גמילה מטיטולים-מנסים שוב,זקוקה לעזרתך... - הריון ולידה

שלום ,
קודם כל - ליאור תהיה בקרוב בת 2 ו - 4 חוד'. כשאני אומרת ש"הגיל הממוצע לגמילה הוא שנתיים", אני מתכוונת לכך שע"פ מחקרים וסקרים שונים, הן בארץ והן בחו"ל - בגיל שנתיים 50% מהילדים גמולים. ז"א - ש: 50% מהם - עדיין לא גמולים . ז"א - שגיל שנתיים הוא גיל ממוצע בלבד. ד"א, בגיל 3 - 30% מהילדים עדיין לא נגמלו. ז"א, תוך שנה אחת, יורד מספר הלא גמולים ב - 20%.
מה אני רוצה לומר בזה? שגיל 2 ו - 4 חוד' הוא ללא ספק עדיין לא גיל שבו צריך באיזושהי צורה - להכנס ללחץ מכך ש"היא כבר גדולה ואני לא רואה גמילה באופק".
ובפרט על סמך "מסכת ניסיונות הגמילה" הארוכה שתיארת.
כפי שכתבתי לא פעם אחת, אכתוב שוב:
שלב הגמילה מהטיטול ורכישת השליטה על הסוגרים הוא שלב התפתחותי תהליכי - וככל תהליך הוא לרב מתמשך (כן, יש גם ילדים שאצלם רכישת השליטה היא יותר 'דרמטית' ונעשית תוך זמן קצר ביותר הן ביום והן בלילה. אבל הם לא הרוב.) וכולל בתוכו זמנים של התקדמות מהירה יותר וזמנים של נסיגה אחורה.
מילה אחרונה לגבי הפחד מהאסלה:
מאד מוכר, בפרט בגילאים הצעירים יותר. הייתי מתחילה איתה מסיר ולא מאסלה (ולא מישבנון שמונח על אסלה).

שרון שמש
M.Sc
פסיכוטרפיסטית התנהגותית קוגנטיבית C.B.T
www.sh-cbt.co.il

שלום שרון,אני כותבת לך שוב בנושא הגמילה כי בשבועיים האחרונים היה סוג של התקדמות-ליאור התחילה להודיע אחרי שעשתה קקי,וביום שבת היא שוב ביקשה להוריד את הטיטול.
אז מיום שבת אנחנו בלי טיטול, והפעם היא מוכנה לשבת על האסלה אבל עד עכשיו לא היתה פעם אחת שהיא עשתה בשירותים-רק פיספוסים...
מדי פעם היא אומרת פיפי-אני מושיבה אותו ואחרי דקה בקושי היא כבר רוצה לרדת.אבל כמו שאמרתי,מאז שהורדנו טיטול היא רק מפספסת ואף פעם לא יצא לה לעשות בשירותים...
כעיקרון היא לא מבקשת טיטול אבל אתמול היא לא רצתה להוריד את הטיטול אחרי שהתעוררה משנת הצהריים(אולי זה בגלל שלא הורידו לה בגן את הטיטול מיד כשהתעוררה?) כשהגענו הביתה לבסוף היא הסכימה.
השאלה שלי היא,האם זה נורמלי שבמשך ארבעה ימים היא לא עשתה אפילו פעם אחת בשירותים ורק פיספסה? כמובן שאנחנו מדברים איתה על זה,מבטיחים לה פרסים אם תעשה,קוראים לה סיפורים בנושא וכו' אבל נראה כאילו שזה לא משפיע..
המטפלת שלה אומרת לא להתייאש ושבסוף יהיה בסדר,וגם אני כמובן מאמינה בה אבל איפשהוא חוששת שאולי היא עדיין לא מוכנה...
מה דעתך??

