שאלה לגבי הילד השני שלי - הריון ולידה

שרון שלום,

ראשית עודה לך על העצות המחכימות שאת מחלקת כאן בחינם לכל דורש- הן עצות ששוות זהב, באמת!!!
יש אצל חיים שלי משהו שקצת מפריע לי ובעלי טוען שאני סתם חוששת והוא ילד פשוט שובב שלוקח לו יותר זמן עד שהוא לומד מה הגבולות שלו.
אני אנסה להגדיר לך מה מפריע לי:
נצחיל בזה שבגן הוא נושך.
חשבתי שכשהוא יגדל ויתחיל לדבר זה יעבור לו.
זה אכן עבר וחזר שוב, יש לו תקופות שהוא לא נושך בכלל ויש פתאום ימים שהוא מחלק ביסים ככה רציניים כמעט לכל הילדים בגן.
ניסיתי לאחרונה טקטיקה חדשה: מאחר והוא כל הזמן דואג להזכיר לי שהוא גדול החלטתי ללכת על הכיוון הזה (כמובן בתיאום עם הגננת) שהוא גדול ולא קטן ולכן הוא לא נושך, רק ילדים קטנים נושכים עכשיו חיים גדול והוא לא נושך, בינתיים זה עוזר אבל לא עברו מספיק ימים כדי שאני אראה שזה באמת מצליח.
הגננת טוענת שהיא ממש רואה שהוא מנסה לשלוט בעצמו, היו פעמים שהוא ממש הצמיד את השפתיים ליד של החבר ובסוף ברגע האחרון הוא תפס את עצמו ולא נשך, כך שיש סיכוי.
מלבד זאת, אני מנססה להקנות לו דרכי התמודדות אחרים עם דברים שקורים לו עם ילדים אחרים.
ילד אחר לקח לך משחק? אפשר לבקש ממנו חזרה יפה, אפשר לעשות תור תור, כל אחד משחק בתורו, אפשר לקחת משחק אחר, והכי טוב לגשת לאמא או לגננת ולספר לה אבל בשום פנים ואופן לא להגיב באלימות!!!
הבעיה היא שאני מרגישה כאילו הכל "עובר מעליו" הוא בכלל לא מקשיב לי, מתעלם ממני, וכאילו לא נכנס כלום.
זה מתבטא גם בתחומים אחרים, הוא מסוגל לטפס על השולחן למרות שכבר נראה לי מליון פעמים אמרתי לי לא לעלות והורדתי אותו שוב ושוב אחרי שהוא עלה ובכ,ז כאילו לא קרה כלום.
הוא מאוד אוהב לצייר והוא מבקש ממני הרבה פעמים דפים וצבעים ומדבקות ואני נותנת לו בלי שום בעיה.
קורה שאני עסוקה לרגע ואז הוא פשוט מטפס, מגיע למדף שעליו הכל נמצא ולוקח לבד, אז בסוף קרה שהוא לקח לורד "ארטליין" כזה וקישקש איתו על הרצפה.
כשהוא ראה את התוצאות זה ממש אבל ממש לא הפריע לו.
השבת זה הגיע לשיא, הוא יצא מהמיטה שלו לבד (למרות שכל פעם שהוא יוצא הוא נענש, הוא פשוט לא מליח לעמוד בפיתוי...) פתח את המקרר, הוציא בקבוק זכוכית של מיץ ענבים וניפץ אותו על הרצפה.
הוא ברגע הראשון קצת נבהל אבל זה לא היה נראה לי שזה במצב שהוא יפחד לעשות את זה שוב.
אני מרגישה לפעמים ממש חסרת אונים לגביו.
כל מה שאני אומרת, כועסת, מסבירה, מדגימה, כאילו לא נכנס.
כל מה שקורה כאילו עובר לידו ולא קשור אליו.
מה אני אמורה לעשות? לקשור אותו למיטה שלא יזוז בלעדי?
לנעול את כל הבית ברמת שאין סיכוי שהוא יגיע לשום מקום? מה עוד אני יכולה לעשות?
זו הסיבה שאני לא מעבירה אותו למיטת נוער, כי אני חוששת מה יהיה כשהוא יהיה במיטה שהוא יוכל לצאת ממנה מיד!
מצד שני הוא ילד רגיש בצורה מדהימה, מפריע לו שמישהו בוכה והוא מיד ניגש ומלטף ומחבק, הוא אוהב חיבוקים ונשיקות, ומשחק עם שושי בצורה שלא הייתי מאמינה עליו שהוא מסוגל, הרבה הרבה יותר מיהודה.
את יכולה לעזור לי אולי? או לפחות להרגיע אותי שהוא יגדל ויתבגר ויצליח להקנות לעצמו את הגבולות שאנחנו כל כך מנסים להקנות לו?

מירי, אמא לשלושה מדהימים!!!