שרון - לעצתך אודה - וכמה שיותר מהר יותר טוב....... - הריון ולידה

היי רעותי ,
קצת התבלבלתי... סליחה...
היא גמולה יום (ולילה)? ממתי?
אחרי כמה זמן שנחשבה ל"גמולה", קרתה 'רגרסיה'? (אחרי חודש? חודשיים? חצי שנה?)
כמה זמן ה'רגרסיה' כבר נמשכת?
עכשיו - היא לא מפספסת בלילה בכלל?
וביום - פעם ביומיים שלושה?
מה זאת אומרת? את כותבת שבגן היא כבר לא מפספסת, אבל בבית כן. אבל לגן היא הולכת כל יום, לא? ובבית נמצאת בעצם רק בשבתות? אז היא מפספסת כל שבת? אז איך את יודעת שהיא מפספסת "לפחות פעם ביומיים שלושה"? היא כן מפספסת בגן?...

אני אגיד לך למה הפרטים האלו חשובים:
הילה עדיין צעירה מאד - בת 3. בגיל 3 קורית גמילה מלאה, יום ולילה, ללא פספוסים רק לכ - 50% מהילדים. שאר הילדים עדיין מפספסים, לא גמולים לגמרי או נמצאים ב"רגרסיות" למיניהן - עד שהעניין מתייצב סופית, אצל חלקם בגיל 4 ויש כאלו שרק לקראת גיל 5.
את כותבת ש"הייתה לה תקופת רגרסיה קלה בגן" (שוב - ממתי?? ולאחר כמה זמן שבו הגמילה התנהלה כסדרה והיטב?) ומאד חשוב להבין האם את מגדירה את גיל ה'גמילה' שלה כיותר קרוב לשנתיים? או את גיל תחילת ה'רגרסיה' כיותר קרוב לגיל ה'גמילה' (להגדרתך) או יותר מרוחק ממנו? יש הבדל בהתייחסות בין השניים, ובין כה וכה יש להבין שעבור (לפחות) מחצית מהילדים - גמילה מעשיית צרכים בטיטול היא תהליכית ובשום פנים ואופן לא קורית ב"זבנג וגמרנו", בין לילה, יום ולילה בו זמנית.
התהליך הטבעי והתקין יותר - בעיני לפחות - הוא זה הקורה לאט יותר וכולל תקופות של הצלחות והישגים לצד תקופות "רגרסיה" (על רקע רגשי? בדומה למה שאת מתארת - "את כועסת עליה - פיפי. משעמם לה - פיפי").

כתבי לי קצת יותר בפירוט את חלוקתך לתקופות כפי שכתבתי לך, ואתייחס

שרון שמש
M.Sc
פסיכוטרפיסטית התנהגותית קוגנטיבית C.B.T
www.sh-cbt.co.il

היי,

אשתדל לכתוב ברור -

התחלנו את הגמילה בפורים. אז לא היתה הצלחה והחזרנו לה את הטיטול.
בפסח (שבועיים אחרי פורים) הורדתי לה את הטיטול ואז היתה מוכנה יותר לכל העניין ואפילו שתפה פעולה. ביום נגמלה תוך חודש, בלילה היה יותר ארוך אבל בעקרון, כשנכנס לגן בספטמבר היתה גמולה לגמרי מהכול!
בלי פספוסים ובלי נעליים (ושהסתומה בגן לא תזיין לי בשכל שהילדה לא גמולה - ואם הבנת שאני כועסת על הגננת, אז וואלה - את צודקת)
בספטמבר היה רגרסיה קלה ופספוס אחד ביום של הילה והיו, לפי הגננת, המון בקשות לפיפי באמצע מפגש. הרגרסיה עברה אחרי שבוע.
חזרנו מחופשת סוכות (שארכה שבועיים!!!) ושוב היו פספוסים של כמה ימים, אבל עברו.

