קוגניציה - הריון ולידה

היי לך , נראה שממש עניין אותך משהו שעדיין נמצא בעיצוב הישן שלנו, אז מה דעתך, אומנם אהבנו אותו והוא שירת אותנו נאמנה הרבה שנים אבל השתדרגנו ואנחנו גם ממש מאוהבות בעיצוב החדש של האתר.
מקוות שתהני מהפוסט , זה אותו המוצר רק באריזתו הישנה.
אל תשכחי לבקר גם באתר החדש שלנו כדי להנות מהכלים הרבים שלנו, תוכלי להירשם שם לעדכון שבועי על התפתחות הפיצי שבבטן, לשמוע על הכנסים החודשיים שלנו (שווה ביותר, יש שם גם הגרלות מטורפות), להירשם לאחת מקבוצות הוואטסאפ שלנו כדי לפגוש חברות למסע או להתייעץ בלייב עם אנשי מקצוע ועוד הרבה הרבה דברים שצריך במסע המטורף הזה של הריון והורות..
הפורומים הישנים סגורים, על מנת לכתוב פוסטים צריך לעבור לפורום החדש
  • קוגניציה היא היכולת לאסוף מידע מהחוץ ומהפנים, לעבדו ולהשתמש בו לצורך הסתגלות תואמת לסביבה. בכל פעולה שעושה האדם (אדם גדול - כקטן) יש את הבסיס הקוגניטיבי.
    קוגניציה מורכבת מקלט - עיבוד - ופלט (מזכיר לכן תהליכי למידה, לא?)
    מיומנויות למידה מסייעות בפיתוח יכולת גמישות ופתיחות ללמידה חדשה.

    בהמשך לדברים הקודמים שכתבתי (על מרכיבי הקוגניציה לפי Hamphill, 1988), אני מביאה את התפצלות הגדרת הקשב לפי זכאי, 2000:
    קשב סלקטיבי: היכולת לבחור קשב מועדף.
    קשב מפוצל: היכולת לחלק את הקשב בין כמה ערוצים.
    קשב ממוקד.
    עוצמה: העוצמה של משאבי הקשב אותם אני נדרש להשקיע, משתנה במצבים שונים.
    המשכיות, עוררות: היכולת לשמור על עוררות הקשב לאורך זמן.
    הכוונה, Orienting: יכולת (אוטומטית) להפנות קשב לאירועים מפתיעים.

    בנות יקרות, לא אחת אני נשאלת על היכולת לאבחן "הפרעת קשב וריכוז" בילדים פעוטים - בני 2-3 שנים.
    יש להבין, שהמונח "הפרעת קשב וריכוז" הוא מונח כללי ביותר, שמאגד בתוכו מיני הפרעות חושיות, נוירולוגיות, הפרעות בארגון ובתכנון, ובסופו של דבר - ביישום של פעולות החיוניות לתפקוד תקין בעולמנו.
    בהתייחס לילדים פעוטים - מדובר על הפרעה שהיא ראשיתה של לקות למידה, שהיא זו המאיימת על הורים וילדים רבים, בבואם לברר את סוגיית 'הפרעת הקשב והריכוז' (שאלה לדוגמא: "זה יפריע לו/לה בבית הספר????")
    גם לקות הלמידה היא מונח כללי, שפירושו הוא: קושי להוציא לפועל מיומנויות למידה בתחום מסוים. לקות למידה הוא מונח שמתייחס לקבוצת הפרעות הטרוגניות המתבטאות בקשיים משמעותיים ברכישת קריאה, הקשבה, דיבור, כתיבה, המשגה ו/או יכולות מתמטיות ובשימוש בהם. הפרעות אלו הן פנימיות לפרט ומניחים שהן נובעות מדיס-פונקציה נוירולוגית מרכזית (ישנה בעיה מוחית הניתנת ברב המקרים לצפייה בסריקות מוח כמו בדיקות MRI). לקויות למידה יכולות להופיע בכל שלב בחיים לאורך מעגל החיים.
    ... ואם נחזור לשאלה על היכולת לאבחן הפרעת קשב וריכוז בגילאים הפעוטים של 2-3 שנים, הרי שהתשובה היא: כמעט בוודאות מוחלטת - לא.
    ולא בגלל שאין 'סימנים' לכך שההפרעה כנראה "מתבשלת", אלא מכיוון שהאבחון הוודאי ביותר מתחיל לא לפני גיל 5, ועם גיל הכניסה לביה"ס (6) הוא הופך לוודאי יותר ויותר.
    ולגבי ה'סימנים'? - הם משמשים בדיעבד. כלומר: לאחר שמגיעים לאבחון מסודר עם תלונות המורה, התלמיד וההורים - יש מקום רב לבחון את ההיסטוריה: איזה מן ילד הוא/היא היו בגיל שנתיים? בגיל שלוש? האם היו תופעות של 'חוסר סבלנות', 'עצבנות', התנהגות 'על קוצים', 'לא מסוגל לשבת', 'לא מסוגל להתרכז' וכו'.
    אלו עוזרים בסופו של דבר לבנות את תמונת ההפרעה ולגבש אפשרויות להתמודד עמה.



