ליטל יקירתי בוקר טוב וחמים...
(קצת יותר מידי...)
משום מה, השאלה שלך מרגשת אותי מאד...
יקירתי,
אמהות לילדים "מיוחדים" - ביניהם מפגרים, לוקים בתסמונת דאון, נמצאים בכל מרחביו של 'הספקטרום', נכים מסוגים שונים ובעלי לקויות - הן, לרב, אמהות בודדות מאד.
חלק מזה זה בגלל בושה, חלק מזה זה מתוך רצון להגן על הילדים (המיוחדים), חלק מזה זה בגלל פחד לקרב אותם לחברה 'רגילה', וחלק מזה נובע פשוט מכך שאצל רב הילדים הסובלים מ"מיוחדות" כלשהי - הפן החברתי והיכולת לקשור קשרים חברתיים נפגע בצורה קשה.
מכך - הפניה של אותה אמא אלייך נשמעת לי מרגשת, ולו רק בגלל העובדה שכנראה היא רואה בך פרטנרית טובה לקשירת קשרי ידידות שיביאו ליחסים חברתיים טובים ומועילים לילדיה - כולל זה עם הפיגור.
קחי זאת כמחמאה
.
לגבי מה ששאלת:
יקירה שלי, לילדים יכולת מופלאה ובינה טבעית נפלאה להבין דברים כמות שהם. הם עדיין לא "מקולקלים" בסטיגמות, דיעות קדומות ומוסכמות חברתיות נוקשות לגבי "קודים" של התנהגות ה"מקובלים" בחברה שבה הם נמצאים.
דווקא בגלל זה, יותר קל להם בהרבה מאשר לנו - לקבל את השונה והחריג, ולהתייחס אליו ממקום הכי "נקי" בעולם: בבחינת: "זה מה יש ועם זה נסתדר".
ועוד דבר: דווקא בנות בסביבות הגיל של ליאן נוטות להתייחס לכל ילד "מיוחד" (באופן כלשהו, ולא רק למפגרים) בצורה "אימהית" ומגוננת. הן נוטות לראות את החולשה שבמצבו, ו"לפרוש את חסותן" על הילד בצורה ממש "מגוננת". ראיתי זאת לא פעם אחת בגני שילוב ובמסגרות שילוב של ילדים מיוחדים ורגילים.
ועם כל הכתוב לעיל, חשוב לציין ש:
יש פער גילים די גדול בין ליאן לילד בן ה - 10. עם זה שילדים מיוחדים ומפגרים בפרט, נוטים להתנהגות ילדותית בהרבה מגילם הכרונולוגי, יש לקחת בחשבון שילדים כאלו גם נוטים לעתים להתנהגות אלימה יותר מאשר ילדים רגילים.
כן הייתי מסבירה לליאן משהו ברמה הזו: "X הוא ילד מיוחד. הוא מתנהג לפעמים קצת אחרת מילדים אחרים. לפעמים הוא מעדיף לשחק לבד, גם כשיש אצלו חברים, ולפעמים הוא כן רוצה לשחק ביחד - ולא תמיד הוא יודע איך משחקים ביחד... כשנהיה אצל X, נוכל לחשוב ביחד איך לשתף אותו במשחק - אם הוא ירצה לשחק איתנו".
וזהו. את השאר ליאן תעשה כבר לבד... כך אני מאמינה.
שיהיה לכם ביקור מוצלח, וכל הכבוד לך!
שרון שמש
M.Sc
פסיכוטרפיסטית התנהגותית קוגנטיבית C.B.T
www.sh-cbt.co.il