לא נותנת לצאת מהחדר!!! - הריון ולידה

היי לך , נראה שממש עניין אותך משהו שעדיין נמצא בעיצוב הישן שלנו, אז מה דעתך, אומנם אהבנו אותו והוא שירת אותנו נאמנה הרבה שנים אבל השתדרגנו ואנחנו גם ממש מאוהבות בעיצוב החדש של האתר.
מקוות שתהני מהפוסט , זה אותו המוצר רק באריזתו הישנה.
אל תשכחי לבקר גם באתר החדש שלנו כדי להנות מהכלים הרבים שלנו, תוכלי להירשם שם לעדכון שבועי על התפתחות הפיצי שבבטן, לשמוע על הכנסים החודשיים שלנו (שווה ביותר, יש שם גם הגרלות מטורפות), להירשם לאחת מקבוצות הוואטסאפ שלנו כדי לפגוש חברות למסע או להתייעץ בלייב עם אנשי מקצוע ועוד הרבה הרבה דברים שצריך במסע המטורף הזה של הריון והורות..
הפורומים הישנים סגורים, על מנת לכתוב פוסטים צריך לעבור לפורום החדש
  • הצילו!!!!
    יש לי ילדה נפלאה בת שנה וחודשיים , עד לפני כשבוע (מאז שנולדה) ,
    בכל ערב היה לנו טקס שינה קבוע , מקלחת , דייסה ולמיטה!! היא לפעמים הייתה נרדמת לאחר דקות בודדות ולפעמים הייתה משחקת במיטה עם צעצוע או מתגלגלת מצד לצד ונרדמת. גם בהתעוררות , הייתה משחקת או ממלמלת עד שהיינו מגיעים ומוצאים אותה מחוייכת .. פתאום , לפני כמעט שבוע , לאחר הטקס הקבוע , כשהנחתי אותה במיטה , היא לא נתנה לא לצאת מהחדר , בכל פעם שרק הסתובבתי לכיוון הדלת היא החלה לבכות בהיסטריה , כך מזה שבוע אני מוצאת את עצמי עומדת ליד המיטה שלה בממוצע שעה וחצי בכל לילה עד שהיא נרדמת. יש לציין כי זה קורה גם בשנת הצהריים וגם אם היא מתעוררת באמצע הלילה , היא לא נותנת לי לצאת מהחדר!!! מבחינת שינויים בבית - התחלתי עבודה חדשה כך שמי שמוציא אותה מהגן זה הסבתות ובכך יוצא שאנחנו מבלות פחות זמן ביום ביחד... חשוב גם להוסיף שגם בגן היא לא נותנת לגננת לזוז מטווח הראייה שלה , אך בגן זה התחיל שבוע לפני שזה התחיל בבית... מה עושים ????

    shir
1 תגובות
עמוד 1
  • הי שירי.
    כשהורים מספרים לי על תחילתם של קשיים פתאומיים בשינה, אני תמיד שואלת אם חל שינוי כלשהו בבית. ייתכן מאד שלשינוי בעבודתך יש השפעה על בתך וזה בא לידי ביטוי גם בשינה. (זה כמובן לא אומר שאנחנו לא צריכים לחזור לעבודה, או שאבא לא צריך לצאת למילואים וכו'... שינויים אלו הם חלק מחיינו).
    ליתר בטחון, נסי לברר מול צוות הגן אם חלו שם שינויים כלשהם. שתפי אותם במה שעובר על בתך ובקשי מהם לשתף אותך במידה וחלים שינויים ובכלל.

    נוסף על כך, המצב שאת מתארת יכול להיות חרדת נטישה, שמאד מאפיינת ילדים בגיל של בתך. למרות שלא תמיד זה קל, מדובר בשלב חשוב בהתפתחותה של בתך, בו היא מתחילה להבין שהיא לא לבד בעולם.

    אז מה עושים?
    קודם כל מבינים שמדובר בשלב התפתחותי. נסי לשדר לבתך שאת מאמינה ביכולתה להתגבר ונסי שלא לשדר לה רגשות אשמה, או לחץ.

    בנוסף, אני ממליצה לשחק איתה במהלך היום במשחקי "קוקו": להסתיר את הפנים מאחורי הידיים / חיתול בד ואז להתגלות, או להסתיר צעצוע ואז לחשוף אותו. משחקים אלו עוזרים לה להבין שאת קיימת, גם כאשר היא לא רואה אותך.
    אפשר גם לשחק איתה בכדור: לגלגל לה אותו ולתת לה ללכת להביא...

    כשאת לוקחת את בתך לגן, הקפידי להפרד ממנה באופן מסודר (לא להפוך את הפרדה לארוכה ודרמטית, אך כמובן גם לא להעלם לה).

    לגבי השינה -
    נסו להמשיך ולשמור בבית על שגרה וסדר יום קבועים, הכוללים טקס שינה בכל ערב וזמן איכות איתך לפני השינה (סיפור, חיבוק...). בתקופה זו, הייתי ממליצה להמשיך ולשבת ליד בתך עד שהיא נרדמת, גם כאשר היא מתעוררת באמצע הלילה. אני מאמינה שהבטחון יחזור אליה בהדרגה והדברים יסתדרו. יכולת ההרדמות העצמאית קיימת אצלה, ורק צריך קצת סבלנות עכשיו.

    המון בהצלחה :-)

    מיטל דרורי
    יועצת שינה מוסמכת מטעם "בייבי לינק"
    ומדריכה להתפתחות תינוקות
מותר ואסור לאכול בהריון והנקה