היי
,
אכן, ברכות לפתיחת שנה"ל לכולנו! (ילדים, ולא פחות - הורים...)
כמה דברים יש לי לומר על מה שאת מתארת:
הדבר הראשון, ובעיני החשוב מכולם הוא זה: עלייך לשמוח! כנראה שטוב לה בגן... כנראה שהיא "מוצאת את עצמה" בנוח, בטוב וברגיעה באוירת הגן, עם הילדים, המטפלות וכל הצוות. לך ברור שאת לא מתעללת בילדה, נכון?... אני בטוחה שאת שמחה לדעת שלא "מתעללים" בה גם במסגרת החינוכית בה בחרת עבורה - הגן. והאמיני שאם היה שם קצה של "התעללות" או אפילו "סתם" יחס לא אוהד, היא לא הייתה רוצה להשאר שם בכזו נחרצות...
הדבר השני - לא נראה לי שזו תגובה לאחיה החדש, וגם אם כן, לא הייתי משייכת את ההתנהגות שלה בוודאות ובאופן מלא רק לזה.
נראה לי סביר בהרבה לשייך זאת ל"עייפות החומר" שחוותה, כמו ילדים רבים, מהחופש הארוך, וההזדקקות שלה לשוב לשגרה, לחברת ילדים, לסדר יום מובנה ומעניין, לסביבה שהיא לא בהכרח הסביבה הביתית שלה.
נראה לי שתגובתה סבירה וגם היא מאפיינת, בדיוק כמו הצד הנגדי שלה, קרי: בכי, צרחות, השתטחויות וחוסר רצון/יכולת להיפרד בבקרים - את הימים הראשונים ללימודים במוסדות החינוך לאחר החופש הגדול.
גם התגובה הראשונה היא טבעית, סבירה וצפויה, וגם התגובה השניה, זו שאת מתארת.
הדבר השלישי אותו אני רוצה לומר לך, נוגע להרגשתך נוכח התנהגותה.
"נראה לי שהם בטוחים שאני מתעללת בילדה..."
ואני רוצה לשאול: ואם כן, ונניח שהם באמת בטוחים שאת מתעללת בילדה - אז מה?...
....
אני די משוכנעת שעל השאלה: "האם את מתעללת בילדה?" התשובה היא: "לא!!!!!!"
אז בעצם, מה אכפת לך מה הם חושבים בסתר ליבם? האם לקחת אחריות על הפנטזיות שלהם לגבי ההורים שהם רואים בבקרים ואחרה"צ בגן?...
וסוד קטן:
מניסיוני בעבודה עם מערכת החינוך לגיל הרך, התוודעתי למחשבות, רגשות, קולות, אמירות, דעות, בקשות - שמתנהלים בקו מקביל בין הורים לצוות בגן. פעמים רבות הצוות מאד מודע למה ש"ההורה חושב שהוא יודע מה איש הצוות חושב" בקשר אליו ולהתנהלותו.
וכמו שכתבתי לך קודם, התגובה של ליאור לימים הראשונים בגן היא תגובה שמוכרת לצוות, בדיוק כמו שהתגובה ההפוכה לה מוכרת לצוות. ולכן - לא נראה לי כלל שיש מקום לחשוש שמישהו מהם "בטוח שאת מתעללת בילדה"... נראה לי סביר יותר שהן חושדות שכך את חוששת לגבי דעתן...
המשך הסתגלות קלה!!
שרון שמש
M.Sc
פסיכוטרפיסטית התנהגותית קוגנטיבית C.B.T
www.sh-cbt.co.il