הילד שלי שוב נשך בצורה נוראית - הריון ולידה

רונית (או רינת?... אני מתנצלת מאד, לא זוכרת מה שמך...)
ראשית - נשמע שעברה עלייך חויה לא פשוטה.
את מבקרת את עצמך בנוקשות, ושופטת עצמך לחומרה עקב הנשיכות של ניתאי.
אני בטוחה שאם הייתה לך האפשרות, היית ממגרת את בעיית הנשיכות מזמן, נכון?
אני חושבת שניסית הרבה ונתת הרבה צ'אנסים לפתרון הבעיה, מכיוונים שונים.
ובכל זאת - זו עדיין בעיה.
לא הכל נמצא בשליטתנו, לפעמים הדברים לא הולכים "חלק" כפי שהיינו חפצים ומתכננים.
ועל דבר שאינו בשליטתנו - אחריותנו היא מוגבלת ביותר. מתערבים פה גורמים אחרים שכנראה לא ידועים לך ולא "משחקים" לפי כללי המשחק שקבעת.
ומתוך כך - ההאשמה העצמית והביקורת הנוקשה היא רק מזיקה, שלא לומר מיותרת.
כי כרגע את כועסת על עצמך, על משהו שכלל לא נמצא בשליטתך... והכעס העצמי הזה הוא הרסני - כי הוא משליך על ניתאי.
וניתאי הוא לא פושע.
עם כל הצער והכאב על הילד או הילדים שננשכו ע"י ניתאי "עד זוב דם" כפי שאת מתארת - ניתאי לא נשך מתוך רוע, מתוך כוונת זדון או מתוך רצון להכאיב, לגרום לפצע ולצלקת בגוף ובנפש של מי שננשך על ידו.
ואת זה חשוב לי שתביני.
נסי לחשוב על ניתאי לא כעל ילד שראוי לכעס, לבידוד חברתי ולהענשה, אלא כעל תינוק בן שנתיים וחצי, שהוא בעצמו קורבן של דפוס התנהגותי שלא בטוח כלל שהוא מעוניין להשתמש בו, אבל זה הדפוס שהוא מכיר ויודע, ואולי גם זקוק להשתמש בו (ותכף אסביר למה אני מתכוונת במילים אלו).
נסי לחשוב עליו כך, ולהוריד מעט את רמות הכעס, הדחף להעניש, ההאשמה (העצמית שלך, וכלפי ניתאי), האכזבה, הדיכאון וחוסר האונים.

יקירתי, אני רוצה להציע לך כיוון נוסף למחשבה:
יש ילדים שזקוקים לגירויים רבים וחזקים יותר מאשר שאר הילדים.
בגדול, זה שייך לקבוצת האבחנות שנקראת: "קושי בויסות החושי".
בדר"כ (ואני ממש לא באה כאן להצביע על אבחנה כזו או אחרת, אלא על כיוון נוסף לבדיקה) ילדים שיש להם "תת רגישות" (כלומר, הקושי שלהם בויסות החושי מתבטא בצורך להרגיש בעוצמות גבוהות יותר) נוטים לנשוך יותר, מתוך רצון ו/או צורך בגירוי מוגבר יותר של החושים, בין השאר - חוש המישוש, והדבר מתבטא בפרט בגיל הרך - גילו של ניתאי - בסביבות הפה, וצורך במגע אוראלי.

אם אני זוכרת נכון, אתם חיים בארה"ב? בארץ הפונקציה שמטפלת בכך היא מרפאה בעיסוק, שיכולה ע"י טיפול נכון לתת לילד כלים נוספים להתמודדות, לתפקוד חברתי, וחלופות לצורך בנשיכות כדי להגיע לגירוי שיספק אותו מבחינה חושית.
בארץ, ניתן לפנות עצמאית למרפאות בעיסוק שעוסקות בויסות חושי אצל ילדים או דרך המכונים להתפתחות הילד - עד גיל 6. לאחר גיל 6 יש צורך בהפניית רופא ילדים שיפנה למרפאה בעיסוק שעוסקת בויסות חושי.
אינני יודעת כיצד זה הולך בארה"ב, אך לדעתי שווה לברר דרכי הגעה לאבחנה וטיפול ע"פ הצורך ע"י מרפאה בעיסוק לילדים.

