הי שירי.
כשהורים מספרים לי על תחילתם של קשיים פתאומיים בשינה, אני תמיד שואלת אם חל שינוי כלשהו בבית. ייתכן מאד שלשינוי בעבודתך יש השפעה על בתך וזה בא לידי ביטוי גם בשינה. (זה כמובן לא אומר שאנחנו לא צריכים לחזור לעבודה, או שאבא לא צריך לצאת למילואים וכו'... שינויים אלו הם חלק מחיינו).
ליתר בטחון, נסי לברר מול צוות הגן אם חלו שם שינויים כלשהם. שתפי אותם במה שעובר על בתך ובקשי מהם לשתף אותך במידה וחלים שינויים ובכלל.
נוסף על כך, המצב שאת מתארת יכול להיות חרדת נטישה, שמאד מאפיינת ילדים בגיל של בתך. למרות שלא תמיד זה קל, מדובר בשלב חשוב בהתפתחותה של בתך, בו היא מתחילה להבין שהיא לא לבד בעולם.
אז מה עושים?
קודם כל מבינים שמדובר בשלב התפתחותי. נסי לשדר לבתך שאת מאמינה ביכולתה להתגבר ונסי שלא לשדר לה רגשות אשמה, או לחץ.
בנוסף, אני ממליצה לשחק איתה במהלך היום במשחקי "קוקו": להסתיר את הפנים מאחורי הידיים / חיתול בד ואז להתגלות, או להסתיר צעצוע ואז לחשוף אותו. משחקים אלו עוזרים לה להבין שאת קיימת, גם כאשר היא לא רואה אותך.
אפשר גם לשחק איתה בכדור: לגלגל לה אותו ולתת לה ללכת להביא...
כשאת לוקחת את בתך לגן, הקפידי להפרד ממנה באופן מסודר (לא להפוך את הפרדה לארוכה ודרמטית, אך כמובן גם לא להעלם לה).
לגבי השינה -
נסו להמשיך ולשמור בבית על שגרה וסדר יום קבועים, הכוללים טקס שינה בכל ערב וזמן איכות איתך לפני השינה (סיפור, חיבוק...). בתקופה זו, הייתי ממליצה להמשיך ולשבת ליד בתך עד שהיא נרדמת, גם כאשר היא מתעוררת באמצע הלילה. אני מאמינה שהבטחון יחזור אליה בהדרגה והדברים יסתדרו. יכולת ההרדמות העצמאית קיימת אצלה, ורק צריך קצת סבלנות עכשיו.
המון בהצלחה :-)
מיטל דרורי
יועצת שינה מוסמכת מטעם "בייבי לינק"
ומדריכה להתפתחות תינוקות