העלבתי את הבת שלי היום ): - הריון ולידה

היי לך , נראה שממש עניין אותך משהו שעדיין נמצא בעיצוב הישן שלנו, אז מה דעתך, אומנם אהבנו אותו והוא שירת אותנו נאמנה הרבה שנים אבל השתדרגנו ואנחנו גם ממש מאוהבות בעיצוב החדש של האתר.
מקוות שתהני מהפוסט , זה אותו המוצר רק באריזתו הישנה.
אל תשכחי לבקר גם באתר החדש שלנו כדי להנות מהכלים הרבים שלנו, תוכלי להירשם שם לעדכון שבועי על התפתחות הפיצי שבבטן, לשמוע על הכנסים החודשיים שלנו (שווה ביותר, יש שם גם הגרלות מטורפות), להירשם לאחת מקבוצות הוואטסאפ שלנו כדי לפגוש חברות למסע או להתייעץ בלייב עם אנשי מקצוע ועוד הרבה הרבה דברים שצריך במסע המטורף הזה של הריון והורות..
הפורומים הישנים סגורים, על מנת לכתוב פוסטים צריך לעבור לפורום החדש
  • היי.
    אני לא כותבת פה הרבה, אבל מחפשת פה בכל זאת נחמה...
    עצוב לי נורא.
    העלבתי את הבת שלי היום. היא בת 3 ובתקופה האחרונה קשה לנו איתה מאד.
    היא מתחצפת, מתעלמת, מציקה לאחיה התינוק, צועקת.
    והיום, כשהפיוז האחרון שלי נשרף (אחרי שהתעלמתי מספר פעמים במהלך היום וזה עבד), אמרתי לה שהיא מעצבנת.
    זה יותר מסתם מילה. זה תיוג. והיא נעלבה נורא, ובצדק.
    אחר כך התנצלתי והסברתי לה שההתנהגות שלה הרגיזה אותי, ושלא הייתי צריכה לומר לה מלים כאלה.
    אז היא אמרה לי שהיא סולחת אבל שזה העציב אותה.
    ואני רק רוצה לבכות.
    הייתי צריכה לשתף ולפרוק. זה הכל...
    תודה שקראתן...
    שנה טובה.
1 תגובות
עמוד 1
  • היי ,
    גם אם את לא כותבת פה הרבה, גם אם נכנסת רק כדי לחפש נחמה - אני שמחה שמצאת את המקום הזה.
    הוא מיועד בדיוק לשם כך! (הפורום הזה ספציפית - אני לא לוקחת אחריות על פורומים אחרים... )
    ולענייננו:
    אני דווקא חושבת שנהגת בצורה טובה .
    קודם כל - גם לאמא מותר ש"הפיוז שלה ישרף". בפעם האחרונה שבדקת - היית בת אדם?... ובכן, הפתעה! לאחר מספר ניסיונות למתוח את הפיוזים האנושיים, גם בן/בת האנוש הסובלניים ביותר, בדר"כ - סבלנותם פוקעת לאלתר. במיוחד אם הם מבורכים ביותר מעולל אחד תחת אחריותם, ולעולל הראשון עדיין לא מלאו 5 שנים.
    ככה זה - ולכן כל הלקאה עצמית במקרה זה, עקרה היא (מכיוון שבעצם, הלקאה זו אינה מביאה ממש לתוצאות יעילות).
    כל דבריי האמורים לעיל, נאמרים כמובן בתנאי ובסייג שלא מעורבת ב"שריפת הפיוזים" כל פעילות אלימה (פיזית או נפשית או שניהם חלילה) כלפי העולל התורן האחראי לשריפת פיוזי הוריו.
    וכאן אנחנו מגיעים לעניין שלשמו התכנסנו:
    האם לומר לבתך בת ה - 3, לאחר יום גדוש ניסיונות "שריפת פיוזים" אשר טופלו באופן יעיל ונכון ביותר, שהיא "מעצבנת" - משמעו: "תיוג"?
    אני מתקשה להסכים עם הקביעה, בפרט כשהיא לוותה בהתנצלות לאחר מעשה, והסבר מושכל.
    אסביר:
    אני סבורה שלימדת את בתך שיעור חשוב:
    היא התנהגה בצורה מסוימת. את הגבת. כנראה שהגבת באופן אימפולסיבי מעט, והמילים שיצאו לך מהפה אולי לא היו מבוקרות מספיק ע"י מנגנון הביקורת שלך. ולאחר מכן - התנצלת, ואף הסברת באופן נפלא ש"ההתנהגות שלך הרגיזה אותי", והגדלת לעשות והוספת ש"לא הייתי צריכה לומר לך מילים כאלו".
    מה היא למדה מכל הסיטואציה? בואי נבדוק:
    1) שלהתנהגות שלה - יש תוצאות.
    2) שלהתנהגות מעצבנת - יכולות להיות תוצאות מעט יותר קשות.
    3) שגם לאמא מותר להתעצבן.
    4) שהשמים לא נופלים אם זה קורה (לא הכית אותה או התנהגת אליה בכוחנות או אלימות עקב התנהגותה המעצבנת).
    5) שיש הבדל בין: "התנהגות מעצבנת" ל"ילדה מעצבנת".
    6) שאמא שלה מעדיפה לקחת את הצד של "ההתנהגות שלה הייתה מעצבנת באותו רגע", ולא את הצד של "הילדה שלי מעצבנת".
    7) שגם אם עצובים - ניתן לסלוח ולמחול.
    8) שמותר להכיר את מנעד הרגשות: מעצבן, מרגיז, כועס, עצוב, סולח.
    9) שזה קורה לה, ומותר להפגין את הרגשות האלו מול אמא.
    10) שזה קורה גם לאמא.

    שיעור חשוב בהבעת רגשות למדה בתך.
    תודה ששיתפת אותנו בסיטואציה.

    שנה טובה ומתוקה לך ולבני ביתך!

    שרון שמש
    M.Sc
    פסיכוטרפיסטית התנהגותית קוגנטיבית C.B.T

    www.sh-cbt.co.il
מותר ואסור לאכול בהריון והנקה