היי אורטל,
כמובן שאני לא יכולה לקחת אחריות מכאן על "רמת המוכנות" של ליאור, בוודאי שלא, רק על סמך מה שאת מתארת לי...
אבל:
1) כן, זה "נורמאלי" (המרכאות הן כי אני לא באמת יודעת מה זה נורמאלי... ) שבמשך 4 ימים היא פיספסה ולא עשתה בשירותים. על פניו, ע"פ תיאורך, ליאור עוברת תהליך רגיל ושכיח בדרך לגמילה מטיטול.
2) שוב - קשה לי לחוות דעה שתהיה רצינית ואחראית לגבי רמת מוכנותה - מכאן.
נשמע לי שראוי לתת לזה צ'אנס נוסף. "צ'אנס נוסף" - של כמה ימים נוספים.

מעבר לכמה ימים נוספים (והיה ואם לא תראי בהם שום התקדמות בכלל! גם לא קטנה מאד, לכיוון של תחילת שליטה ורכישת ההרגל לעשות בשירותים) יהיה צורך לשקול זאת בשנית ולהגיע למסקנה האם להחזיר לה את הטיטול.
הסיבה היא כזו:
כשהיא תראה שלאורך זמן היא לא מצליחה לשלוט ו"מפספסת" במקומות שונים - הדבר יגרום לה לתסכול רב ולתחושות אכזבה וייאוש. אלו תחושות קשות - ושווה למנוע אותן, גם במחיר של החזרה זמנית של הטיטול וניסיון חוזר כעבור זמן מה.
אבל עוד חזון למועד.
כפי שכתבתי לך, הייתי בהחלט נותנת לזה עוד כמה ימים.


שרון שמש
M.Sc
פסיכוטרפיסטית התנהגותית קוגנטיבית C.B.T
www.sh-cbt.co.il

הי שרון..
אני מודה לך מאוד על תשובתך,מאוד עוזר שאת כאן

אורטל ,
"זה נורמלי שהיא קמה עם טיטול יבש משנת הלילה כבר יומיים(והיא שותה הרבה לפני השינה) אבל במשך היום עדיין מפספסת?"
במהלך תהליך גמילה - כנראה שהכל נורמלי... הכל חלק מהתהליך, חלק מהלמידה - שחלקה היא למידה "פיזית" (היא לומדת את הגוף שלה, את הצרכים שלו, את היכולות שלו, את ההרגשות שלו) ובחלקה היא למידה רגשית- מנטלית.
בבקרים היא באמת ככל הנראה מתאפקת - לאחר לילה 'יבש' ולאחר שתייה בבוקר - באמת לא נראה ש"אין לה פיפי"...
החיובי שבזה: כנראה יש לה יכולת התאפקות גבוהה, ובלמידה נכונה ניתן לקחת את היכולת הזו לכיוון הטוב של גמילה מלאה ושלמה.
מה שאני רוצה קצת כ"שלילי" זה איזשהו 'חסם' רגשי (כנראה) שמונע ממנה לשחרר בזמנים ובמקומות הרצויים, ולראייה הפיספוסים הרבים.

אורטל, כפי שכבר כתבתי לך באחת מתשובותיי, ליאור נמצאת עדיין בטווח הגיל התקין לגמרי להיות "לא גמולה" או "להיות בתהליך גמילה" או "לא להשלים את התהליך עד תומו".
לא כל הילדים נגמלים בגיל שנתיים, לא אצל כל הילדים התהליך מהיר וקל ומסתיים בהצלחה תוך שבוע. יש ילדים רבים שתהליך זה קצת יותר מורכב בשבילם.
בפרט כשמדובר על ילדה שיש לה אח בן פחות מ - 3 חודשים.
נשמע מסדר הזמנים שאת מתארת, שזמן לא רב לאחר הלידה, התחלתם בתהליך הגמילה של ליאור - או בסמוך מאד ללידה.

