היי שרוני - הריון ולידה

היי סיון!
טוב... אני מודה: התחרפנתי סופית. אני טוענת ל"אי שפיות זמנית" ולכן לא לוקחת אחריות על פשעיי, מקווה להתאזן בקרוב. בדר"כ הכדורים עם הצהוב-כחול - עוזרים. אז נמתין.
ועכשיו להתייעצות:
1) "חרדת קקי" - מוכר, ואכן יכול להוות סוג של רגרסיה כתוצאה מהנסיבות (המעבר, הלידה, ואפילו העבודה החדשה של אביה של להב. כבר כתבתי פה לא פעם שאל לנו לזלזל בחיישנים הרגישים להדהים של הקטנים שלנו...).
יש תכשירים טבעיים ונוחים ללקיחה, שאינם מצריכים כלל וכלל מרשם רופא, שעושים את העבודה הזו הרבה יותר קלה ונוחה. שימי לב: בשום פנים ואופן לא מדובר על תכשירים משלשלים!!!!! אלו ניתנים רק ע"י רופא, רק במצבים רפואיים שמצריכים זאת, ובלקיחה לא מפוקחת עלולים לגרום להתמכרות אליהם. כמו"כ, לא מדובר על חוקנים ולא על שמן פרפין, שגם הוא ניתן ע"י רופא בלבד (לפחות כך רצוי, ולאחר בדיקה.)
בעיקר מדובר על תכשירים טבעיים שמבוססים על דברים כמו פירות יבשים ובעיקר שזיפים יבשים. בררי בחנויות טבע. בנוסף, את תמיד יכולה להוסיף לאוכל שלה סובין חיטה, שיבולת שועל (כדייסה? או כתוספת למעדן החלב שהיא אוכלת?...), ופירות טבעיים - 3 דברים שלא רק שלא גורמים שום נזק שהוא, אלא אף מומלצים כבריאים בכל קנה מידה. זאת בנוסף להשפעתם המיטיבה על מערכת העיכול והעיכול המהיר.
אם עדיין היא סובלת מסוג של עצירות (לא משנה אם זו עצירות "פיזית" או על רקע "נפשי" יותר, כפי שאת מתארת: "עצירת קקי" במודע), הייתי בכ"ז פונה להתייעצות עם רוקח בכל בית מרקחת או עם רוקח טבעי בחנות למוצרי טבע.
2) טוב... אני חייבת להודות ש...
חמותך לא שיכנעה אותי יותר מידי בקיומה של בעיה...
אני קוראת שלהב גדולה מהבת של גיסתך בפחות משנה. זה אומר ששתיהן נמצאות באותה סביבת גיל - וזה עושה את המשחק אפילו יותר טבעי ותואם את גילן (של שתיהן, ולא רק של להב.).
ולא רק זה, את טוענת שמעולם לא נתקלת בסוג משחק זה של להב. זה פעם ראשונה שאת שומעת על זה? לא דיווחו לך מעולם על דבר כזה, גם לא בגן?...
אם כך, את יכולה לומר לחמותך שמעולם לא נתקלת בסוג משחק זה אצל להב, ולכן לא תוכלי כרגע לעשות דבר עם המידע הזה, והוא חסר משמעות מבחינתך (כמובן שזה נכתב מתוך הידיעה שמשחק כזה הוא אופייני לגיל ולשלב ההתפתחותי של שתי הבנות). הבטיחי לה שברגע שתהיי עדה בעצמך למשחק כזה (עדה ממראה עיניים או מדיווח שהגיע מהגן), תשוחחי עם להב ותסבירי כפי שמסבירים לילדים בגילה שמתחילים לגלות את גופם ולהסתקרן לגביו, שיש מקומות בגוף שהם פרטיים ושייכים רק לילד עצמו או אם יש בעיה - מותר להורי הילד או לרופא לראות אותם גם, ויש דברים אשר עושים אותם בפרטיות ולבד (למשל: חקירת הגוף. ההסבר דומה להסבר לגבי אוננות, שגם היא מתחילה לפעמים בגיל זה - ולפעמים יותר מאוחר - ויש צורך להסביר שיש בהחלט דברים שאדם/ילד עושה עם עצמו בעצמו וללא חשיפה לאנשים אחרים/במקומות ציבוריים).
בקיצור - לא הייתי דואגת כלל.

