מילנה - תודה!
אור (אורטל?) יקירתי,
אני מסכימה עם כל מה שכתבה לך מילנה, ומוסיפה שלפחדים של ילדים יש היבט התפתחותי. בקיצור נמרץ, אם אנו מסתכלים על רצף ההתפתחות מלידה ועד גיל 5 בערך, מופיעים על הרצף כל סוגי הפחדים שקיימים, כמעט: עם התפתחות המצפון, בשלב שהילד מבין שהעולם מסוכן, כשמופיע הקונפליקט האדיפלי (אליבאד'פרויד), כשהילד יוצא לעצמאות ומרגיש לא מספיק בטוח להגן על עצמו, וכשהוא נוכח שלא את כל המתרחש בעולם סביבו הוא יכול להבין.
העקרון המנחה להתמודדות הוא חיפוש דרכים מגוונות לעזרה, בעיקר מתוך נסיון להבין מה עזר לילדה בעבר להתמודד.
ועוד כמה דברים:
לנהל איתה דיאלוג ברמת ה"כאן ועכשיו", כלומר: דיאלוג מציאותי שיציע לה דרכי התמודדות בנוסח: "אני אשמור עלייך", "בואי נבדוק ביחד ונראה ש... (הצל רק הולך לצידנו/הרעש בא מרחוק/מישהו מתקן את הכביש/מכשיר הרנטגן לא יכול לעשות כלום... וכו')", "יעזור לך אם אכנס איתך לבריכה?"
אפשר גם להעזר באמצעים שיש בהם יסוד מציאותי משולב עם יסוד דמיוני: "תשימי על כסא ליד המיטה את המשרוקית שלך/את הפנס שקיבלת מתנה שאפשר בעזרתו להאיר על הצל שמפחיד אותך"...
אפשר לעשות איתה משהו שיסיח את דעתה, כמו למשל: הרפייה שמבוססת על נשימות עמוקות, הרפיית איבר אחר איבר בגופה, הזמנת תמונה מרגיעה ("אנחנו שטים בסירה בכנרת"... או כל תמונה אחרת שהיא בוחרת).
אפשרות נוספת: להציע לה דרכי התמודדות שהיו יעילות בילדותך שלך - בדרך זו תעשי "נורמליזציה" של הפחדים שלה ("גם אמא פחדה!") ותציעי לה פתרונות מ"ארגז הכלים" שלך.
מקווה שסייעתי
שרון שמש
M.Sc
פסיכוטרפיסטית התנהגותית קוגנטיבית C.B.T
www.sh-cbt.co.il