הי שמש!!! - הריון ולידה

מאמא יקירה שלי ,
איכשהו - כל הודעה שלך מרגשת ומשמחת אותי בו זמנית - מחדש.
אולי בגלל שיש לנו "כמה" דברים במשותף?...
החתימה החדשה יפהפיה, אני חייבת לומר שנוכחותו של יונתן בחתימה שלך היא עוצמתית, יפהפיה וגורמת להרגשה חיובית וטובה.
אני לא זוכרת אם כבר ברכתיך להולדת בנימין הקטן, שלפי התמונה - פשוט משגע. אז שיהיה בשעה טובה, רק אושר, שמחה וכיף בגידולו - והמון המון נחת ממנו ומשני הגוזלים האחרים, ומהאחד שלעולם יהיה בר קיימא בליבך.
כל הכבוד לאביטל'קה הקטנה-גדולה שעלתה לכיתה א', האם התרגשת עד דמעות בטקס הקבלה לכיתה א', כפי שאני תמיד נוהגת להתרגש מחדש, כולל דמעות של אושר מהולות בצער מסוים על התינוק שכבר לא תינוק - ועולה לכיתה א'...?
אל תדאגי בקשר לחיכוכים בין אביטל ליובל. זה טבעי שהחיכוכים יהיו בין שניהם - הם יחסית קרובים בגיל, והפער בינה לבין בנימין הוא גדול יותר, לכן היא יכולה "להרשות לעצמה" (בהרגשתה האישית) להתייחס אליו כאל תינוק, ולא לקנא בו ולו.
גם יובל כשלעצמו יכול להתייחס לאביטל כאל סוג של "מתחרה" ולקנא בצעצועיה ובחפציה - משום שהפער הגילאי ביניהם הוא לא גדול, והוא בקלות יכול לחשוב שכשם שמגיעים לה חפצים וצעצועים מסוימים - כך הם מגיעים גם לו.
הקפידי פשוט לתת לכל אחד מהם את המקום שלו - ולהדגיש את היתרונות שבכל מקום ומקום (המקום של אביטל, המקום של יובל). למשל: אביטל - היא הגדולה, ולכן לה יתרונות שמקנה הבגרות: ללכת לישון מעט יותר מאוחר (מספיקה גם רבע שעה מאוחר יותר...), להיות עצמאית יותר בבחירת הבגדים, להחליט איזה סנדויץ' היא רוצה לביה"ס... וכו'.
יובל - בגלל שהוא קטן יותר, הוא יכול לזכות ביותר בילויים נפרדים איתך (בזמן שאביטל עסוקה בשיעורי הבית מבית הספר, או מבלה עם חברותיה), ובפחות ביקורתיות (ויותר עזרה) במשימות שמצופה מאביטל שכבר תוכל לעשות אותן לבדה...
ועדיין - התחרותיות בין שניהם כנראה שלא כ"כ מהר תיגמר, פשוט משום שהם הכי קרובים בגילם...
שלומי שלי בסדר גמור, אני מתרגשת ומצפה לשחרורו של גלעד מחר - עם כל הקושי שמעלה שאלת המחיר, ועם סימן השאלה הגדול המרחף מעל האפשרות (הסבירה) שהפצעים הנפשיים שעמם יחזור לא במהרה ייעלמו (אם בכלל).
תודה שחזרת לכאן לספר לי, ותודה שאת בקשר

שרון.