בהצלחה מותק

שרון שמש
M.Sc
פסיכוטרפיסטית התנהגותית קוגנטיבית C.B.T
www.sh-cbt.co.il

תודה יקירתי.
האם שמעת על תכשיר פגלקס (או משהו כזה

היי,
פגלקס kids, גרגרים להמסה במים - כן שמעתי. לא השתמשתי, אבל שמעתי שהוא יעיל מאד. מותר לשימוש גם לתינוקות מגיל שבוע ימים (בהנחיית רופא!), אז אני מניחה שהוא בסדר...

עכשיו, סיון - האם עלו בך חששות לגבי "משהו נורא ואיום שקרה ללהב"?
האם את עצמך העסקת את עצמך בשאלה הזו, אם יכול להיות שקרה ללהב משהו "נורא ואיום"?
ב - 99% מהמקרים של התעללות מינית בפעוטות וילדים קטנים - ההורים חושדים או יודעים בוודאות כלשהי שקרה "משהו נורא ואיום" לילד שלהם. האחוז הנותר של ההורים שמגלים מאוחר מידי ש"קרה משהו נורא ואיום" לילד - לא כולל אותך. ואני מרשה לעצמי לומר זאת בוודאות, על סמך היכרותי הוירטואלית איתך, משאלותייך בעבר ולא רק על סמך השרשור הזה.
ולגבי ה"סימנים":
1. התאפקות לקקי.
2. משחק גילוי גוף עם פרטנרית בת גילה ושלב התפתחותי דומה של להב.
הייתי מציעה בחום רב לחמותך לא לעסוק בדברים שהיא לא מבינה בהם מספיק על מנת לקבוע קביעות שגורמות לנזק.
ילד שעובר/עבר "משהו נורא ואיום", או בפשטות: התעללות פיזית-מינית הוא ילד שיראה סימנים מובהקים ורבים הרבה יותר מאשר שני אלו אשר נכללים בטווח ההתנהגויות הרגילות-נורמליות-אופייניות לגיל זה.

ועכשיו אלייך:
תראי מה קרה:
להב נלקחה לחמייך בניגוד לרצונך ושלא על דעתך לפני מספר ימים, ועדיין לא הוחזרה, למרות ששבת וביקשת.
חמייך הם אנשים אשר לא זוכים לאמונך, ואשר דרכם החינוכית מנוגדת לשלך.
ועכשיו באה זו ויוצאת ביציאה מופרכת לכל הדיעות, ואת?...
מיד נכנסת לחרדות משלך.
מדוע את מאפשרת לה לעשות לך את זה??...
סיון, אני כותבת זאת מתוך דאגה, חיבה ואיכפתיות.

צאי מהסרטים. כנראה שהכל בסדר עם להב, ואם את רוצה, את תבדקי זאת בדרכך וכשזה יתאים לשתיכן מבחינת העיתוי ושיתוף הפעולה.
אבל עם חמותך כנראה קורה משהו לא ממש טוב.
ואני מתנצלת מעומק הלב על התערבותי במקום בו לא הוזמנתי ולא נשאלתי לדעתי, אבל נראה לי שיש פה ממש פוטנציאל לגרימת נזק ביחסייך עם ביתך, בהתערבות חמותך.
אל תאפשרי לה!
לא לה המנדט, המקום ו/או הזמן לומר את דעותיה במקרים כל כך אישיים ואינטימיים שבין ילד להוריו.
ויותר מכך: כאשר ידוע לכל שדרכה החינוכית ודרכך החינוכית מנוגדות, וכאשר ידוע שאת התנגדת מלכתחילה ללכתה של להב אליהם.

