תודה על ההתעניינות... ומה שלומך את??
אין לי ספק שאלה היא ילדה מקסימה, חכמה, פלפלית...
(ולא נראה לי שלמישהו בפורום - לפחות ב"הורים חדשים" - יש ספק לגבי העובדות האלו...
).
פרפקטציוניזם היא "מחלה" של החכמים... וקימוט ציורים זה מאפיין ברור שלה...
את צודקת בשאלתך איך להגיב לאלה כשהיא עושה זאת, ומדובר כאן על
המשוב ההורי שאת נותנת לה.
ניתן תמיד לומר: "איזה ציור יפה!" הבעיה עם אמירה זו היא שבאין שונות, אלה לא תראה בכך היזון חוזר משמעותי, ואפילו תחשוב שבטח לא ממש הסתכלת על הציור...
יש עדיפות למשוב תיאורי שיהיה שונה כמובן מציור לציור ע"פ תוכנו ומראהו: "ציירת עיגול ומעליו שני קווים" או "איזה ציור מעניין! ציירת אליפסה ובתוכה עיגול קטן."
כשאת משבחת באופן ענייני את הציור, זה מחזק את בטחונה העצמי.
ניתן כמובן גם לשוחח עם אלה על הציור: למה היא בחרה את הצבעים האלו ואת הצורות האלו, ועל תהליך היצירה בכללותו. נסי - לא כל הילדים משתפים פעולה עם דיאלוג שכזה.
דבר נוסף: לתלות חלק מהציורים במקום בבית, או להפוך חלק מקיר ל"תערוכה מתחלפת" לציוריה. הפכי אותה לשותפה בבחירת הציורים שייתלו בתערוכה.
בזמן שאלה מקמטת את הדף (בכעס? בעצב?), יש מספר אפשרויות לתגובה:
1) אפשרות של שיקוף רגשותיה - "אני רואה שאת לא מרוצה ממה שציירת". זהו מסר אמפתי ומשתתף, אם כי אינו מציע פתרון.
2) מסר המזמין בדיקה למודעות רבה יותר - "אני רואה שאת כועסת, אולי יש עוד דברים שהכעיסו אותך היום, חוץ מהציור שלא הצליח?"
3) מסר המניח שניתן לתקן - "אולי אפשר היה לנסות למחוק ולתקן את מה שלא אהבת בציור במקום לקמט אותו - אחרי שהשקעת בציור כ"כ הרבה?"
4) מסר המשדר אמפתיה והזדהות ממקום "של ילד" - "גם אני כילדה הייתי כועסת כשמשהו לא הלך לי לפי מה שתכננתי".
5) מסר המתחלק בניסיון חייך - "אחרי שהייתי כועסת, למדתי להיות סבלנית וגם שלא כל הדברים צריכים להיות מושלמים".
6) מסר המצביע על הפער בין דעתה לדעתך, ויכול לחזק את בטחונה - "אנחנו חושבות דברים שונים על הציור: את חושבת שהוא לא יפה, ולדעתי הוא דווקא מעניין, והייתי רוצה לשמור אותו".
שימי לב שהתגובה האחרונה עלולה בשימוש תדיר להיות דומה לתגובה התדירה: "איזה ציור יפה!" ובכך לאבד את אמינותה בעיני אלה.
בהצלחה,
שרון שמש
M.Sc
פסיכוטרפיסטית התנהגותית קוגנטיבית C.B.T
www.sh-cbt.co.il