סיימנו איבחון לאביגיל היום - הריון ולידה

אפשר להדחף?
מלאכית קטנה שלי, אמא לא תשכח אותך לעולם!

שולי
ההודעה שלך נוגעת ללב, ולעוד כמה איברים... (כבר כבר כבר... הדמעות פורצות... וזה לא פייר... עוד לפני שיום העבודה מתחיל... )
אילמות סלקטיבית (נאמר לך שזה הפירוש העברי המילולי של "סלקטיב מוטיזם"?) היא אכן בשורה.
אין אשמים בזה, אין אחראים לזה. פגות יכולה להגביר את הסיכוי, וכמו"כ נטייה גנטית קלה, בעיקר לסבל מחרדות מסוגים שונים.
ו-כן, זה בדר"כ בא עם בעיית שליטה על צרכים...

ושולי - זה שאת יודעת את שם התופעה, זה בהחלט מקל. אני מניחה שאת נמצאת כעת בשלב הראשוני של עיכול הבשורה - וזה בסדר!!!!!
אבל זה שיש לזה שם מאפשר בהמשך למצוא את הטיפול הכי נכון והכי יעיל בדיוק לתופעה הזו.
ריפוי באמצעות אמנות היא לגמרי דרך הטיפול היעילה והנכונה להתמודדות עם זה.
אשמח להמשיך לענות יותר מאוחר, ואם את מעדיפה דרך המייל אז גם זה בסדר: [email protected].
לא יודעת אם אספיק היום, אבל מבטיחה להתייחס שוב מחר או בשבוע הבא.


מילנה - תודה!!!!!!!!!!!!!! את מקסימה ותגובתך עוזרת מאד!!!!!
ראיתי בהחלט את השאלה שלך, קראתי אותה והיא מעסיקה אותי...
עדיין לא התפניתי לענות תשובה מושכלת, לצערי...
אנא אל תמחקי את השאלה - אני מבטיחה להתייחס בתשובה ראויה בקרוב.


שרון שמש
M.Sc
פסיכוטרפיסטית התנהגותית קוגנטיבית C.B.T
www.sh-cbt.co.il

שרון- אין לי ספק שאני אקבל תשובה ממך, ברגע שתוכלי
מלאכית קטנה שלי, אמא לא תשכח אותך לעולם!

מילנה, את תמיד מוזמנת "להדחף"!
התגובות שלך גם פה וגם במייל תמיד מכניסים לי רוח במפרשים.
הרבה בזכותך ובזכות השיחות הליליות שלנו בכלל הלכנו לאיבחון ואנחנו איפה שאנחנו היום.
אז מגיעה לך תודה מיוחדת

שולי
מלאכית קטנה שלי, אמא לא תשכח אותך לעולם!

היי שולי
מתנצלת שאין לי יותר מידי זמן, אז עונה על מה שיותר "בוער" לדעתי, אשמח להמשיך להתייחס לדברים האחרים יותר מאוחר.
בקשר ל"לגלות לצוות הגן" על הבעיה של אביגיל:
לדעתי, ודווקא במקרה הזה - זה יהיה נכון ואף חיוני.
"דווקא במקרה הזה", מכיוון שזו סוג בעיה שמתבטאת בתקשורת ישירה - דיבור.
אחד העקרונות הטיפוליים החשובים בסלקטיב מוטיזם הוא עקרון "אי מתן תשומת לב יתירה לאי הדיבור".
כלומר: "האם לתת לגננת את האפשרות להתמודד איתה בתור ילדה רגילה או שעדיף שישר מהתחלה תתן לה יחס מיוחד ותשומת לב מיוחדת..."
במקרה של סלקטיב מוטיזם מדובר על בדיוק להיפך:
אי מתן תשומת לב מיוחדת.
כלומר: כן להגיד לגננת, כדי שהם יהיו מודעים לבעיה, ולא יתנו לאביגיל תשומת לב מיוחדת - מיותרת - ומזיקה, בגלל שאביגיל מתקשה לדבר.
ע"י אי מתן תשומת הלב המיוחדת, אביגיל תזכה ליחס כמו ל"ילדה רגילה", בגלל ההבנה שהיא מתמודדת עם בעיה.
בנוסף, תוכלי לא רק ליידע את הגננת, אלא אף להנחות אותה במדויק כיצד יש לנהוג עם אביגיל, על מנת שהיא תזכה ליחס לו היא ראויה: יחס "כמו לילדה רגילה".
מקווה שהבנת, אתייחס לדברים האחרים יותר מאוחר.
ותודה על דברייך האישיים המרגשים...

