אמממממממממממממממממממממממממממממממ....
טוב, סליחה.
המממ המממ המממ....
זהו. חזרתי לעצמי.
ולתשובה:
מעבר מארץ לארץ בהחלט יכול להיות חוויה מפרה ומעשירה. אבל יכול גם להיות (חלילה) אירוע קשה שמשאיר חותם לשנים ארוכות...
לילדים, הניתוק מהארץ פירושו:פרידה ממשפחה מורחבת כפי שכתבת - סבא וסבתא, דודים, ואפילו אחרים (שכנים, מטפלות, גננות...) שנשארו בארץ ואליהם הן נקשרו. זוהי פרידה גם מארוחות חג, ומטקסים משפחתיים שאליהם הן קשורות. קשה לנבא מי מהילדים יסתגל ומי יתקשה לעמוד בשינוי, אם כי יש כן מאפיינים של ילדים שמעבר שכזה עלול לפגוע בהם בסבירות גבוהה יותר:
1) ילדים לא גמישים, ושכל שינוי באופן כללי מצריך תקופת הסתגלות - וקושי נילווה. אני מדברת על החל מגמילה ממוצץ וחיתול, ועד כניסה לגן או החלפת מטפלת.
2) כשאחד מההורים לא מרוצה מהשינוי - והוא עלול להקרין את חוסר ההסתגלות שלו לילד. אם שני ההורים לא מרוצים - כמעט ודאי שיהיה קושי...
3) הפער בין צורת החיים בשני המקומות - ככל שהפער גדול יותר, כן גדל הקושי "להרגיש בבית". למשל: ילדים שרגילים להסתובב ללא פיקוח מחוץ לבית (במושב או פרבר שמרגישים בו בטחון פיזי ונפשי), יתקשו לחיות בניו יורק או בחלק מארצות דרום ארה"ב, שם על ילדים להיות סגורים שעות בבית והיציאה מהבית חייבת להיות עם תיאום וליווי...
4) ילדים שהסתגלו למסגרת חינוכית חילונית, עלולים להתקשות בכניסה למסגרת (גן או כיתות תחתונות בבי"ס) יהודית-מסורתית-דתית.
5) ילדים שהתרגלו לבלות אחרה"צ וימים עם חברים, לא יסתגלו בקלות לבילוי של ימים ואחרה"צ רק עם משפחתם.
6) ולבסוף - שפה. ילדים שלא יודעים את שפת המקום אליו נוסעים, יתקשו מאד. היעדר תקשורת יוצר תחושת חוסר שייכות וקושי להתבטא, ועלול ליצור עמדה שלילית שתקשה על ההתמודדות הן של הילדים בינם לבין עצמם, הן של ההורים מול הילדים והן של ההתמודדות כמשפחה.
לגבי מתי להתחיל להכין: אני מניחה שכעת זה זמן טוב.
זה לא מוקדם מידי - בהתחשב בשינוי הגדול מאד שעל אמילי לעבור.
התחילי בקטנה, בדיבור על המעבר. ככל שהזמן ילך ויתקרב, הוסיפי פרטים וטקסי פרידה קטנים, לדוגמא: להצטלם בפינות שונות של הבית (בחדר השינה - שלכם ושל הבנות, בפרוזדור, במטבח, בסלון, באמבטיה, בשירותים...) 'למזכרת'.
בהצלחה...
שרון שמש
M.Sc
פסיכוטרפיסטית התנהגותית קוגנטיבית C.B.T
www.sh-cbt.co.il