לפני שבועים, בשבוע של יום שבת ה-27 לעשירי, החלה לפספס בבית.
פעם היא לא שמה לב (אפשר להבין ולא עשיתי מזה סיפור), פעם שניה פספסה ומה לעשות... ובפעם השלישית כבר הבנתי שיש פה בעיה, אבל לא סיפרתי לגננת (כי במילא הגננת חושבת שהיא לא גמולה אז למה לתת לה סימוכין בעניין)
אז אני מתייעצת עם חברות שהן לא הגננת כי אני לא סומכת על הגננת וכן, אני יודעת שיש לי בעיה כאן ולא, אין לי כוונה לפתור אותה מול הגננת (בעיקר משום שבא לי להכניס לה מכות כי פתאום הבנתי שהיא ממש גרועה בתמוך בהורים שיש להם קושי ויש לי קושי בכל מה שקשור להילה כי יש לה גם משקפיים וגם קושי בדיבור וריפוי בעיסוק ו... וכן, העניין עם המשקפיים הוא ממש קטן ולא חשוב כמו כל שאר הדברים, אבל נו - בעצב תלדי בנים ובנות (מסתבר))

בקיצור - באמת זה נראה כאילו כועסים עליה אז היא עושה פיפי ואם לא מתיחסים אליה היא עושה פיפי, כי הנה היום חיבקתי אותה/נישקתי אותה/דיברתי אליה וטפו טפו טפו לא פספסה ולא כלום ואילו אתמול לא התיחסתי אליה כי הכנסתי בגדים לארון והנה - פיפי...
ואני אומרת לה ללכת להחליף, אז היא המשיכה לעשות את הפיפי על הרצפה, על המיטה ובכל מקום אפשרי........

מה לעשות.......
---
אמא מאושרת ומושלמת של קסם ופלא.

אהממממממממממממממממממ... את כועסת על הגננת!

באמת היה קשה קצת לפספס את זה, חומד...

רעות, יש כמה דברים בהודעה שלך, אבל למען הסדר הטוב, אתייחס ראשית לתקופת ההרטבה המחודשת, כי עם זה פנית:
אני חוזרת על הפרטים: את כותבת שהתחלתם את הגמילה בפורים - שהיה ב - 20/21 למרץ. בפסח - 18-21 לאפריל העניינים נכנסו למהלך רגוע יותר, וכעבור כחודש - סביבות אמצע-סוף מאי, כבר הייתה גמולה לגמרי ביום.
עד כאן - נשמע לי מהלך תקין ושכיח של גמילה. לקח חודשיים מרגע ההחלטה על גמילה ועד להצלחת המהלך ביום.
בין מאי לבין תחילת ספטמבר יש כ - 3.5 חודשים, שבהם אני מאמינה לך לגמרי שהגמילה הלכה והתבססה - גם בלילה, ולא רק ביום.
ולכן - מאד סביר בעיני שאת אומרת שבמועד הכניסה לגן (תחילת ספטמבר) היא הייתה גמולה לגמרי, מהכל.
עדיין - היא הייתה גמולה "רק" כ - 3.5 חודשים.
לכן, זה עדיין בגדר הסביר והנורמלי שתקרה רגרסיה שנובעת מעצם הכניסה לגן ופתיחת שנת הלימודים מחדש (וזה קורה לילדים רבים, שכבר היו גמולים גם במשך תקופות ארוכות מ - 3.5 חודשים).
את מתארת שוב רגרסיה קלה לאחר חופשת סוכות הארוכה - שעברה.

.... ואז שוב קורית 'רגרסיה' מאז לפני כשבועיים. הפספוסים קורים בבית.
זה דבר אחד.
הדבר השני הוא ש- יקירתי, בהחלט בולט שיש לך איזה עניין לא פתור מול הגננת. לא יודעת אם להכנס לזה, כי לא יודעת אם את רוצה שאכנס לזה, ובכל מקרה - לא נראה לי שזה מן העניין פה. אבל יש לך שם "משהו" שקשור בחוסר תמיכתה, ובמשקפיים, ובריפוי בעיסוק... ובעוד דברים, כנראה.
ואז - את שואלת אם זה בסדר שלא שיתפת את הגננת בכך שהילה מפספסת בבית? (הבנתי אותך נכון?...) אז התשובה שלי היא - כן. זה בסדר. זו החלטה שלך בסה"כ במה, באלו תחומים ועד כמה לשתף את הגננת בחיי הילדה שלך בבית. ואת כותבת שגם כך היא קבעה לעצמה קביעה ש"היא לא גמולה", ונשמע מדברייך שאין כ"כ סיכוי לקבל ממנה סיוע וכלים כדי לקדם את הילה לעבר גמילה יציבה יותר - אז לשם מה בעצם לשתף אותה?...