    שרון שמש
    M.Sc
    פסיכוטרפיסטית התנהגותית קוגנטיבית C.B.T

    www.sh-cbt.co.il
4 תגובות
עמוד 1


  • היי ,
    תנסי למקד קצת יותר למה את מרגישה צורך באבחון לאמילי: בגלל פיגור בהתפתחות (שיחסית לגילה היא מתעכבת בהישגים שציינת)?, בגלל חשד לליקוי כלשהו?
    תראי מתוקה, אני יכולה לומר לך שבגיל 4 כל ארבעת המדדים שציינת ("איטיות" - כשאת מתכוונת בעצם לצורך בחזרות מרובות על הוראות?, אוצר מילים, הבנת הוראות וספירה) הם עדיין לא מוחלטים.
    בדר"כ בדיווחי הגננת להורים, היא מציינת את המדדים האלו כמשהו שיש צורך "לעבוד עליו" ולא כמשהו שמצריך טיפול והתערבות - ובוודאי שלא בלחץ של זמן.
    רובם ככולם של הילדים שכפי שאת מתארת את אמילי, נמצאים בפער מסוים מבני גילם - מסדרים את הפער הזה עד גיל 5-5.5, שאז נעשה אבחון מסודר יותר ע"י הגננת - לקראת עליה לכיתה א'. הילדים שעדיין לא ידביקו את הפער גם בגיל 5-5.5, תומלץ התערבות לבחינה מהיכן נובע הפער (כפי שכתבתי, פיגור התפתחותי או ליקוי אורגני כלשהו כמו הפרעת קשב וריכוז, לקות למידה וכו') וטיפול מתאים ובמקרים מסוימים: הישארות שנה נוספת בגן הילדים במקום לעלות לכיתה א' - הכל במטרה לא לגרור פערים שיצטרפו לנוספים, בבית הספר.
    נגה יקירתי -
    אין לי ספק בכלל שהלחץ שאת מרגישה ("מפאת חוסר זמן"...) קשור גם למעבר לארה"ב והסטרס שיוצרת התהייה 'אם היא תקבל התייחסות נכונה לפער שלה גם במדינה הזרה, בגן הזר, עם שירותי הבריאות הזרים...'
    אבל דווקא מהמקום הזה, לא הייתי מפעילה (כרגע) לחץ נוסף על אמילי בדמות אבחונים ובדיקות ופגישות עם אנשי מקצוע, שלא בטוח שיש בכלל צורך בהם.
    הייתי לוקחת את הזמן הזה עד המעבר (כחודש) לתמיכה רגשית מוגברת באמילי - ולא להיכנסות ללחץ נוסף, שיעמיס עוד על המערכת הרגשית - שלך ושלה.
    אתם תעברו, תתמקמו, תתיצבו, הדברים ייעשו פשוטים יותר מיום ליום, הבנות יכנסו למוסדות הלימוד שאתם תחליטו עליהם, יעברו את תקופת ההסתגלות - ואז תעשי חושבים שוב האם, ועד כמה - יש באמת צורך להתייחס לפער התפתחותי - אם בכלל עדיין תבחיני שקיים כזה.
    ואני מבטיחה לך - גם בסיאטל יש פסיכולוגים התפתחותיים. אפילו פסיכולוגים חינוכיים. אפילו CBTיסטיים! () ויש גם גננות מקצועיות, מוכשרות וחכמות שהעלו מאות ילדים מה - kindergarden לבית הספר, וכיוונו מאות הורים לטפל בקשיי ההתפתחות של ילדיהם...