הייתי בהחלט "מורידה לחץ" מליאור, גם אם ממשיכה את התהליך של רכישת השליטה.
כלומר: לא הייתי מפסיקה את התהליך. נשמע שיש לך ילדונת בוגרת, חכמה ועצמאית מאד, יחסית לגילה הצעיר.
היא זקוקה לעוד זמן, ויותר מכך: היא זקוקה להבנה שלך שלוקח לה יותר זמן ולכך שאת תתני לה את הזמן עם כמה שפחות לחץ מצידך.
במקביל, הייתי עושה איתה פעילויות שיחזקו את השליטה שלה בגופה, בתחומים אחרים מלבד הגמילה:
למשל: לתת לה להתרחץ לבד (בהשגחתך, אך לתת בידה את הספוג ולהניח לה לסבן את עצמה או לשים לה שמפו על הראש ולהניח לה "לחפוף"...).
להניח לה להתלבש (גם אם היא לובשת את החולצה הפוך או שמה את המכנסיים על הראש. מקסימום - תתקני אותה אח"כ...).
להניח לה להסתרק - שוב, אותו רעיון...
פעילויות אישיות אלו שהיא תעשה לבדה, לאט יורחבו והיא תרכוש עצמאות (כך אני מאמינה) גם בהתרוקנות בזמנים ובמקומות הרצויים.

ולעבוד על עצמך... להוריד ממנה לחץ. לזכור שהיא עדיין צעירה מאד, ושעולמה הרגשי טולטל לאחרונה ע"י לידת אח...


שרון שמש
M.Sc
פסיכוטרפיסטית התנהגותית קוגנטיבית C.B.T
www.sh-cbt.co.il

שרון

אורטל ,
עזבי כרגע.
אל תשאלי אותה אם "יש לה פיפי" ואל תבקשי ממנה "שלא תשכח להגיד לך אם יש לה פיפי".
תני לה את קצה החוט, תני לה לנסות להחזיק בו.
אמרי לה:
"אני סומכת עלייך. כשיהיה לך פיפי, אני סומכת עלייך שתבואי ותגידי לי, וביחד נלך לעשות פיפי."
העבירי אליה את הסמכות ואת השליטה.
תני לה להחליט מתי לערב אותך ולבקש את עזרתך.
תני בידיה עצמאות - שאת בעצמך מבקשת שכך היא תהיה, הרי בבקשתך לגמילה שלה, את מבקשת ממנה להיות עצמאית יותר.
אז תני לה את העצמאות הזו, מההתחלה ועד הסוף.
אל תשאלי אותה, אל תבקשי ממנה, אל "תציקי" לה.
תני לה, בקצב שלה, לפי שיקול דעתה.
ובואי נראה מה יקרה.
שבת מנוחה

שרון שמש
M.Sc
פסיכוטרפיסטית התנהגותית קוגנטיבית C.B.T
www.sh-cbt.co.il

שרוןןןןן הצילווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווו

אורטל ,
ראשית - את ממש לא "משגעת" אותי...
שנית - מה יתן לך לנסות להושיב אותה על סיר? למי את חושבת שזה יועיל? לך? - אולי. לה? - אני כמעט ובטוחה שלא.
תראי אורטל,
בראייה "קרה" מה שקרה זה דבר כזה:
בדיוק כשליאור הייתה בת שנתיים וחודשיים נולד לה, במזל טוב, אח.
כחודש לאחר הלידה, בעקבות שאלה תמימה מצידה של ליאור - היא ביקשה תחתונים - החלטת להתחיל תהליך גמילה. מאז ועד היום - ההליך מלווה בסבל, בכי, רתיעה, התאפקות, ופספוסים, פספוסים, פספוסים.
כיום נוסף לזה אלמנט של פגיעה פיזית ממש, עקב התאפקות לקקי, דבר שבפוטנציאל עלול לייצר פיסורה, טחורים, עצירות, וסבל רגשי מתמשך כתוצאה מהסבל הפיזי.
זה הזמן לעצור - לפני שיהיו נזקים גדולים יותר.
אני לא אוהבת את הביטוי השגור על מיני "מטפלים" בילדים: "לדבר איתו/ה בגובה העיניים". לכן, אני מציעה לך לדבר עם ליאור, כמו אל אדם מבוגר. ז"א, להבין שהיא מבינה היטב מה שאת אומרת לה, ומסוגלת לקחת את הדברים ולעבד אותם ברמה הקוגניטיבית והרגשית המתאימה לה.
דברי איתה בגובה עינייך שלך, ולא בגובה עיניה.
אמרי לה משהו בסגנון:
"ליאור, אני רואה שקשה לך להתאפק, קשה לך להתרגל לעשות קקי ופיפי בשירותים. אני חושבת שזה מאד לא נעים לך להרטיב את התחתונים ולהתלכלך בקקי בכל פעם שיש לך, ואת לא יכולה/לא מספיקה להגיע לשירותים - וגם לי זה לא נעים. אני רואה שאת מאד רוצה - אבל קשה לך...
בואי נעשה קצת הפסקה, תוכלי ללבוש שוב את הטיטול ולהרגיש יותר נוח כשיש לך פיפי וקקי.
בפעם הבאה שננסה להוריד את הטיטול ולעשות פיפי וקקי בישבנון בשירותי - זה יהיה אחרי שאת תגידי לי שאת מוכנה לנסות, לא לפני זה. אני אחכה שתגידי לי, ולא אלחץ עלייך. אני רוצה שתרגישי בנוח ושיהיה לך טוב."
נשקי וחבקי אותה, והתייחסי לכל זה כאל ניסיון - אחד - שאמנם לא צלח, אך פתח דרך להמשך התהליך בעוד זמן מה.
בהצלחה!