שרון שמש
M.Sc
פסיכוטרפיסטית התנהגותית קוגנטיבית C.B.T
www.sh-cbt.co.il

נטע -
ממש אין לי מילים...
התרגשתי מכל מילה ומילה...
ושוב - לדעתי, ערכה של העדות האותנטית לא תסולא בפז.
תודתי נתונה לך מכל הלב .
כמובן שאין לי זכות או יכולת לומר לך דבר כזה או אחר, אך לי אישית יהיה חבל מאד אם תמחקי את הדברים.
שוב - תודה.
את ראויה לכל הערכה שהיא.

שרון שמש
M.Sc
פסיכוטרפיסטית התנהגותית קוגנטיבית C.B.T
www.sh-cbt.co.il

נטע- התרגשתי מאוד לקרוא את מה שכתבת, למרות שזה לא היה מכוון אלי (שוב נדחפתי)
מלאכית קטנה שלי, אמא לא תשכח אותך לעולם!

היי שוב שולי,
הבטחתי לחזור עם המשך התייחסות לשאר הדברים שהעלית בהודעה:
לגבי טיפול באמנות (ובעברי אכן עסקתי בטיפול באמנות כצורת התערבות טיפולית מרכזית באג'נדה שלי. גם כיום אני מטפלת באמנות - לא רק "בעברי"... חחח... הידע שנרכש בהחלט לא הולך לאיבוד... ההבדל הוא שכיום צורת ההתערבות הטיפולית העיקרית שבה אני עובדת היא: פסיכותרפיה.)
הסיבה שבגללה ממליצים על טיפול באמנות כצורת ההתערבות הטיפולית היעילה ביותר עבור אילמות סלקטיבית, היא, שטיפול בעזרת אמנות הוא טיפול השלכתי-המחשתי בעיקרו. כלומר: כזה שאינו ממש מצריך שימוש בשפה מדוברת.
בגלל שיש כלים אחרים שבעזרתם הילד הסובל מאילמות סלקטיבית יכול להתבטא (כלים אמנותיים ושימוש בחומרים), והטיפול לא נסמך באופן בלעדי על שיחה ו-וורבליזציה בין המטפל למטופל, התערבות זו נחשבת למוצלחת ביותר בסוג הפרעה זה של הילדות.
נכון תאמרי, שגם טיפול בתנועה, טיפול בעזרת בע"ח, טיפול בעזרת מוזיקה וטיפול במשחק - גם הם סוגי טיפול מוצלחים (בדר"כ) עם ילדים הסובלים מקשיים רגשיים, וגם הם מהווים אמצעי טיפול השלכתיים-המחשתיים.
ועדיין, מכולם, רק הטיפול באמנות נחשב לייחודי ביכולתו לסייע בהשלכה מאד מומחשת לקשיים מהם סובל הילד, בעזרת אמצעים שאינם וורבליים כלל (לפחות בתחילתו של הטיפול).
מקווה שעניתי לך
לגבי מצב חברתי:
מבינה את שברון הלב שלך...
אני מאמינה שעם התקדמות הטיפול לאביגיל, גם המצב החברתי ישתנה לטובה.
אני מעדיפה שלא תצפי לשינוי דרמטי ולהפיכתה לחיית מסיבות וחיי לילה חברתיים סוערים , אבל בינינו - מי צריך את זה?...
יש לקוות (ולצפות?...) שעם התקדמות הטיפול, ועם התבגרותה של אביגיל, היא תהיה מסוגלת לייצר קשר חברתי שיהיה משמעותי עבורה. ומי צריך יותר מזה?...

שולי, אני רוצה לומר מילה לגבי הדברים האישיים היפים שכתבת לי:
אני שייכת לבני המזל שמאד אוהבים את מה שהם עושים.
לשמחתי, וכפי שאני נוהגת לומר: "אני אוהבת את מה שאני עושה, ועושה את מה שאני אוהבת".
ואני באמת לא זקוקה ליותר מזה.
על אף הסיפוק האדיר שבעבודתי, לעתים קרובות האנשים עמם אני עובדת (מטופלים ומטופלות), מעצם היותם, אינם יודעים לומר את מילת התודה הקטנה...
ובשל ההערכה שבדברייך - אני אומרת תודה לך. זה לא מובן מאליו במקצוע שלי שתהיה קיימת הערכה שמובעת במילים...


שרון שמש
M.Sc
פסיכוטרפיסטית התנהגותית קוגנטיבית C.B.T
www.sh-cbt.co.il

נטע, קראתי את מה שכתבת, רק לקח לי קצת זמן להיות כמה דקות לבד ליד מחשב...

ריגשת אותי מאוד, לספר ככה בפורום את הסיפור האישי והאינטימי שלך זה לא קל ואני מעריכה את זה מאוד

שולי, בהצלחה בכל.
אני עובדת במערך השיקום הפסיכיאטרי במשה"ב. מפתיע או לא מפתיע - ככה זה.

שרון שמש
M.Sc
פסיכוטרפיסטית התנהגותית קוגנטיבית C.B.T
www.sh-cbt.co.il