שרוני - זקוקה לעיצה בבקשה - הריון ולידה

היי מותק, מה שלומך?...
קודם כל... לא, אני לא זוכרת בכלל מקרה כזה שהורידו לירין את המכנסיים... זה קרה בגן? וביררו אח"כ בדיוק מה היה? טיפלו בזה באיזשהו אופן?...
סליחה שאני שואלת שאלות כאלו על מקרה שהיה בשנה שעברה, אבל אני ממש לא זוכרת את המקרה... ועל פניו - זה נשמע מספיק בשביל להמשיך בירור לגבי בדיוק מה קרה, איך קרה, ואם מישהו נפגע ובאיזה אופן...

ולגבי הילד הספציפי הזה... תשמעי, התגובה הראשונה שלי הייתה - "וואו, זה בסה"כ ילד... 'לחנוק אותו', ו'כוססססססססססססססססססססס אמאמאשל הילד המגעיל הזה !' " נשמע לי... איכשהו... תגובה קצת חריפה מידי בשביל ילד בן 4 בערך - שכל חטאו הוא שהוא לא מעוניין לשחק עם בנך... ( אל תיעלבי... זה ממש לא בכוונה להעליב. רק להכניס קצת לפרופורציות הנכונות של החיים. את אישה בת למעלה מ - 30, נכון?... הוא בסה"כ ילד בן 4.... גם אם תגובתו הייתה לא לעניין לחלוטין, יחסי הכוחות ביניכם הם קצת... איך לומר... לא שווים....)
אבל בהתחשב ב"תיק" שיתכן שאת סוחבת איתך מהמקרה בשנה שעברה (שאגב, אני שואלת בכל הרצינות - איך המקרה הזה טופל?), וספציפית לגבי הילד הזה - אולי ניתן להבין את תגובתך.

ואני מניחה שאת בעצם שואלת לגבי ירין והחופש שלו למה שנקרא: "להסתדר בחברה", בהתחשב ב"הילדים החצי בהמות שיש בחוץ!"
אז אלו החדשות יקירתי :
לעולם לא תוכלי לשלוט על מה שקורה שם בחוץ. כן, לעתים קר שם בחוץ (והרי, החיים הם לא קיבוץ... וגם בקיבוץ, יעידו הקיבוצניקים - לפעמים קר. ואפילו מאד) לפעמים בודד, לפעמים לא מסתדרים...
אלו החיים - ובסה"כ - הם באמת נהדרים
על מה שכן תוכלי לשלוט, לכוון, להנחיל - זה עלייך ועל מה שנעשה בביתך, ועל בני ביתך.
ולכן, את מאמצייך - תוכלי לרכז שם, ורק שם.
ללמד את ירין שיש ילדים שפחות רצוי להתחבר אליהם - כי הם יכולים להיות אלימים. ללמד אותו להיות רק עם מי שנעים לו וטוב לו ומעניין אותו. ללמד אותו שההתנהגות הטובה שלו היא זו שמשתלמת - כי חיוך מביא חיוך, כי נחמדות מביאה נחמדות, כי להיות חברותי - מביא הרבה חברים שרוצים בחברתך וכך אתה אף פעם לא לבד, ללמד אותו שמשחק יפה מהנה יותר ממשחק פראי ואלים, ללמד אותו שלהיות מנומס זה משתלם - כי כך אתה משיג יותר, והרבה יותר בנועם...
בקיצור ללמד אותו את התגמולים שהוא מקבל על התנהגותו הטובה.
ו-כן, לפעמים זה יהיה קשה יותר כי יכול להיות שהתגמולים לא מיידיים כמו כשמשיגים דברים בכוחנות - אבל חלק מהלמידה היא לטווח הארוך - והיא משתלמת ביותר. כשחוטפים דברים מהיד של מישהו אחר - התגמול הוא מיידי, כי הדבר הנחטף נמצא ביד שלי כפי שרציתי. אבל מייד אח"כ באה מלחמה כשהיד שממנה נחטף הדבר משיבה בחטיפה משלה - ונוצר ריב גדול שתוצאותיו לא ידועות - ובוודאות מכאיבות לשני הצדדים.
הסבירי לו את זה, אני בטוחה שיבין
אז אני לא חושבת שאת באמת רוצה שהוא "יהיה אגרסיבי יותר"... אלא אסרטיבי יותר - ואת זה יקירתי - לומדים קצת יותר לאט, אבל הרבה יותר בטוח...



