פחד וחרדה בילדים - הריון ולידה

היי יעלי ,
הם בחופש? את בחופש? הם בחופש איתך?
סתם, שאלות לא קשורות.
התחלתי לשאול כל בוקר את השומר בכניסה לעבודה אם הוא בחופש עם הילדים, אז תגלי קצת הבנה למצבי המתחרפן מדקה לדקה.
אתחיל מהשאלה השניה:
אני חושבת שלא. בטח שעל סמך מה שסיפרת. את מספרת שהוא טוען שעל הרצפה קריר לו - וגם לי זה נשמע הגיוני (ת'אמת?... גם לי בא לפעמים... ).
חרדה?... לא יודעת. יש סימפטומים נוספים של חרדה? פחד מרעשים, נדבק אלייך יותר, חלומות בלהה, קושי להרדם, ירידה בתיאבון, עיסוק בזה בשיחה, במשחק וכו', שאילת שאלות, פחד מלצאת החוצה...
חרדה של ילד לא מתבטאת אף פעם רק בסימפטום אחד, כך שאם הסימפטום האחד הוא שינה מתחת ללול של איתמר, לא הייתי משייכת זאת דווקא לחרדה.
כמובן שלא ניתן לתת תשובה חד משמעית רק ע"ס התיאור בפורום, ולשם אבחון נכון יש צורך ב(לפחות) יותר פרטים ואף במראה עיניים, אך אם את שואלת ספציפית לגבי השינה מתחת ללול - אז לא, זה לא מעיד על חרדה, כשלעצמו.
לגבי שאלתך הראשונה:
אני מכירה לא מעט ילדים כאלה. למעשה, פחד מדמויות מחופשות הוא תופעה נפוצה, בפרט בגיל הרך, ובפרט אצל ילדים צעירים במיוחד. יש לצפות שהפחד יעבור, או לפחות יתמתן עם הגדילה וההבנה לגבי קביעות הדמות.
תחפושות גורמות אצל ילדים קטנים לבלבול בקשר לזהותם של המתחפשים. אגב, האם הוא מגיב בפחד גם כשהוא עצמו מתחפש? האם הוא מוכן להתחפש? האם הוא מסוגל לשחק משחקי דמיון? הבלבול הזה גורם לעתים קרובות לפחד עד כדי אימה - כפי שאת מתארת את יונתן בורח בבכי וצרחות.
הייתי ממליצה לשחק כמה שיותר במשחקי דמיון:
למשל, לשחק שהוא "אבא", הולך לעבודה ו"מתקן" דברים בבית. או שהוא "אמא" ולוקח את איתמר (בובה כלשהי שיש לכם) לטיול בעגלה. או שהוא ה"גננת" ומושיב את כל ילדי הגן ל"שעת ריכוז".
מיצאו לכם עוד משחקי דמיון שכאלו, בהם הוא יחליף את דמותו שלו ויאמץ לצורך המשחק דמות של מישהו אחר. 'תרגול' במשחקים שכאלו יעזור לו להבין את קביעות הדמות (שלו - קודם כל) גם אם היא עוטה זהות (זמנית) אחרת, ויסייע לו להבין שהדמות המקורית לא משתנה, גם אם לרגעים נדמה שהיא אחרת ו"נעלמה"...

שרון שמש
M.Sc
פסיכוטרפיסטית התנהגותית קוגנטיבית C.B.T
www.sh-cbt.co.il

לגבי החרדה - הוא גם מפחד מרעשים חזקים (אבל זה הרבה זמן) וכשיש רעש הוא נצמד אלי וגם יש לו ביעותי לילה מדי פעם (הוא חולם וצועק תוך כדי חלום ואי אפשר להעיר אותו).
קושי להרדם בלילה תלוי באם ישן בצהרים. אבל בכל מקרה לעתים רוצה פנס לשינה.
האם זה נחשב חרדה?
בימים האחרונים (למרות שקרה גם בעבר) קם בבכי ולא מפסיק לבכות גם כשאנחנו באים (אנחנו צריכים לאיים עליו שאם יבכה נלך)

לגבי משחקי דמיון אנחנו משחקים מלא (בא מיונתן) הוא מאוד אוהב להיות "אבא" או הגננת בגן (שמסנג'רת את הסייעות - אני ואבא שלו).
וגם הוא אוהב תחפושות (כשהוא מתחפש), אבל בינתיים זה לא עוזר...

ד"א, יונתן בחופש כבר שבוע - היום ספציפית אני איתו

היי יעלי,
אז ככה, אני עדיין לא הייתי משייכת את השינה מתחת ללול של איתמר באופן מובהק לחרדה כלשהי.
מה שכן, עכשיו כשאת מספרת שהוא כבר שבוע בחופש מהגן, אני חושבת שיכול להיות שהדברים עליהם סיפרת משתייכים לעובדה הזו.
חופש זה יציאה מהמסגרת המוכרת, קניית הרגלים חדשים - הגם אם זמניים, שיבוש של שעות שינה ועירות - פשוט משום שבחופש פחות עייפים.
פנס לשינה זה רעיון טוב והוא אחד הפתרונות המוצעים לילדים שסובלים מפחדי לילה (מה"מפלצת מתחת למיטה", מאריות ונמרים, מהמכשפה בארון וכו').