שרון שמש
M.Sc
פסיכוטרפיסטית התנהגותית קוגנטיבית C.B.T
www.sh-cbt.co.il

שרון המקסימה ,שוב אני כותבת לך.. אבל הפעם ברוך ה' יש התקדמות חיובית טפו טפו טפו

וואאוו!!!!!!
בהחלט צעד ענק עם הפיפי...! איזה יופי...! מרגש לקרוא את זה...
לגבי קקי, כן, היא תלמד. אבל זה יקח כנראה קצת יותר זמן.
ראשית, יש להבין שכנראה כך זה עדיין יותר קל לה. אין טעם לנסות להילחם בכוח ברצון שלה לא לעשות קקי בשירותים. יש ילדים שבמקרה כזה עוזר להם ה"מסלול ההדרגתי" - לעשות קקי כשהם לבושים בטיטול ויושבים בשירותים. בהמשך ניתן להמיר את הטיטול ב"תחתון-טיטול" ("תחתול" נדמה לי קוראים לזה) שהוא מהודק פחות, ובהדרגה לעשות את הדרך להשתחררות.
זו דרך שבהחלט מעוררת אי נוחות, אך יש לאפשר אותה לילדה שזקוקה לה.
בכל מקרה שבו היא עושה קקי בטיטול או בתחתונים, אפשר לומר לה: "אני רואה שאת מעדיפה לעשות קקי בתחתונים (או בטיטול אותו היא תבקש). ייתכן שאת עדיין זקוקה לזה, ואם זה מה שאת רוצה - זה בסדר. אלא שבכל פעם שתעשי קקי, תודיעי לי ותעזרי להחליף את התחתונים. אני בטוחה שאם תרצי לעשות קקי בשירותים - תצליחי."

וכפי שראית, שינויים יכולים לקרות באופן מפתיע ומהיר... תמיד תאמיני בילדתך וביכולת הלמידה וההתפתחות הבריאה שלה.
עוד קצת זמן, אני מאמינה, וגם זה יסתדר.


