התייעצות... - הריון ולידה

מזל טוב!!!! בשעה טובה ורב נחת ואושר!!!!

ולגבי רעי (איזה שם מדהים!...) - אני שמחה שאת מבינה שהקטנצ'יק בן ה - פחות משלוש נמצא כרגע ב"מכבש לחצים" עם הולדת אחיו האהוב.
ממצב בו הוא זכה בכל תשומת הלב, אף אחד לא התחרה בו, והוא חי בסביבה יציבה ועקבית שבה המבוגרים הכתיבו את חוקי המשחק באינטראקציה הרמונית עם הצרכים שלו - הכל השתנה, עם הולדת הילד השני. כעת הוא מרגיש שהוא צריך לעמוד בתחרות קשה עם התינוק (הדר?...) שנולד. הוא מרגיש שהאהבה אליו כבר לא ברורה מאליה ועליו להיאבק עליה.
התנהגות 'משיכת תשומת הלב' (ולדעתי זה אף יותר מכך. הבכור במקרים כאלו כאילו מבטא צעקה של: "היי! גם אני פה!! תסתכלו עלי! תראו אותי!") יכולה להגיע בדרכים שונות:
בהתנהגות דרמטית - ע"י השתלטות על ההורים בבקשות ובשאלות (כמו: "כל פעם שהוא רואה שאני מאכילה את התינוק יש לו בקשות אליי שצריך לבצע באופן מיידי, אחרת הוא מתעצבן בטירוף. הוא מבקש לודוגמא שוקו ורוצה אותו עכשיו. ואני מוצאת את עצמי מאכילה את הקטנצ'יק שלא בנחת ומנסה לפענח מה נכון לעשות. אני מנסה להסביר לו שברגע שאסיים להאכיל את התינוק אכין לו, ואותו זה לא מספק...")
בנסיגה התפתחותית - שמשמעה: "אני תינוק. תטפלו גם בי" (כמו: "לפני מס' חודשים הוא נגמל מטיטול. הגמילה עברה בכיף כי באמת הרגשתי שהוא מוכן. אין ולא היו לו פספוסים גם בלילה... פתאום עכשיו - בשינה בלבד- הוא לא מפסיק לפספס... גם בשנת אחה"צ...")
בסימפטומים בריאותיים (פיזית או רגשית) - למשל: נטייה להיפצע, עלייה בתחלואה, בעיות אכילה או שינה, או התפתחות חרדות שלא היו שם קודם (כמו: "הוא מתלונן ששומע רעשים (אני חושבת שזה לא סתם תירוץ, כי אני רואה קצת פחד בפנים שלו), ומושך את שעת השינה לשעות לא ריאליות לילד בגילו עד שמתעורר ממש עייף לגן")
התגובה הרצוייה לבכור היא תגובה המקבלת את המועקה שהוא מבטא, ומעניקה לו מקום במערך המשפחתי. זו תגובה שתשאף לתת לו תפקיד, כדי שלא ירגיש מיותר, וכדי שיתרון הגיל ישחק לטובתו, ולא לרעתו.
מה יש בתגובה?
שילוב של אמפתיה (החל מ"זה לא קל לך..." - לישון בחדר עם רעשים, לראות שאני מחליפה טיטול להדר, להבין שאני מאכילה את הדר ולא יכולה כרגע להכין לך שוקו, וכו'... ועד "זה לא נעים לך".) בלי לגרור רגשי אשם, ותיאור המציאות ("בתינוק צריך לטפל הרבה... לא שזה מה שאנחנו מעדיפים, אבל אין ברירה"). שמירה על מעמדו כ"ילד הגדול" בעיניכם, ההורים ("גם בך אנחנו אוהבים לטפל"), הסבר על כך שהוא לא צריך לוותר על הכל ("כשהוא יירדם, נוכל לשחק ביחד"), ולבסוף - "תעזור לי שניה... תחזיק את השפופרת של הקרם רגע..." - מתן התחושה שהוא לא מיותר עכשיו, אלא גדול ויכול לעזור בטיפול בתינוק.
כל אלו יגבירו את הסיכוי להקל על מצוקתו ולעזור לו לעבור את התקופה הקשה שבה רב תשומת הלב המשפחתית ניתנת לתינוק...

בהצלחה,
ותודה על דברייך!!
שרון שמש
M.Sc
פסיכוטרפיסטית התנהגותית קוגנטיבית C.B.T
www.sh-cbt.co.il

שלום שרון...

ראשית תודה על תגובתך המהירה והמקיפה!
הרגיע אותי מאוד לראות שמדובר בתופעות מאוד טבעיות שחלות על הבן שלי...
לא ציינתי את זה קודם, אבל כמה ימים אחרי שחזרתי מבית החולים עם התינוק החדש הוא לא הפסיק להתלונן על כאבי בטן... כבר חששנו שמדובר בתולעים, עצירות ומה לא... אפילו הזעיקו אותי מהגן בגלל זה... ובסוף זה לא היה אלא כנראה סימפטום בריאותי, כפי שציינת...

