חרדת נטישה?????????????? - הריון ולידה
היי לך , נראה שממש עניין אותך משהו שעדיין נמצא בעיצוב הישן שלנו, אז מה דעתך, אומנם אהבנו אותו והוא שירת אותנו נאמנה הרבה שנים אבל השתדרגנו ואנחנו גם ממש מאוהבות בעיצוב החדש של האתר.
מקוות שתהני מהפוסט , זה אותו המוצר רק באריזתו הישנה.
אל תשכחי לבקר גם באתר החדש שלנו כדי להנות מהכלים הרבים שלנו, תוכלי להירשם שם לעדכון שבועי על התפתחות הפיצי שבבטן, לשמוע על הכנסים החודשיים שלנו (שווה ביותר, יש שם גם הגרלות מטורפות), להירשם לאחת מקבוצות הוואטסאפ שלנו כדי לפגוש חברות למסע או להתייעץ בלייב עם אנשי מקצוע ועוד הרבה הרבה דברים שצריך במסע המטורף הזה של הריון והורות..
מקוות שתהני מהפוסט , זה אותו המוצר רק באריזתו הישנה.
אל תשכחי לבקר גם באתר החדש שלנו כדי להנות מהכלים הרבים שלנו, תוכלי להירשם שם לעדכון שבועי על התפתחות הפיצי שבבטן, לשמוע על הכנסים החודשיים שלנו (שווה ביותר, יש שם גם הגרלות מטורפות), להירשם לאחת מקבוצות הוואטסאפ שלנו כדי לפגוש חברות למסע או להתייעץ בלייב עם אנשי מקצוע ועוד הרבה הרבה דברים שצריך במסע המטורף הזה של הריון והורות..
הפורומים הישנים סגורים, על מנת לכתוב פוסטים צריך לעבור לפורום החדש
-
חודש אחד מהחופש עבר- איך את?
יש לי שאלה לגבי הקטן שלי
משהוא היה תינוק קטן - הוא בוכה וצורח כשאני מתרחקת ממנו
הכנסתי אותו למעון בגיל חצי שנה ועד עכשיו ברוב הפעמים הוא צורח בבוקרואחרי דקה נרגע (אני מחכה בחוץ)
אצל הורי אני הולכת אליהם כל יום וכל פעם שאני מתרחקת טיפה ממנו הוא צורח.
לא בהכרח שאני נעלמת לו
גם בבית יש לי כמו אי כזה- אם אני עוברת אותו הוא צורח ובוכה ולא נרגע עד שאני מרימה אותו.
יש לציין שאני עדיין מניקה- בוקר וערב ופינוקים.....
מה נראה לך שזה?
אם זו אכן חרדת נטישה מה אפשר לעשות?
ועוד הערה- לבעלי זה לא קורה.
בשמת
2 תגובות
עמוד 1
-
היי מפונקת
(אני לגמרי בעד!... 
)
את שואלת לגבי הקטן שלך - אני מניחה שאת מדברת על בן השנה וחודשיים (כמעט). כי פשוט, שניהם קטנטנים...
קודם כל, לגבי ההנקה - לא נראה לי קשור. וכל הכבוד שאת עדיין מצליחה להניק בוקר וערב...
ו-כן, ההתנהגות שאת מתארת היא תואמת את גילו של הצעיר שבבנייך.
האם התנהגות זו קיימת גם בשעת ההשכבה בלילה? או במקלחת? (אם, למשל, בעלך משכיב או מקלח אותו, הוא צורח במידה וזו לא את?)
לגבי הסיטואציות שתיארת, ניתן לעשות 2 דברים:
1) גם כשאת יוצאת מטווח ראייתו (אצל הורייך או כשאת עוברת את ה"אי" בבית), המשיכי לדבר אליו (או סתם ברקע, למשל: שירי איזשהו שיר. או אמרי: "אני פה... אמא פה..."). קולך ירגיע אותו אט אט, והוא ילמד שגם כשהוא לא רואה אותך, את נמצאת ולא "נעלמת".
2) לגבי הבכי במעון, ניסית להרגיל אותו ל"אובייקט מעבר"? רב האנשים חושבים ש"אובייקט מעבר" חייב להיות מוצץ או חיתול בד. לאו דווקא. אני דווקא בעד בובה כלשהי, דובי או צעצוע פרוותי או אחר (כדור מסויים?) שנלקח מהבית ונמצא עם הילד במהלך שהותו מחוץ לבית, כשהוא מרוחק מהסביבה ומהאנשים שמוכרים לו. האובייקט נוסך בטחון ומקנה תחושת מעבר חלקה יותר בין הבית לחוץ, ומייצג (בעיקר בייצוג פנימי) עבור הילד את תחושות הבטחון והשלווה שבמוכר, בידוע ובצפוי - כפי שמשתקפים עבורו בסביבת ביתו וע"י הוריו (יותר אמו - במקרה שלכם).
נסי זאת, זהו בדיוק הגיל המתאים.
בהצלחה!
נ.ב., לגבי החופש?... נו... מה אני אגיד.... אני שוחה לאט מאד. לפעמים צוללת מתחת למים ולפעמים צפה בחוסר אונים. ורק מקווה להגיע כבר לחוף המבטחים של ה - 1 בספטמבר, לפני שנגמר לי כל האויר...
איך אומרים?...
only 25 days to go... (עם שבתות... בלי שבתות זה "רק" 22...)
בקיצור - אני משתג---עת!!!!!!!שרון שמש
M.Sc
פסיכוטרפיסטית התנהגותית קוגנטיבית C.B.T
www.sh-cbt.co.il -
תודה רבה על התשובה המהירה וסליחה שלא יצא לי להגיב....
כשבעלי מרדים זה מאד בכייף.
הם שוכבים ונרדמים לבד- והוא רק יושב
כשאני מרדימה- שניהם עליי.
אני אנסה שיקח איזה דובי בבוקר כשיוצאים למעון.
לגבי הלדבר תוך כדי התרחקות- ניסיתי כמה ימים וזה קצת משתיק אותו.
אני משחקת איתו "קוקו" ומשחקים כאלה.
הוא לפעמים בוכה לפעמים לא.
הוא באמת עדיין תינוק.
ולא הבנתי מה זה תואם גיל- זה דבר שקורה בגיל הזה להרבה ילדים?
איך זה שלגדול זה לא היה?
הוא עד היום מי שיוצא מהדלת הוא בוכה שלא לקחו אותו ..... חחחח
בשמת