    (נ.ב., מחכה בקוצר רוח למפגש שלנו...)

    שרון שמש
    M.Sc
    פסיכוטרפיסטית התנהגותית קוגנטיבית C.B.T

    www.sh-cbt.co.il
  • תודה על הרגיעון

  • ... אז ככה:
    לא תפספסי כלום. בחייך - היא בת 4! אוצר מילים? ממש לא אמור להיות כ"כ עשיר בגיל 4... ואל תשכחי בבקשה - שהיא דוברת 2 שפות! 2 שפות מדוברות בילדות זה דבר שבהכרח מאט את קצב רכישת המילים החדשות בכל אחת מהן...
    לא סופרת טוב? נו שוין... אורי שלי בן 5. לפני שנה, כשהיה בן 4, הוא ספר ככה:
    "1...5...8...2...6...10!!!" כיום, ברוך השם, הוא סופר היטב ורהוט עד 10, וממשיך עד 15 בלי להתבלבל.
    לא מבינה כ"כ מה זה אומר: "לא ברור אם היא מבינה הוראות או לא מבינה ומחקה את הילדים". אם היא מקבלת הוראה כלשהי (למשל, בגן: "תאספי את המשחק בחצר וכנסי לגן") היא מבצעת?
    היא מבצעת רק הוראות קבוצתיות? ("כנסו מהחצר למפגש בגן") - שאז אולי יש סיכוי שהיא מחקה אחרים, וגם אז - עדיין לא ברור לי למה זה צריך להישמע כל כך נורא... הרי למידה קורית גם כתוצאה מחיקוי. אבל אם היא יודעת למלא הוראות פשוטות שמופנות אליה אישית - הרי שנשללת ההשערה שהיא מחקה אחרים ולא מבינה בעצמה.
    איטית? שוין... שוין. גם אני הייתי ילדה איטית. לפרקים גם מסורבלת וסובלת מחוסר ריכוז. שוין. מיצינו. הבנת.

    נגה שלי - אני הראשונה לומר שאם קיים צורך אמיתי אצל הילד, צריך ללכת ולטפל ברצינות הכי גדולה.
    פה, אני לא לגמרי סגורה על ה"צורך האמיתי", שוב - בשל גילה הבאמת צעיר של אמילי ובשל סוג הקשיים שהעלית - שלא מעידים בהכרח על בעייתיות אמיתית, כזו שלא יכולה להשתפר/להיעלם עם עלייה קלה בגיל.
    אני חוזרת וממליצה להמתין לאחרי המעבר ולא להכנס כעת לסחרחרה מיותרת ומעמיסה של אבחונים-בדיקות-פגישות עם אנשי מקצוע.
    אני מעדיפה "עיכוב התפתחותי" על פני "פיגור התפתחותי", ו"ליקוי" - כפי שכבר כתבתי, גילה מוקדם מידי כדי לקבוע אחד כזה.
    שרון שמש
    M.Sc
    פסיכוטרפיסטית התנהגותית קוגנטיבית C.B.T

    www.sh-cbt.co.il
מותר ואסור לאכול בהריון והנקה