תשובתך מאוד ברורה לי מהבחינה המילולית, של איך להסביר לו ולשתף אותו ואיך למעשה לגרום לו להרגיש שהגיל משחק לטובתו ולהקל על המועקה...

אבל איך אני אמורה לנהוג בלילות לדוגמא, כשכאמור בשום פנים ואופן לא רוצה לישון בחדר שלו. אני יודעת שזו טעות אבל זה כבר לילה שלישי שהוא ישן איתנו בחדר, ואני לא שלמה עם זה בכלל... יש לי הרגשה שזו טעות...

איך לנהוג עם העניין של ההתעקשות שלו בזמן האכלה של הקטן לקבל את מבוקשו באופן מיידי? אני מסבירה ומסבירה בדיוק כפי שציינת ואותו זה לא מספק... הוא מתחיל להתבכיין ואז לבכות... האם לא להתרגש מזה ולהמשיך להאכיל את הקטן?

ומה עם הפספוסים בלילות? האם זה אמור לחלוף מאליו?

ושוב- תודה
"...אמא שרה לבן בלילה... אמא כאן לידך כל הזמן..."

היי שוב ,
אכן, מדובר על תגובות מאד טבעיות, צפויות, ואף תקינות (ז"א, לא מדובר על, חלילה, תגובה דרמטית מידי או כזו שמעידה על מצוקה יוצאת דופן.) שחלות על רעי.
תראי יקירתי, זה לא נגמר ב"זבנג וגמרנו" (אי פעם דברים באמת נגמרים ב"זבנג וגמרנו"?... בפרט כשמדובר על ילדים...). זה לא שהיום את מתחילה להגיב כפי שמומלץ לפי השלבים של התגובה - ומחר נעלמות תגובותיו לסטרס... (הדרישות בזמן ההאכלה, החרדה הקלה בלילות, הפספוסים...)
עלייך לתת לזה זמן... לו ובעיקר לעצמך.
להבין שהוא חווה משהו (חוויה) ועכשיו הוא מגיב לחוויה. הוא עושה את זה בדרכו של ילדון בן שנתיים ועשרה וחצי חודשים...
זו הדרך שהוא מכיר, והוא משתמש בה (אני מקווה שברור לך שזה באופן לא מודע, כלומר, זה לא שהוא אומר לעצמו: "יופי!!! הם הולידו לי אח, עכשיו אני אראה להם מ'זה!!" ).
והוא זקוק כרגע להבנה (בעיקר להבנה) שלך שמשהו עובר עליו.
וזה לוקח זמן...
3 ימים שהוא ישן איתכם?... - לא נעים, אכן.
אבל לא הייתי קוראת לזה "טעות". הייתי קוראת לזה: "לבן שלי נולד אח תינוק ומשהו בעולמו קצת התערער... אז הוא מבקש יותר את קרבתי בלילות."
איך נשמע לך?

תראי, הדרך להתמודד עם נסיגות שונות של ילד בכור כאשר נולד לו אח/ות, היא דרך שבה נותנים לילד "להיות תינוק" באופן מאד מבוקר. מה ז"א?
להציע לילד שבזמן מסוים במהלך היום הוא יהיה ה"תינוק של אמא". גבולות הזמן הזה ברורים, ובתוכם הוא יוכל: לישון בחדרכם (בחדרכם - לא במיטתכם), לדרוש את תשומת ליבך הבלעדית (רצוי לא בזמן ההאכלה של הדר. תקבעו זמן אחר, שבו הדר יהיה באחריות מישהו אחר, ואת תהיי באופן בלעדי של רעי. גם אם הדר יצרח ברקע.), שתערסלי אותו בחיקך, כמו את הדר, וגם - שתחליפי לו טיטול...
הערה: אם יש פספוסים במשך היום, הייתי הופכת אותם ל"משחק בתינוק" עבור רעי. לא הייתי עושה את זה בלילה.
כאמור, זה יהיה לזמן מוגבל שבו תשחקו ב"אמא ותינוק".
במהלך היום יש בהחלט מקום להגמיש קצת את הדרישות ממנו, ושאת תתני לו קצת יותר עזרה, יחסית לעבר. כלומר: אפשר לעזור לו להתלבש/להתרחץ לדוגמא, גם אם כבר עשה את זה בעבר לבד.
במקביל, אני שוב מדגישה את ההדגש ותשומת הלב שאת תתני ליתרונות שלו כגדול, כולל עזרה שלו בטיפול בהדר, והערכת העזרה שהוא נותן.



שרון שמש
M.Sc
פסיכוטרפיסטית התנהגותית קוגנטיבית C.B.T
www.sh-cbt.co.il