חיזקי ואימצי
אני שוב מתנצלת על שהתערבתי במקום בו לא בטוח שהייתי רצויה.
שבת שלום יקירה,

שרון שמש
M.Sc
פסיכוטרפיסטית התנהגותית קוגנטיבית C.B.T
www.sh-cbt.co.il

ההיפך אני שמחה על התערבותך
אני מודה שכשהיא העלתה את הדברים נבהלתי לשניה. ואז צחקתי ואמרתי לעצמי מי מתי ואיך?
ואז התחלתי לכעוס על חמתי שבמקום לומר איזה יופי איזה ילדה מפותחת, הכל לפי הספר, ולשבח אותה, שוב ושוב מוצאת בכל דבר שלהב עושה את הצד הרע.
למשל - להב ילדה מאוד פעילה, ומאוד תזוזתית (אני מתאפקת לא לומר היפר... כי היא עדיין קטנה ובטח שלא מתאימה לאבחנות שכאלו). כשאמרנו לחמתי שלילדה נקרא נועם מה שהיה לה להגיב זה "יופי שלא תצא סכינאית כמו אחותה". אני מודה ומתוודה שהערתה זו הכעיסה אותי וגרמה לי לרצות לשנות לנועם את השם. אבל סתמתי.
כשהיא אמרה את זה שוב לפני מספר ימים אמרתי לה "אני מאחלת לכל אם בת סכינאית כמו הילדה שלי". הייתי בשוק מעצמי שממש עניתי לה ובזעם ובתוקפנות. אני חושבת שגם היא היתה בסוג של הלם ומיד הצטדקה ב"ברור ברור".
אומרים לא לומר דברים בשעת כעס ואני לא הקשבתי לזה - בשעת הכעס, הזעם, הכאב והגעגוע, בשעת מריבה עם בעלי לגבי להב דאגתי לומר לו הכל!!!
על מה אני חושבת על חמתי, על הקשר הלא בריא שלו עם המשפחה שלו, על חוסר הלויאליות שלו כלפי.
אמרתי לו שאת הנעשה אין להשיב, שלהב כבר שם, ונראה שהיא מרוצה, ולכן לא נחזיר אותה כרגע. שידע שבזה נגמר טוב הלב שלי. שמהיום והלאה כל בקשה שכזאת תענה בראשיתה במילה "לא" ואת שיקולי הדעת שלי אעשה לאחר מכן (שהרי הוא אמר לי את לא יכולה להתחרט אחרי שאמרת כבר כן).
שאני דורשת ממנו לומר לאמא שלו שתפסיק במיידי עם העקיצות והעלבונות כלפי. שפעם אחת יעמוד מאחורי, שיגיד לה שהיא צריכה לומר תודה שיש לה כלה כמוני.

יש לי עוד דרך ארוכה לעשות אין ספק - אני מסוג האנשים שיודעים לטפל יופי בבעיות של אחרים, ויודעים להיות תוקפנים בשביל אחרים. אבל בשביל עצמי אני ישר עוצרת ומפחדת לפגוע, לגרום לסכסוך. בכל הנוגע לעצמי אני חסרת ביטחון.
האמת שזאת תקופה ארוכה שאני שוקלת ללכת לפסיכולוג. אני לא מתביישת. אני באמת חושבת שזה יוכל לחזק אותי.
אבל בעלי אומר שאני סתם מקשקשת שטויות ושהוא יכול להיות פסיכולוג מעולה בחינם.

רק רצית להביע דעה וחפרתי פה בורות - אז תודה שגרמת לי לשחרר קצת (ממש ממש ממש ממש קצת טיפלה קמצוץ) את אשר על ליבי

שמחתי לעזור
אני באמת לא רוצה להמשיך ולהתערב בקשר בינך לחמותך, כי אני לא יודעת מספיק ולא רוצה לפגוע בך יותר, חו"ח.
אבל אם התחושה שלך לא טובה - זה הדבר הראשון שצריך להנחות אותך.
את היא אמה, זכות הוטו שלך.
זכותך גם לבקש אי התערבות, ובוודאי שזכותך לעמוד על כך שלא ייאמרו כלפייך אמירות פוגעניות.
לגבי טיפול - מטבע העניינים, אני חושבת שאדם שמטפל בעצמו הוא אדם מטופל.
אני רואה בזה אך ורק יתרונות וטובות, בוודאי שלא משהו להתבייש בו.
ודווקא אדם הסוחב איתו קשיים שאינם מטופלים, הוא זה שבסופו של דבר - יש לו סיבה לבושה.
בהערכה,

שרון שמש
M.Sc
פסיכוטרפיסטית התנהגותית קוגנטיבית C.B.T
www.sh-cbt.co.il