היי פלוקי, סאנשיין ו - super mom,
תודה לעונות - על האיכפתיות, הדיעות והשיתוף
פלוקי יקירתי,
אני מבינה לגמרי את הייסורים...
וזה נכון - בתיאוריה, לא אומרים: "אתה ילד רע". פשוט כי, מעבר לכל העניין שזה באמת מעליב, שם תוית וכו' - יש לזה פוטנציאל להפוך להיות מעין "נבואה שמגשימה את עצמה".
בתיאוריה, כן...
עיקר העניין הוא שאנו חיים פה, כאן ועכשיו, ולא בתיאוריה.
ובחיים פה כאן ועכשיו - אנו רק בני אדם. עם סף מסוים, עם יום יותר טוב ופחות טוב.
בגלל זה, ורק בגלל זה - אנו לא יכולים בשום פנים ואופן לדרוש מעצמנו כל הזמן לחיות לפי התיאוריה האידאלית. כי במציאות חיינו - אין אידאל. יש חיים, והם קורים לנו בזמן שאנחנו יושבים לנו וטווים מגדלי תיאוריות על מה מותר ואסור לעשות.
ככה ש... ספר החוקים נכתב מזמן, והוא ידוע, ברור, קיים ושריר - לכולנו.
מה עושים איתו - זה כבר סיפור אחר לגמרי.
יש כאלו שילכו ויזרקו את ספר החוקים לכל הרוחות ויתעלמו ממנו כי "ככה נוח להם".
ויש כאלו שישתדלו לנהוג לפי מה שכתוב בו - ביודעם שבמציאות חייהם, לא תמיד מתאפשר לעקוב תמיד ובכל המצבים אחרי חוקי המותר והאסור - וזה בסדר.
וכשלא מתאפשר להם - הם מתחרטים, מצפונם מייסר, והם מחפשים נחמה ודרכים לתקן.
ונראה לי שאת שייכת לסוג השני
.
אז... סטית רגעית מחוקי המותר והאסור עם ילדים.
היית נאמנה לרגע למה שעבר עלייך במציאות, ולא לספר התיאוריה שאת מחזיקה במקום הסודי בירכתי המוח.
אז מה?...
אני מסכימה לחלוטין עם מה שסאנשיין כתבה, ההפרדה צריכה להיעשות בין ההתנהגות (שאכן, נכון לאותו רגע, לאותה סיטואציה - הייתה שלילית) לבין הכללתה לכלל "מי שהוא איתי" - בכל זמן ובכל סיטואציה.
את בהחלט יכולה להסביר את זה לאיתי ("בסגנון: "כעסתי על איך שהתנהגת, ההתנהגות שלך לא הייתה מקובלת עלי וכיניתי אותך 'ילד רע' בלי להתכוון... אלא רק לאיך שהתנהגת") ובכך "ליישר קו" איתו ועם מצפונך המייסר.
מקווה שבינתיים מצאת מנוח לנפש המיוסרת,
שרון.
שרון שמש
M.Sc
פסיכוטרפיסטית התנהגותית קוגנטיבית C.B.T
www.sh-cbt.co.il