בוקר טוב שרון וחג שמח! - הריון ולידה

היי רעותי ,
מה שלומך?...
כמו שאומרים, עדיף מאוחר... הפורום בן בערך שנתיים - וסליחה שאני לא זוכרת מתי בדיוק הוא עלה לאתר... בטח מומחיות האינטרנט יתגייסו לעזרתי. אבל הוא לא ממש חדש, אם כי ברכות "מזל טוב" איכשהו תמיד מתקבלות בברכה...
שנית ,
מזל טוב להילה שתחגוג 3 בשבוע הבא (... , וואו, כבר??) ו---- איזה כיף לך שהיא ככה קשורה אלייך!! תשמעי, זה אכן פחות כיף ההתעקשות הזו עלייך ביום, בלילה, במקלחת ובפיפי - אבל יש בזה גם משהו מחמם...
ואת צודקת שמותר לך בהחלט לבקש שעומר יהיה שותף ב"פכים" הקטנים האלו של הטיפול בבנות ויאפשר לך גם כמה רגעים קטנים של מנוחה וסתם נחת מצפייה בהם מסתדרים זו עם זה.
לא כ"כ הבנתי למה את קוראת "מאבק כוח"? בין עומר להילה? בינך לבין הילה? בינך לבין עומר?
מה שבטוח - אמצע הלילה הוא זמן גרוע לנהל מאבקים מכל סוג שהוא, כולל מאבקי כוח.
ולכן לדעתי עומר צודק. מדובר על הרגל, אבל בשונה ממה שהוא טוען - מדובר על הרגל שהוא לא פחות שלו ושלך - מאשר של הבנות.
במערכת המשפחתית שלכם התקבעה איזו מן 'התנהלות' (נניח שנקרא לזה כך) בה את היא המטפלת העיקרית בבנות. הסיבות לא ממש משנות, בין אם זה עקב תנאי עבודה, תנאי בריאות, פניות רגשית או כל סיבה אחרת. כדי לשנות את זה (אגב, זה מה שעומר מכנה "הרגל" - שוב - בשום פנים ואופן לא רק של הבנות) עליכם להתגייס למשימה - כולכם. זו בפירוש לא עבודה שצריך לעשות רק עם הבנות כדי "לשבור את ההרגל הזה", אלא איזושהי התגייסות לשם הקניית הרגלים חדשים והרחבת רפרטואר הטיפול בבנות.
ומי שיוביל את ההתגייסות למשימה הזו אלו עומר ואת. הבנות ילכו אחריכם, אם הן יראו שאתם שניכם מגוייסים ונחושים להקנות את ההרגל החדש הזה.
הבנות נראה לי פחות בעייתיות פה... על עומר להתגייס לפניהן, ולהבין שקשה לך לקחת אחריות בלעדית על הטיפול בבנות ביום ובלילה, בפיפי ובמקלחות.
ברגע שהוא יבין את זה ויהיה מוכן להתגייס יחד איתך כדי לשנות את ההרגל של המשפחה כולה ולהרחיב את רפרטואר הטיפול בבנות - הדרך תהיה סלולה לביצוע ולהצלחה במשימה.
על הדבר האחרון -

לדעתי, אובדן הריון כרוך תמיד בתחושות קשות. ההריון, בפרט בשלביו הראשונים - הוא דבר כ"כ אינטימי, פנימי (בשלבים הראשונים רב האנשים עדיין לא יודעים - כולל הקרובים ביותר) ופרטי - אלו תחושות שבין האישה לבין עצמה. העיבוד נעשה בינה לבינה, הדיאלוג הפנימי - הדיבור הפנימי הזה שמור לאישה לבין הריונה הצעיר. רק אח"כ כשהגילוי יוצא החוצה, ניתן לומר שמשהו מהאינטימיות הזו ש"בינך לבינך" - אובד.
אבל בשלבים הראשונים האלו, שבהם הריון צעיר נגמר מסיבה כזו או אחרת - ניתן בהחלט להבין שזה כרוך בתחושות קשות כפי שאת מתארת... שהרי מי שהיה שם זו את, את, את ו... את. והריונך הצעיר.
וזה בכלל לא משנה שההריון נגמר לפי רצונך ולפי תכנונך - מאד ייתכן שזה היה ועודנו נכון מבחינה ריאלית-מציאותית - פשוט לא התאים ילד נוסף למערך המשפחתי שלכם.
זה עדיין לא סותר את תחושת ה'אבל' שאת חשה.
ו-כן, זה יעבור. לאט אבל בטוח. ככל תהליך של אבל - גם כאן קיים מוטיב האשמה, ואני מבינה מתוך מה שכתבת, שהיא חלק די גדול מסך תחושותייך.
לפעמים, מאד עוזר לדבר על זה עם מישהו - אפילו רק כדי להוריד מעלייך מעט ממשא האשמה...
אבל בגדול, סופן של התחושות הללו להיות מעובדות בינך לבינך - ולהוריד מעלייך משאן המכביד.