אני חוזרת לרגע לעניין התחפושות:
מה העלה את השאלה דווקא עכשיו? הרי אנו לא נמצאים לקראת פורים, ואפילו לא בסביבתו התאריכית (פורים עוד רחוק, והפורים האחרון שנחגג גם כבר התרחק מאיתנו...), אז מה קרה פתאום שהעלה את השאלה?
אם היה מקרה ספציפי עם פחד שיונתן הפגין בקשר לאנשים מחופשים/מכוסי פנים, אשמח אם תספרי, ואנסה לעזור יותר.

שרון שמש
M.Sc
פסיכוטרפיסטית התנהגותית קוגנטיבית C.B.T
www.sh-cbt.co.il

אני אסביר את העניין עם "מכוסי הפנים":
דבר ראשון - היתה יומולדת למישהי מהגן של יונתן והיה שם (בהפעלה) מישהו שהתחפש לדובי מה שגרר צרחות והיסטריה.
בנוסף, אתמול היינו בג'ימבורי שנמצא בקניון, ברגע שיונתן ראה שעומדים להגיע לשם "דרדסים" הוא שאל אותי אם יראו להם את הפנים או לא וכל פעם שעברנו ליד המקום שבו התרחשה הפעילות הוא אמר לי "אני רוצה הביתה" (עוד לפני שהיינו בג'ימבורי שהוא כל כך רצה ללכת אליו)

הפחד מאנשים "מכוסי פנים" הוא מתמשך (כל פעם שיש איזה שהיא הפעלה איפשהו). זה כבר משהו שאני יודעת להגיד שאם ביומולדת מסויימת יש הפעלה אולי כדאי שלא נבוא (ד"א האמא ביומולדת שהיינו בה אמרה שיהיה רק ליצן...)
תודה רבה על התשובות

יעל, אמא של 2 אפרוחים

יעלי
ראיתי, קראתי. הבנתי את השאלה שלך יותר טוב עכשיו, והבנתי את הבעיה.
ברשותך, אענה לך יותר מאוחר...

שרון שמש
M.Sc
פסיכוטרפיסטית התנהגותית קוגנטיבית C.B.T
www.sh-cbt.co.il

תודה

היי, שבתי.
כפי שכתבתי לך, סוג זה של פחד הוא מוכר, ואף תקין לגיל. מקובל לצפות להיעלמות הדרגתית של פחד זה, רק מגיל 6 ואילך.
אני חושבת שמה שבאמת מפחיד במסיכות וכיסויי פנים כלשהם, זו העובדה שאז בדר"כ איברי הפנים מוקצנים והבעותיהם מוקצנות. קחי לדוגמא ליצנים: העיניים מצויירות מאד גדולות, האף הוא כדור אדום וגדול, ובכלל לא נראה כמו אף, והפה קפוא במן חיוך אינסופי... זה בהחלט יכול להפחיד!!
ויש ילדים שאכן, נבהלים מזה מאד...
גם בדמויות אחרות (לא ליצנים), בדר"כ כיסוי הפנים כולל "תחליף" לתווי פנים רגילים, ותחליף זה נראה מוקצן ומלאכותי. מפחיד!
אני בעד לכבד ולתת מקום לפחד, ולא לנסות בכוח "לגמול" את יונתן מהפחד, בפרט ש:
1) זה לא פחד שמשפיע על חיי היום יום של יונתן ושלכם (ובאמת לחשוב - עד כמה לפחד הזה יש השפעה על חיי היום יום התקינים שלכם?)
2) זה פחד שיש סיכוי טוב שיחלוף עם העליה בגיל.
ולבסוף, אם אתם בכ"ז רוצים לא לחכות, ולהתחיל לפעול בצורה אקטיבית, אני ממליצה על השיטה העומדת בבסיס הטיפול הקוגניטיבי, שיטת החשיפה ההדרגתית:
קודם לתמונה של אדם מחופש בצורה באמת לא מפחידה - וגם אז - לתת לו הזדמנות להכניס את התמונה למעטפה ולסגור אותה או לקשקש על התמונה והמעטפה... רק כאשר מרגישים שהוא מצליח לשאת את התמונה בלי חרדה כלשהיא, אפשר להוסיף תמונה חדשה ולחזור על הטקס שוב (לתת לו להתעסק עם התמונה, לקשקש עליה, להכניס אותה למעטפה...).
בשלב מסויים כשהתחושה היא שהוא כן יכול להתמודד עם תמונות (מתונות!) של דמויות מחופשות - אפשר לעבור לבובה קטנה של ליצן או דרדס או דמות מחופשת אחרת ולראות מה תגובתו, ורק אחר כך אפשר להוסיף משחק במסכה ,איפור וכד', ביחד איתו.
אבל אני שוב חוזרת ואומרת - זה חייב להיות סופר הדרגתי וצריך לחשוב עד כמה באמת הנושא הזה משפיע על חיי היום יום שלו...

בהצלחה!
שרון שמש
M.Sc
פסיכוטרפיסטית התנהגותית קוגנטיבית C.B.T
www.sh-cbt.co.il