה, בקשר לעניין השני:
קודם כל - אם מציעים שיחה עם הפסיכולוגית של הגן, זו לא סיבה לבהלה...
לפעמים דווקא לפסיכולוג/ית שמלווה את הגן, יש פתאום תובנות שונות ולא אחת - מתונות ומרגיעות יותר, מאשר לגננת עצמה... אז אם מציעים, שווה להסכים...
שנית - לא, אין לי מושג על איזה מסמך היא מדברת... אולי אהממממממממ... היה שווה לשאול אותה על מה היא מדברת? אם אני מבינה נכון את כיוון השיחה שלה, אולי היא מתכוונת לאיזה מסמך סיכום של אבחון שעשיתם לרעי בעבר (אצל קלינאית תקשורת/רופא התפתחות/מכון להתפתחות הילד וכו')? אבל אני לא בטוחה..
שלישית - קבוצות: בגני עירייה (החל מגיל 3 - טרום טרום חובה, דרך גיל 4 - טרום חובה ועד גיל 5 - חובה) אני יודעת שמחלקים את הילדים למעין "קבוצות עבודה". הגננת בכל פרק זמן נתון עובדת עם קבוצה מסוימת על תכנים מסוימים. זה לא קשור ל"אבחון" או ל"רמה". בסה"כ, היא עובדת בסבב עם כל הקבוצות על כל התכנים. נראה לי שאלו הקבוצות שהיא מתכוונת, אבל שוב - אני לא בטוחה

שיר, לדעתי שווה לברר את הדברים האלו ישירות מול הגננת - בהכי פתיחות שרק אפשר. רק כך תוכלי להסיר אחת ולתמיד כלמיני חשדות שיש לך - שהיא כבר "סימנה" את רעי, והולכת לערוך לו מיני "אבחונים" שאינם מן העניין... ובכלל, שהיא מן שרק מחפשת חולשות אצל ילדים.
לא שווה להישאר עם התחושות האלו והדאגות שנלוות אליהם .
הדיבור בהחלט משתפר אצל ילדים, בפרט כשהם רק חגגו 3 שנים לחייהם לפני כחודשיים...

ומה הייתי עושה?... הייתי הולכת לשיחה עם הפסיכולוגית, ומזמינה את הגננת להשתתף בשיחה - במטרה לעשות שיחה משותפת לטובתו של רעי. והייתי מדברת על הכל, גם על הדיבור. הפסיכולוגית של הגן תוכל להמליץ על פנייה לטיפול של קלינאית תקשורת, ואז לא תצטרכי לממן את הטיפול מכיסך...

מקווה שיצא מהשיחה משהו טוב - אשמח להיות מעודכנת
שרון שמש
M.Sc
פסיכוטרפיסטית התנהגותית קוגנטיבית C.B.T
www.sh-cbt.co.il

שרון, המון המון תודה!
"...אמא שרה לבן בלילה... אמא כאן לידך כל הזמן..."

איך היה?

אגב, לא הבנתי כ"כ את ההערה על השפעת הגננת על מהלך השיחה ועל עמדת הפסיכולוגית. ברגע שנקבעת פגישה בין הפסיכולוגית של הגן להורה של ילד מסוים, במטרה לדבר על הילד המסוים (הוא נושא השיחה), אז זה לא כ"כ משנה אם הגננת כן או לא נוכחת בשיחה - מי שמשפיע על מהלך השיחה ועל עמדת הפסיכולוגית הוא ההורה של הילד שעליו דנים.
כך לפחות אני נהגתי בשיחות הורים... ואצלי אלו כבר היו ילדי בית ספר, ופעמים רבות הצטרפה המורה.
לפעמים הפסיכולוגית לא יודעת ממקור ראשון על הילד, כפי שאת מתארת שהיא לא צפתה באופן ישיר ברעי בגן, ואז יש חשיבות לתיאורי הגננת את תפקודו במסגרת השעות בגן.
אבל חד משמעית - הגננת לא מנהלת את השיחה, לא קובעת את אופיה ולא את עמדת הפסיכולוגית.
ואם זה כך, אז יש לבקש להתייעץ עם פסיכולוגית אחרת...

שרון שמש
M.Sc
פסיכוטרפיסטית התנהגותית קוגנטיבית C.B.T
www.sh-cbt.co.il

טוב, אז השיחה הייתה מעט מוזרה....
"...אמא שרה לבן בלילה... אמא כאן לידך כל הזמן..."

תודה על השיתוף.

אויייייייייייייי, את צודקת. ממש מעצבן כש'מדברים מעלייך' על הבן שלך.

עצוב שזה קורה.
מקווה שבכל זאת לקחת מהשיחה כמה דברים ישומיים.
בהצלחה בכל מקרה, ובהכל

שרון שמש
M.Sc
פסיכוטרפיסטית התנהגותית קוגנטיבית C.B.T
www.sh-cbt.co.il