בהצלחה יקירתי, ומקווה שתצליחי להרגע מעט...

שרון שמש
M.Sc
פסיכוטרפיסטית התנהגותית קוגנטיבית C.B.T
www.sh-cbt.co.il

היי שרון
תודה על התשובה אבל כבר פניתי לגורם ונאמר לי שהילד שלי בסדר גמור אבל כמו כל ילד בגילו נושך, מפינוק יחס אח חדש גמילה מחיתולים גמילה ממוצץ או כל דבר אחר ולהמשיך להיות עקבית ולהראות לו שזה לא תקין ,בנוסף נתנו לי כמה טיפים לנהוג כלפיו בנושא ויש לו אבל בסך הכל נאמר לי שאין לי איזה בעיה שבגללה הוא יותר נושך הוא פשוט ילד ככה נאמר לי
(He's just a little boy a baby
הגננת אומרת שיכול להיות שניתאי התחיל לנשוך כי הוא היה הילד המרכזי בגן שננשך באופן קבוע עלי ידי ילד מסויים וככה למד ושהיא השנה תשב עם ניתאי יותר ותעשה הכל לעזור לו, מקווה שכולנו נוכל לסייע לו ושהתקופה הזו תעבור
אולי באמת עשיתי טעות שגמלתי אותו ממצוץ ואחרי זה מחיתולים ועכשיו העברתי אותו מיטה נראה לי שזה היה גדול עליו מה גם שאנחנו חוזרים לארץ בעוד 3 חודשים אולי זה גם ישפיע עליו

היי רינת,
אז ככה,
התייעצת עם גורם מקצועי ונאמר לך שבעיית הנשיכות לא נגרמת כתוצאה מליקוי כלשהו, כדוגמת קושי בויסות החושי.
הבנתי נכון?
אם כך, עצה אחת חשובה לי אלייך:
עקביות, עקביות, עקביות, ועוד קצת - עקביות.
זה לא משנה מה ייעצו לך לעשות, ואיך ייעצו לך לנהוג בזמן נשיכה, אחריה או ממש לפניה.
אני מניחה מראש שכל העצות שנתנו לך - טובות ונכונות, ואינך זקוקה לכך שאוסיף לך מכאן עצות נוספות או אחזור על דברים שכבר נאמרו.
הדבר שאני מוכנה לקרוא לו "קריטי" בכל שלל התגובות לילד נושך, הוא העקביות! לא יתכן מצב שפעם תגיבי לנשיכה בתקיפות ואסרטיביות, תשללי ממנו משחק או חבר או חטיף טעים בעקבות נשיכה, ופעם לא תגיבי כך, ועוד פעם - אולי כן ואולי לא.
במצב כזה, של חוסר עקביות בתגובות, אני מראש מיידעת אותך:
אין שום סיכוי שבעולם שתצליחי למגר את הנשיכות!
בשביל להצליח במה שנקרא: "עיצוב התנהגות" (עיצוב התנהגות הכוונה היא לחיזוק התנהגויות "טובות" ומיגור התנהגות לא רצויות) יש צורך בדבר אחד ויחיד:
התמדה, התמדה, התמדה ושוב התמדה, ועוד קצת עקביות - בתגובותייך אליו.
רק כך מתרחשת למידה!
וזהו הטיפ הטוב ביותר שביכולתי לתת לך.
אז קחי את שלל העצות הטובות שבטח קיבלת, והתחילי ליישם אותן - שוב, ושוב, ושוב, ושוב, ושוב.... אחרי כל התנהגות של ניתאי (לטובה ולרעה. אחרי נשיכות התגובה צריכה להיות אחידה וחוזרת על עצמה, וגם אחרי התנהגות "טובה" שבה לא השתמש בנשיכות - התגובה צריכה להיות אחידה וחוזרת על עצמה. אני חוזרת: רק כך ניתאי ילמד ויתחיל ליישם התנהגות טובה ונטולת נשיכות, במקביל להיפרדותו מדפוס הנשיכות).
בברכה ובהצלחה,
שרון שמש
M.Sc
פסיכוטרפיסטית התנהגותית קוגנטיבית C.B.T
www.sh-cbt.co.il