שרון שמש
M.Sc
פסיכוטרפיסטית התנהגותית קוגנטיבית C.B.T
www.sh-cbt.co.il

היי שרון!

ברור לי שההרגל הזה, ניתן לשנותו - ניסיתי להסביר זאת לעומר, אבל הוא פשוט בוחר לא להתמודד עם הקושי הזה של ילדה צועקת ובוכה (המקרה חזר על עצמו שוב הבוקר) שמתי לב, שההרגל הזה מגיע בדרך כלל ברגעי משבר של הילה - כאשר היא עייפה (אם לפני שהולכים לישון ואז היא באמת עייפה, אם כשמתעוררת משינה באמצע הלילה) או אם קרה משהו והיא מרגישה לא-מי-יודע-מה, למשל היום, זה קרה כשהיא התעוררה בבוקר וגילתה שהיא רטובה כי עשתה פיפי ועומר ניגש אליה והחליף לה בגדים ופתאום היא התחילה להגיד "אמא" "אמא" בבכי ופשוט סרבה לכל דבר שעומר אמר לה. רק "אמא" כל הזמן. והוא קם והלך.

אני כל הזמן אומרות לו שאנחנו צריכים להלחם בתופעה הזו, ושהוא צריך לעשות איתן דברים ולהיות איתן כדי שלא יהיה מצב שנועה תרגיש שאני לא פנויה אליה, השנה אני מתכננת ללכת עם נועה להצגות (יש לנו מנוי ילדים) ולהגיד לו שישאר עם הילה בבית למשך זמן ההצגה ויעשה איתה דברים. (לא יזרוק אותה מול הטלויזיה...)

צריך לציין, שכשנועה היתה בגילה הוא גם לא מצא עניין איתה/בה והטיפול בה נפל ברובו עליי. אני פשוט לא יודעת מה לעשות בעניין הזה.

תודה על העזרה!

---
אמא מאושרת ומושלמת של קסם ופלא.

היי שוב רעותי ,
אני בהחלט יכולה לשמוע את התסכול...
ואת יודעת מה? -- יכולה לגמרי להבין אותו (את התסכול).
יש די הרבה "סיבות למסיבות" (למריבות) בחיי זוגיות, ויכוחים על מי לוקח חלק מרכזי יותר בטיפול בילדים, הוא רק אחד מהם... אם כי די שכיח, לצערנו...
נשמע לי שזה תופס אצלכם חלק די גדול בקשיי התקשורת ובכלל בהתקשרות הזוגית, ולו רק בגלל התסכול שזה גורם לך והקושי (האמיתי) שיוצרת התחושה ש"כל הטיפול נופל עלייך".
קשה במצב כזה לצאת מתוך התחושות הקשות ומן ההרגשה שאת "לבד בעולם" (בכל הנוגע לטיפול בבנות), ולנסות אולי להבין גם אותו, ומה מונע ממנו לחוש חופשי יותר בטיפול בהן, וגורם לו לסגת בכל פעם שהן (בצדק - מבחינתן) מגרשות אותו מעל פניהן ודורשות אותך.
וכך הקונפליקט ביניכם, תחושת חוסר ההבנה וחוסר הרצון ללכת זו לקראת זה (ולהיפך) - רק מעמיקים.
רעות, חשוב לי שתביני שמעל הכל ולפני הכל - זהו קונפליקט ביניכם.
הבנות כמעט ולא קשורות לזה, והן היו מסתגלות, ודי מהר - לכל שינוי שהיה מונהג ע"י שניכם בתיאום, בהסכמה וברצון.
אבל מכיון ואין תיאום, הסכמה ורצון - כרגע, אני לא רואה כיצד השינוי בחלוקת מטלות הטיפול בבנות עשוי להצליח.
עליכם לפתור קודם את הקונפליקט ביניכם, שכרגע ממוקד בחלוקת מטלות הטיפול בבנות.
כל השאר - כבר יוכל להסתדר אח"כ.

שיהיה רק טוב...

שרון שמש
M.Sc
פסיכוטרפיסטית התנהגותית קוגנטיבית C.B.T
www.sh-cbt.co.il