ריב בין אחים - הריון ולידה

היי מורן...
את מהמתייעצות ה"ותיקות", ובאמת הנחתי שכל עוד הכל טוב - את לא זקוקה לעצות בפורום... אני שמחה לדעת שכך אמנם היה.
לגבי יחסי אחים:
כהורים - קשה לנו לשמוע שילדינו רבים, אני מבינה אותך מאד...
אנו רואים במריבה אות לבעיות, לחינוך "מקולקל", אפילו סימן לכישלון הורי...
זה לא בהכרח ככה. מאבקי כוח בין ילדים הם חלק מתהליך התפתחותי תקין!
דווקא ככל שאנו מתערבים יותר, כך אנו מלבים את הדחף למריבה, למאבק - ולא להיפך. ילדים רבים פחות כאשר ההורים לא בבית ואין בפני מי להתלונן...
לגבי שאלת ה"מי התחיל" (אורי מציק לנועם, נועם מחזירה לאורי... וחוזר חלילה): מציעה לא לעסוק בזה בכלל. בדרך כלל אין לנו כל דרך לדעת באמת מי התחיל. יחסים בין אחים הם תהליך מתמשך ונקודת ההתחלה היא מלאכותית. גם זה שהתחיל בקטע האחרון - אולי סחב על גבו כעס לא מעובד מקטע קודם...

כהורים, נדמה לנו שילדינו רבים על "שטויות". זוהי "טעות אופטית" לחשוב כך.
יחסי הגומלין בין הילדים במשפחה, המאבק על כוח ושליטה, מתנהלים כאילו דרך ויכוח טיפשי - מי ישב איפה, מי ישחק ראשון, מי יפעיל את השלט של הטלויזיה/המזגן וכו', אך ויכוחים "טפשיים אלו מייצגים דברים חשובים.
רק לסבר את האוזן: גם ויכוחים בין בני זוג מתנהלים על דברים "טיפשיים" כביכול: מי השאיר גרביים בסלון או מי שכח לשטוף את האמבטיה, או מי לא שטף את כוס הקפה של ארוחת הערב... - בכל זאת, פעמים רבות מידי - ויכוחים טיפשיים אלו הם גורליים...
כך, כשההורה רואה בויכוחי הילדים "דברים טפשיים", הוא מעביר לילדים מסר שהוא אינו מבין אותם.
זה מה שמביא אותי לדבר הבא:
יש מקום להתערב - רק במקרה בו אחד הילדים מסכן בפירוש את השני!
וזה קורה, יקירתי - לעתים נדירות בלבד! (מרבית הפציעות בבית קורות עקב חוסר זהירות, ולא בגלל אלימות/מריבות אחים)
גם במקרה של ריב אלים (כפי שאת מתארת, הדחיפות החזקות) חשוב יותר להבין מה עומד מאחורי הריב: תחושת קיפוח חזקה? מתן זכויות יתר לאחד מהם? תסכול קשה המופנה לאח, וכד' - ולטפל בסיבות שמאחורי ההתנהגות.
אם את לא מצליחה שלא להתערב, עדיף לעשות הפרדת כוחות ולא להכנס כשופטת לעובי הקורה או להמליץ לאחד הצדדים לוותר לשני. התערבות שכזו היא בעייתית לטווח הקצר והן לארוך.
אני רוצה, לבסוף, להתייחס למשפט: "שוב זה יותר סיטואציות של הצקות והתבכיינות לא ממש מכות בינהם. אבל זה מחרפן אותי. נמאס לי לשמוע כל היום את זה ולכעוס עליהם כל פעם ולתת עונשים."
נדמה לי שיותר מהרעש מפריעים לך המתח והעויינות.
אחד התפקידים הקשים יותר שלנו כהורים הוא להכיל גם את התוקפנות והקנאה של ילדינו.
עד גבול מסוים, אנו נדרשים לחיות עם רגשות קשים של תחרות וכעס, שהם חלק מההוויה האנושית, ולא לדרוש מהילדים לבטל אותם או לשדר להם שאנחנו מתמוטטים בגינם...
אנחנו יכולים בהחלט לדרוש מהם לא לצרוח בשבת בבוקר או בשעות מנוחת הצהריים. אבל הימנעות מוחלטת מריב ומצעקות (כיוון שאנו לא יכולים לסבול אותם) היא לאו דווקא הדרך המומלצת.

מקווה שסייעתי (איכשהו...)


שרון שמש
M.Sc
פסיכוטרפיסטית התנהגותית קוגנטיבית C.B.T
www.sh-cbt.co.il

שכחתי:
[email protected]
בשמחה,

שרון שמש
M.Sc
פסיכוטרפיסטית התנהגותית קוגנטיבית C.B.T
www.sh-cbt.co.il