שרון שמש
M.Sc
פסיכוטרפיסטית התנהגותית קוגנטיבית C.B.T
www.sh-cbt.co.il

הי שמש, תודה על התשובה

מאמא יקרה שלי
תרשי לי קודם כל ולפני הכל להתייחס לכאב שלך שמביט אלי מכל אחת ממילותייך.
נכון - לא יהיו שני כסאות תלמיד - אחד כחול ואחד אדום, אלא כרגע רק אדום. הכחול לעת עתה נשאר בחנות, עד שיגיע זמנו של יובל, ואח"כ של יונתן.
נכון - לא צריך לסחוב שני ארגזים כבדים, לרוץ במקביל לשתי אסיפות הורים, להכיר שתי מורות, להתרוצץ בין שתי כיתות בראשון לספטמבר ולקנות הכל כפול.
אלא להנות מהם - אחד אחד.
וברור מאליו שאף אחד לא "במקום", ואף אחד הוא בטח שלא "פיצוי" (גם אני מכירה את האמירות האלו של אנשים - וגם לי הן עושות רק רע.).
לגבי להרגיש "לא מספיק פנויה בשביל להתרגש עבור הילדים שישנם בבית" - אני מכירה את התחושה. בהתחלה היא הייתה לי נוראה, והרגשתי רגשות אשם קשים לגביהם (כאילו אני אף פעם לא לגמרי בשבילם...)
עד שמישהי חכמה (הכי חכמה שהכרתי בחיים... ) אמרה לי שתמיד, ככל שמספר הילדים עולה, כך האם מרגישה פחות פנויה עבור כל אחד ואחד מהם - פרטנית. אבל עם זאת, ככל שמספר הילדים עולה, האושר שהם מביאים מכפיל עצמו עם כל אחד ואחד, משהו בסגנון: השלם תמיד שווה יותר מסכום חלקיו...
את מבינה? היא פשוט גרמה לי לחשוב על הנעדר שלי כאחד מאלו שחיים וקיימים... וגרמה לי להבין עד כמה בנוכחותו הוא מעסיק את יישותי (משל כאילו היה נוכח - פיזית, בחיינו) ועד כמה אני בעצם אם ל - 4, שמן הסתם פחות פנויה לכל אחד ואחד מהם פרטנית...

לגבי ילד נוסף - אני באמת לא הכתובת לשאול... זה דבר שנתון לשיקולך הבלעדי - אני חושבת שאם תתייעצי בנושא עם בן זוגך, זה עשוי להועיל ,
ואולי גם עם הרופא - אחרי הכל, כפי שכתבת, את אחרי 3 קיסריים ובנושא זה אני באמת הדיוט גמור...
לגבי הגיל?... הצחקת אותי

טיפול פסיכולוגי?... תשמעי, לשם הגילוי הנאות אני חייבת לומר לאומה שאני מאמינה שאין אדם שלא יכול להתרם מטיפול נפשי. "צריכה"?... זו כבר שאלה אחרת. מזה זמן אני עובדת עם אוכלוסיית בריאות הנפש במשרד הבריאות, ומתוך תחום מקצועי הצר אני יכולה לומר שהכרתי כמה אנשים שהיו "צריכים" טיפול פסיכולוגי, ברמת ה"צורך" שבדבר.
לומר עלייך שאת "צריכה"?... בהחלט לא אעשה זאת, אלא אשאיר את העניין לשיקולך הבלעדי.
המשתנים העיקריים שקובעים האם קיים שם "צורך" אמיתי הם ברמת התכיפות וההפרעה לקיום חיים רגילים - של איזשהו סבל נפשי.
אם את סובלת מאד, מוצאת עצמך שקועה במחשבות מדכאות אובססיביות כמעט ללא שליטה או ללא שליטה בכלל, אם יש הפרעה לשינה, לתיאבון, לזוגיות, לעבודה, לתפקוד יומיומי רגיל - יש מקום לשקול פנייה לטיפול.
בכל מקרה אחר - את יודעת, טיפול נפשי לא הזיק לאף אחד (אם הוא נעשה בידיים מקצועיות). לעומת זאת - אם אין אותו כאשר קיים צורך אמיתי - אז יכול להיווצר נזק.


שרון.

שרון שמש
M.Sc
פסיכוטרפיסטית התנהגותית קוגנטיבית C.B.T
www.sh-cbt.co.il

אני באמת צריכה ללמוד להינות מילדיי אחד אחד... ומסכימה שביחד הם ממש אוצר ואושר אין סופי והם כבר ארבע ביחד. לגבי כיסא כחול... נקנה עוד אחד עבור יובל ובנימין ( ולא יונתן

יקירתי
סליחה סליחה סליחה על הטעות המצערת...
אני כ"כ מצטערת... זה נכתב בתום לב וללא תשומת לב - ועל כך אני מתנצלת עמוקות.
סליחה שציערתי אותך

בהצלחה בכל תיכנונייך - אני מאחלת שתצליחי להגשים את הרצון הזה...
ותודה על מה שכתבת לי - הלוואי ויכולתי לעשות יותר.
אשמח תמיד לקרוא מה קורה איתך

שרון שמש
M.Sc
פסיכוטרפיסטית התנהגותית קוגנטיבית C.B.T
www.sh-cbt.co.il

באמת, אין צורך להתנצל, אפילו הבת שלי מתבלבלת בין בנימין ליונתן, למעשה אלה שמות דומות מאוד YONI BENI,
אני באמת מקווה שהכל מסתדר בסוף

שרון שמש
M.Sc
פסיכוטרפיסטית התנהגותית קוגנטיבית C.B.T
www.sh-cbt.co.il