שאלה - הריון ולידה

היי מורן, בוקר טוב
קודם כל - לא הייתי הולכת רחוק, ושואלת "מה יקרה כשיגיע אחיו". אם כרגע ישנה בעייתיות כלשהי, הדרך הנכונה היא לטפל בה כרגע, ואז, קרוב לוודאי, שבעתיד הבעייתיות תפחת.

עכשיו, לגבי מה שאת מתארת, נשמע לי שהוא מודע להתנהגותו. הוא נשמע לי כילד בוגר וחמוד (), שמודע לתהליך שמתקיים (הריונך שהופך לבולט יותר ויותר), מגיב אליו - ולאחר מכן נמלא רגשי אשם על תגובותיו...
רגשי האשם מעידים על כך שקיימת אצלו מודעות עמוקה לכך שדרכי תגובתו אינן מקובלות (עלייך, על הגננת, על החברה...).

אני מסכימה איתך לגבי זה שהוא מנסה "למשוך תשומת לב". הוא עושה את זה בדרכו וע"פ מה שהוא מכיר.
הדרך הנכונה להתמודד עם זה, היא לה**** לו תשומת לב בלעדית - ללא קשר להריונך. למצוא שעתיים בשבוע (לדוגמא) שיהיו רק שלו - ללכת ביחד לגינה ולשחק (רק את והוא), ללכת להצגה, להישאר בבית ולעסוק בפעילות משותפת (לצייר, לעבוד בפלסטלינה, לבנות דגמים, להרכיב פאזלים... ועוד אפשרויות רבות ומגוונות). הכוונה היא להעניק לו תשומת לב בלעדית ויחס אישי של 1 על 1.
שנית, יש לשים גבולות ברורים לקנאה/לכעס שהוא חש עקב הריונך. כרגע גם יותר קל לעשות את זה, מאשר לאחר שיוולד התינוק.
להגדיר מה מותר ומה אסור, בצורה ברורה מאד:
מותר לומר שכועסים.
מותר לבעוט בכדור.
מותר לקרוע עיתונים/דפים שאין בהם צורך.
מותר לזרוק חיצים (במשחק "קליעה למטרה" למשל).
מותר להשתולל בגינה הציבורית.

אסור להרביץ/לבעוט במישהו אחר.
אסור לקלל ולפגוע.

נסי לתווך עבורו את תגובותיו. כשהוא מרביץ/בועט, אל תתייחסי רק לגילוי החיצוני של ההתנהגות - כלומר, רק להרבצה/בעיטה, אלא אמרי לו: "אני מבינה שאתה כועס כי... (הגננת העירה לך/הילד השני לא רצה לשחק איתך, וכו'), ובכ"ז, אתה יודע שאני לא מרשה להרביץ/לבעוט."
תגובה שיש בה התייחסות רק לגילוי החיצוני של ההתנהגות, היא תגובה חוסמת מכיוון שיש בה התייחסות רק ל"אני כועס/אני נפגע" ולא למה שמסתתר מאחורי זה.
תגובה מקבלת ("אני מבינה..." וכו') תקל עליו ותרגיע אותו, בכך שהכעס והקנאה שניעורו בו לא יגרמו לו להרגיש רע. הוא ילמד שמבינים אותו, שמותר לכעוס ולקנא, שלמרות רגשותיו הקשים ממשיכים לאהוב אותו, ושגם אחרים יכולים לחוש רגשות דומים (מה שמגדיל את הסיכוי לתקשורת רגשית טובה יותר איתם עכשיו ובעתיד).
המשך הריון קל!

שרון שמש
M.Sc
פסיכוטרפיסטית התנהגותית קוגנטיבית C.B.T
www.sh-cbt.co.il

הי שרון,

תודה על תגובתך!