שרון שמש
M.Sc
פסיכוטרפיסטית התנהגותית קוגנטיבית C.B.T
www.sh-cbt.co.il

הי שרון ,
אלף - תודה .
בית - אני מבינה שהתגובה שלי נשמעת קצת לא שפויה

אין בעד מה יקירתי בשביל זה אני פה.

וגם לי ברור שכאימהות - שצופות בגוזלינו נפגעים - זה לגמרי יכול להוציא מאיתנו גם תגובות קצת פחות שפויות...
רק רציתי שתראי שכנראה זה מה שקרה...
בכל מקרה, "תחושת השפלה" ו"תחושה מעליבה" שנאמרים בכפיפה אחת עם "נוגע לי בנקודות רגישות" - מעלה אצלי את השאלה האם התחושות הקשות של השפלה ועלבון (שהן באמת תחושות קשות - אני מסכימה איתך לגבי זה. השפלה ועלבון הן בין התחושות הקשות ביותר שנפשנו מכירה) שייכות לירין או... לך.
תראי מה כתבת לי בהודעה הראשונה, בהתחלה: "לקחתי אותו לגן , ירין רץ לשחק בשולחן שישבו בו כמה בנים בצורות -"...
לקחת אותו לגן, והוא רץ לשחק בשולחן שישבו בו ילדים... - לדעתי, זוהי הוכחה ברורה לכך שירין לא איבד את האמון, השמחה, הרצון, המוטיבציה - לשחק עם ילדים מהגן שלו. כאשר קיימות תחושות קשות של השפלה ועלבון שנמשכות כבר זמן רב ("כי מליון פעמים ירין חזר מהגן"... - האמנם "מליון פעמים"?...) והן תוצאותיה של אותה דחייה חברתית קשה - הילד לא ירוץ בבוקר בשמחה להצטרף בחדווה לקבוצת ילדים בגן המשחקת ליד שולחן.
לכן, אני מציעה לך קודם כל לברר האם באמת (במציאות של החיים בגן) הילד שלך אכן דחוי חברתית? האם אכן ימים שלמים שלמים הוא משחק לבד, ללא כל חבר?
ומאמי - את לא תכנסי בילד הזה בעצמך, פשוט כי זה יהיה הדבר המוטעה ביותר שאת יכולה להעלות בדעתך - עבור טובתו של ירין. כאשר הורה מתערב בצורה כוחנית במריבה בין ילדים - הוא גורם לנזק עצום לילד שלו. יש המון סיבות לכך שזהו נזק כמעט חסר תקנה, הסיבה המשכנעת ביותר בעיני היא זו: זה לעולם, אבל לעולם!!! לא ילמד את ילדך להתמודד לבדו. וזהו הנזק הגדול וההרסני ביותר שהורה יכול לעשות לילד שלו.
במקום זה, את יכולה להקנות לו בסיס יציב להתמודדות בעצמו. והוא ילמד כפי שכתבתי קודם - לאט יותר, אך הרבה יותר יעיל - ולטווח הרבה יותר רחוק (לכל החיים, אולי?...)

ולגבי המקרה עם המכנסיים וההפשטה: לא התכוונתי ללערב את ההורים של הילדים ההם (ובכל מקרה - אולי ערבו ואת לא יודעת) אלא איש מקצוע.
אבל זה כנראה עבר ונגמר - ועכשיו גם את צריכה להשתחרר מזה.


שרון שמש
M.Sc
פסיכוטרפיסטית התנהגותית קוגנטיבית C.B.T
www.sh-cbt.co.il