היי
,
טוב, לגבי ההערה הראשונה שלך, אני חייבת להעיר בחזרה: מה ז"א: יש לך שאלה "אחרת מה את עושה פה"?? את יכולה גם סתם להכנס מידי פעם לשאול מה שלומי, את יודעת...
מזל טוב על הגן החדש לנסיך שלך
האמת?... אני קצת מתקשה... איך לומר?... להבין מה את שואלת...
את שואלת אם זה בסדר שהוא יושב בפינה של צורת ח'?... (שוב, אני מנסה לדמיין את צורת הישיבה ב - ח', את הפינות של ה - ח'... ולא ממש מבינה מה יכולה להיות ההרגשה הלא טובה כתוצאה מצורת ישיבה זו) - כן, זה בסדר גמור. בדיוק אותו דבר כמו לשבת בדופן הימנית של ה - ח', בדופן השמאלית שלה, או ב"גג" שלה.
את שואלת אם זה בסדר שהוא לא בדיוק יודע בסוף היום לומר לך ליד מי הוא ישב? כן, זה בסדר. זו תחילת שנה וכמו שבעצמך אמרת - עדיין אין מקומות קבועים של מי יושב ליד מי.
את שואלת אם זה בסדר שיש לו חבר אחד ולא מיליונים? זה יותר מבסדר!
כמה דברים על חברויות בילדות בכלל ובגיל הרך בפרט:
1) חבר אחד זה עולם ומלואו. יש ילדים רבים רבים שהחויה של חבר אחד (טוב) ממלאת אצלם את הצורך החברתי כמעט במלואו, והם לא זקוקים לחברה נוספת.
לעומת זאת, יש ילדים שגם אם ירדו למטה (או יצאו לגינה) אחרה"צ ויתקבצו סביבם 20 ילדים וירצו לשחק, אך הילדים ה - 21, 22, ו - 23 יתרחקו לפינה אחרת ולא יצטרפו למשחק הקבוצתי - מתוך 3 הילדים המתרחקים הם ירגישו שהם לא רצויים חברתית.
בין הראשונים לשניים יש טווח רחב מאד מאד -
וכולו נחשב תקין.
2) משחק הוא מדד טוב ליחסים חברתיים טובים. אם את רואה שהוא משחק עם ילדים אחרים, הגננת מדווחת לך שהוא משחק עם ילדים אחרים, וגם הוא מספר לך על כך - ככל הנראה מצבו החברתי יותר מתקין. אין כל טעם לשאול: "מי חבר שלך?", ככל הנראה זו שאלה שתבלבל אותו. נכון וממוקד יותר לשאול: "עם מי אתה משחק?" יש סיכוי טוב יותר שתקבלי תשובה נכונה, אמיתית, וכזו שתרגיע את חששותייך.
3) משחק חברתי עם חבר בבית (של אחד מהם) זה דבר חיובי ועונה במלואו על צורך חברתי של הילדים, כפי שכתבתי לך בסעיף ראשון. כנראה שלבנך מספיקה החויה של חבר אחד טוב, שהמשחק איתו הוא מהנה ומספק. כנראה שנכון לזמן המשחק - החבר ענה על כל צרכו, ולכן קיבלת את התשובה "לא" לשאלה אם "אם יש עוד ילדים בגן שהוא אוהב ככה".
לא הייתי מוטרדת מעניין זה, ולא הייתי מוסיפה לשאול את הילד שאלות לגבי מספר הפרטנרים למשחק שיש לו, וכמות האהבה שיש לו אליהם.
חשבי על כך שייתכן שדווקא משאלותייך החוזרות הוא עלול להבין שייתכן ויש פה בעיה...
ואני חוזרת: אין פה בעיה. מותר לילד (בדיוק כמו למבוגר...) לבחור את חבריו, ולהחליט שהוא מסתפק בחבר אחד או שניים, ולא יותר.
מקווה שעניתי
שרון שמש
M.Sc
פסיכוטרפיסטית התנהגותית קוגנטיבית C.B.T
www.sh-cbt.co.il