היי שוב מורן,
כמה דברים עולים בי למקרא תשובתך אלי:
הראשון - אני חושבת שאין דבר כזה: "יותר מידי תשומת לב". ילד, מעצם היותו, זכאי למירב תשומת הלב שמסוגלים להעניק לו הוריו. לגבי פינוק - פה אני בהחלט מסכימה לגבי ה"יותר מידי". ההגדרה של "פינוק" אומרת ש: "כשעושים עבור מישהו אחר דברים שהוא מסוגל לעשות בעצמו - זהו פינוק". במילים פשוטות זה אומר, שאם אתם בגינה לדוגמא, והוא מעוניין להגיע לצעצוע אותו העיף קודם לכן רחוק ממנו, והוא בוכה ולא מעוניין ללכת בעצמו להביא את הצעצוע ולבסוף את הולכת ומביאה עבורו את הצעצוע ושמה אותו בידו על מנת להרגיעו - זהו פינוק. מכיוון שבאותה מידה שאת הלכת להביא את הצעצוע, הוא יכל ללכת להביאו. עשית במקומו משהו שהוא יכל לעשות בקלות=פינוק.
כל דבר אחר מזה, אינו נחשב ל"פינוק".
וילד יחיד שמקבל הרבה תשומת לב ואהבה - זה מבורך. ובין כה וכה המצב עומד להשתנות בקרוב...
שנית - לא כ"כ הבנתי את התבטאות הגננת לגבי כך ש"נראה לי שהוא ממש עושה דווקא". דווקא למה? למי? באיזו סיטואציה? באיזה זמן? כלפי ילדים אחרים? כלפי הגננת? שאלי אותה את השאלות הללו. בקשי לדעת יותר איך הוא מתנהג בגן. כמובן, במטרה להגיע לשיפור בהתנהגותו.
שלישית - לגבי כך שתופעות ה"אלימות" מתרחשות יותר בסיטואציות חברתיות, כפי שאת מתארת: אכן, כפי שכתבת, בסיטואציות אלו יש לו יותר אינטראקציות עם אחרים, וחשוב מכך: עם אחרים שאינם את. אני מסכימה עם תחושתך שהשינוי בהתנהגותו נובע (לפחות ברובו) מהיריונך שמתחיל לבלוט. לכן, ההיגיון אומר שהוא מעוניין להראות דווקא לך שזה מפריע לו... אבל אלייך הוא קשור בעבותות אהבה וקרבה, מה גם שאת מעניקה לו תשומת לב מלוא צורכו. לכן, הרגשות המטרידים והציפייה לעתיד לא ממש ברור, מוצאים את ביטויים כלפי אנשים אחרים, בסיטואציות חברתיות שונות... (בגן, בגן השעשועים, אצל חבר, אצל סבא/סבתא, וכו')
זוהי תגובה מאד מובנת ואף צפויה. ואל תדאגי, לא "יצא לו שם של ילד אלים או מכה בגן". תופעות התנהגותיות שונות עוברות על ילדים בגיל הרך בגן הילדים. לרב, אלו תופעות זמניות וחולפות שנובעות ממצב זמני וחולף, כמו: הולדת אח, מעבר דירה, מחלה ארוכה או מצב רפואי מתמשך, ועוד מצבים זמניים שעלולים לעורר תופעות שכאלו.
גננת מנוסה יודעת לנטר ולבקר באובייקטיביות מצבים שכאלו.
נסי לשתף איתה פעולה, ע"י שאילת השאלות כפי שהצעתי לך בסעיף השני, וגיוס שת"פ שלה ע"י הסבת תשומת ליבה לסיבה המתבקשת לשינוי בהתנהגותו: היריונך.

בהצלחה!


שרון שמש
M.Sc
פסיכוטרפיסטית התנהגותית קוגנטיבית C.B.T
www.sh-cbt.co.il

הי שרון,

ראשית, תודה על תשובותייך המפורטות.
את מחדדת עבורי דברים רבים ומעלה לי נקודות שנראות לי כמובנות מאליהן אך הן לא.
אז תודה, את מועילה לי מאוד בימים לא פשןטים אלו.

מורן בוקר טוב,
טוב ששוחחת עם הגננת הראשית.
תשובתה אכן מעודדת... ומעידה על כך שהיא מבינה שהתנהגותו של רועי איננה יוצאת דופן, קיצונית או דורשת יחס מיוחד, אלא נובעת מתקופה מסוימת שעוברת עליו.
מן הסתם, את מתייחסת למה שהמטפלות אומרות, כי הן אלו שנמצאות עם רועי כל היום, ומתמודדות עם התנהגויותיו, ולכן כנראה שהמסרים שהן מעבירות אלייך הם מסרים דרמטיים יותר ו"פועלים את פעולתם על ההורמונים ההריוניים שלך", ומיד משחררים את דמעותייך...
בכ"ז, נסי במצבים כאלו לזכור את שאמרה לך הגננת הראשית של הגן, ולהירגע ע"י דבריה (ש"זה ממש לא חריג והוא מתנהג כמו כל ילד אחר בגן. הוא מודעת לזה שהוא מטבעו רגיש והיא מרגישה שבתקופה האחרונה הוא רגיש יותר אך שוב לא בצורה יוצאת דופן").

בהצלחה, בשלווה, ושימשיך הריון קל ומשמח!
שרון שמש
M.Sc
פסיכוטרפיסטית התנהגותית קוגנטיבית C.B.T
www.sh-cbt.co.il