רעות יקירתי - אני מרגישה שההודעה שלך נסובה בשני מעגלים:
המעגל הראשון הוא היחסים בינך לבין הגננת של הילה. נשמע שיש לך "בטן מלאה" עליה - מכל מיני סיבות. אחת הסיבות היא כנראה הגמילה של הילה.
כאשר יש קושי בתקשורת וחוסר שת"פ בין הורים לבין צוות חינוכי - הדבר בהכרח, במוקדם או במאוחר, יקשה על תחום כלשהו (לפחות אחד) בחיי הילד. ואת מתארת את הקושי הזה - בגמילה.
המעגל השני הוא הקושי בגמילה עצמה. פספוסים חוזרים, הצלחות לצד רגרסיה. את מתארת הצלחה בגמילה במאי האחרון. אנו נמצאים בנובמבר. עברה כחצי שנה מאז הצלחת הגמילה במאי, כשכעת את מתארת קושי שהוא מובהק על רקע רגשי. ולצידו - קשיים נוספים, עליהם שמעתי פחות, אך הם קשורים לתמונה הכוללת, כך או אחרת: משקפיים, קושי בדיבור, טיפול בריפוי בעיסוק.
לא ניתן להפריד בין הדברים, בפרט כאשר לאחר תקופה של חצי שנת גמילה מלאה - אנו חווים רגרסיה על רקע רגשי.

הייתי מעלה את הדברים בפתיחות - אצל הגורם המטפל בהילה (מרפאה בעיסוק?) ומספרת גם על תחושתך שמדובר על רגרסיה על רקע רגשי. הייתי מנסה לחשוב ביחד איתה על סיבות אפשריות לרגרסיה הזו: הקושי בדיבור? קשיים חברתיים? קושי מול הגננת (אולי..)?
אני מציעה לקיים חשיבה משותפת עם גורם הטיפול הנוכחי בחייה של הילה - זה נראה לי כדבר הנכון ביותר - לך ולהילה.

שרון שמש
M.Sc
פסיכוטרפיסטית התנהגותית קוגנטיבית C.B.T
www.sh-cbt.co.il

היי שוב -

אתמול, בחוסר ברירה, התקשרתי לגננת - אני לא זוכרת למה... אבל התקשרתי ושאלתי אותה על הילה, ואיך היא בגן, מול החוקים שם (כי בבית קצת קשה אם החוקים והגבולות) ואם יש לה עוד חברות חוץ מהילדון שעלתה איתו מהמעון, והגננת היתה ממש בסדר (לשם השינוי לא אמרה לי משהו רע) אמרה שהיא ממש בסדר ואין מה לדאוג והיא משתלבת ונהדרת וקצת מסורבלת ומתלכלכת, אבל היא ממש נהדרת וגמישה (מחשבתית) וכו וכו'...
ובבית פשוט שמתי לב (למשל גם היום בבוקר) שהילה נורא מתאפקת, כאילו לא רוצה לפספס שום דבר ולכן בורח לה (אתמול ישבה מול הטלויזיה ולא רצתה לקום ומזל שעברתי שם כי אחרת היה לי שמח... ) וזהו.

אז אמרתי לה שאנחנו לא מתאפקים ולא שום דבר - יש פיפי הולכים ועושים. נקודה.

נכון?

---
אמא מאושרת ומושלמת של קסם ופלא.

נכון.

וחיבוק


וכל הכבוד לגננת שאמרה דברים טובים לאמא מודאגת ומעוצבנת .



שרון שמש
M.Sc
פסיכוטרפיסטית התנהגותית קוגנטיבית C.B.T
www.sh-cbt.co.il