חרדת נטישה???????? - הריון ולידה

בוקר טוב אנסטסיה
אני חושבת שנתנאל המתוק () והחכם שלך מתנהג בדיוק "לפי הספר"... (תישבעי שלא נתת לו לקרוא את הפרק!... )
קודם כל - כן, זהו בדיוק הגיל המתאים למה שמכונה "חרדת נטישה". יכול להגיע קצת קודם, או קצת אח"כ... אבל היי!! אנחנו אנשים, לא מכונות...
דבר שני - כן, זה איכשהו קשור לזה שהוא היה שבוע בבית...

אז את רואה, יצאתי איתך בסדר גמור! 2 ההשערות שהעלית נכונות מבחינתי...
וברצינות:
מה זה משנה איך קוראים לזה? מה זה משנה אם זה היה יכול להגיע חודש קודם או שבוע אח"כ, כל עוד זה מתאים ונכון מבחינה התפתחותית? ואם זה אכן קשור (ואני חושבת שזה אכן קשור) לעובדה שהוא היה חולה ושהה שבוע בבית - אז מה? זה באמת כ"כ משנה אם זה בגלל מה שמכונה "חרדת נטישה" או בגלל "קושי בפרידה מההורים לאחר מחלה"? ולמה זה כ"כ משנה איך קוראים לזה? ולמה זה כ"כ משנה מהי ה"הגדרה הקלינית" המדוייקת?
את מגדלת ילד בריא שמגיב בצורה 'מתאימה' וצפויה לסיטואציות בחייו.
ייתכן בהחלט שכרגע הוא חווה איזשהו סוג של "פחד נטישה" מההורים, זה תואם גיל ותואם התנהגות.
לא נראה לי, על פניו, שמדובר במשהו קיצוני שדורש התערבות, אלא במשהו מינורי שעובר על 99% מהילדים בגילו של נתנאל.
ייתכן מאד שכרגע יש איזושהי רגרסיה בפרידה מכם בגן, וככל הנראה זה אכן קשור למחלתו.
עצם העובדה שלאחר שהגננת לוקחת אותו ומסיחה את דעתו אז "תוך דקה" הוא נרגע - מעידה על כך שתגובתו תקינה ובריאה, ושהוא מסוגל בכוחות עצמו להתגבר על הרגרסיה הקלה הזו.

אנסטסיה, שתהיה לכם הרבה בריאות, שמחה, והמשך גידול קל של נתנאל!

שרון שמש
M.Sc
פסיכוטרפיסטית התנהגותית קוגנטיבית C.B.T
www.sh-cbt.co.il

תודה על התגובה

היי שוב אנסטסיה ,
נראה שאת נוהגת נכון לגבי הנשיכות של נתנאל.
תראי, נשיכות בגיל של נתנאל (הסרגל נכון? הוא בן שנה?...) הן פשוט, אמצעי לביטוי.
בגיל שנה עדיין אין יכולת ביטוי וורבאלית ממש ברורה (זה רק מתחיל... ובוודאי לא מאפשר ביטוי שלם וברור), לכן הנשיכות מהוות אמצעי לביטוי - בעיקר רגשי.
זה דבר שידוע היטב לצוותים בגנים.
כפי שאת בעצמך שמה לב, הנשיכות של נתנאל כלפייך הן מעין "ביטוי של אהבה" ואף געגועים, לאחר יום בו לא ראה אותך כי היה במעון.
מצד אחד - זה אכן לא נעים ויש להעביר את המסר של חוסר הנעימות.
מצד שני - לא ממש "לטפל בזה", כי כפי שכתבתי, זו תופעה טבעית ומתאימה לגיל ולשלב ההתפתחותי, בו אין בנמצא אמצעי ביטוי אחר (וורבאלי).
לכן, נראה לי שאת מעבירה היטב את המסר בכך שאת אומרת לו: "אייי! זה כואב לי! אסור לנשוך! אם תנשך אותי - לא ארצה לשחק איתך!"
המסר צריך להיות עקבי ומגובה בהתנהגות שלך, כלומר: עלייך בפירוש להתרחק כשהוא ממשיך לנשוך. אם הוא קורא לך, אמרי לו: "אשחק איתך אם לא תנשך". אם הוא נושך שוב, התרחקי ממנו שוב, וחזרי על המסר של: "אשחק איתך רק אם לא תנשך אותי".
עקביות, חזרתיות וגיבוי המסר בהתנהגות שלך - יפחיתו את הנשיכות עד להעלמתן. (מצד שני, כשהוא לא נושך היי איתו ושחקי איתו כפי רצונו. זהו חיזוק על התנהגות רצויה, תוך הכחדת ההתנהגות הבלתי רצויה. רק כך זה יעבוד.)

בהצלחה!

שרון שמש
M.Sc
פסיכוטרפיסטית התנהגותית קוגנטיבית C.B.T
www.sh-cbt.co.il