שרון שמש
M.Sc
פסיכוטרפיסטית התנהגותית קוגנטיבית C.B.T
www.sh-cbt.co.il

הילד שלי בן 3 וחצי נגמל כחצי שנה מהיום שבו החלטנו שהוא מוכן .
זה היה מייאש , מתסכל ומצריך ממני להפעיל מלא מכונות כביסה .
אני לא יכולה לייעץ לך מה לעשות עם הילדה כי גם לי היה קשה מאוד .
לדעתי מה שגרם לו לא לפחד מהשירותים הוא שבכל פעם שהיה לי צרכים הייתי מצהירה אותם בקול " יש לי פיפי " והייתי רצה לשירותים בדרמטיות וקולניות , הדלת תמיד הייתה פתוחה .
הוא ראה אותי הרבה מאוד פעמים יושבת על האסלה והייתי נותנת לו לנסות מיד אחריי וגם אם לא יצא שום דבר הייתי אומרת לו "כל הכבוד " ומנשקת ומחבקת אותו .
היום הוא עצמאי לגמריי בנושא וזה הקלה .
הוא כבר לא עושה במיטה כשהוא מתעורר בבוקר , כי בכל פעם שהוא היה קם יבש הייתי מביאה לו משהו טעים , או יחס מעודף על פני אחיו התינוק .
גם אימרות של השוואה עשו טוב : מסכן התינוק הוא לא יכול ללכת לשירותים כמוך וצריך לעשות בחיתול ולהיות רטוב . בטח לא נעים לו , תקשיב איך הוא בוכה, איזה כיף לך שאתה יכול ללכת לשירותים בכל פעם שאתה רוצה ולא להיות רטוב ומלוכלך .
גם אם הוא פיספס , לא הייתי מתייחסת לזה בכלל , שום מילה לגבי העניין .
פשוט להחליף את הבגדים ולהמשיך בסדר היום .
מקווה שזה יתן לך אולי רעיונות , על הילד העקשן והמרדן שלי זה הצליח .

שרון

הילד שלי לא היה מוכן לשבת על סיר או על ישבנון .
היה לו המון פספוסים של קקי וזה לא היה מזיז לו כלל , הוא היה יכול לשחק שעות עם הקקי בלי לומר מילה על אי נוחות .
אני זוכרת כשאני הייתי קטנה הייתי עושה בכוונה פיפי במיטה על מנת לקבל צומת לב .
במיוחד שיש תינוק חדש בבית , לי היה את אחי הגדול שהיה מעודף עד היום .
גם דיסקים בנושא לא עזרו לנו , רק חיזוקים והתעלמות .
עד היום הוא מראה לי את הקקי שלו בשירותים ואני משבחת אותו על כך .
אל תתייאשי יתכן שהילדה מרגישה את הלחץ שלך ואת התיסכול שלך וזה נותן לה כוח להמשיך בדרכה .
התעלמי והזכירי לה כל הזמן " בואי לעשות איתי פיפי " אולי תכניסי צעצוע לשירותים שמנגן בכל פעם שנכנסים או שאפשר ללחוץ עליו .
ברגע שילד רואה שההתנהגות שלו ( גם אם היא לא טובה ) גורמת להורים להתייחסות רבה בנושא , הוא ימשיך ללא בעיה ורק את תשארי עם התסכול הזה .
תשחררי תני לה להתבשל עם זה .

אורטל יקירתי -
בהחלט מבינה את התסכול.
כמו שכתבתי לך כבר מס' פעמים לאורך השרשור הזה, מדובר על תהליך. כתהליך, הוא מלווה בהתקדמויות (כמו שכתבת לי ב - 3 לחודש) ובנסיגות (כמו שכתבת לי ב - 27/7, ואתמול). ו-כן, הגמילה בהחלט יכולה "לא ללכת חלק", ולא ברור לי על אלו "אחרים" את מדברת, בפרט כשמודגש שוב ושוב על אחוזים ניכרים מבין הילדים מתחת לגיל 3, שעדיין לא מתקרבים לגמילה מלאה (ליתר דיוק, מדובר על כ - 50% מהילדים).
ועוד מילה: חבל חבל חבל שאת משווה את התהליך שעוברת ליאור לתהליך שעוברים "ילדים אחרים" שאצלם זה "הולך חלק".
אין שלב התפתחותי אותו עוברים ילדים ש"הולך חלק".
יש כאלו שאצלם שלב מסוים הוא יותר מורכב, ויש כאלו שאצלם שלב מסוים הוא פחות מורכב.
אבל אין כאלו שכל השלבים ההתפתחותיים לאורך כל שנות הינקות/ילדות/התבגרות "ילכו חלק".
אין חיה כזו, וחבל לחפש אותה.
שלב התפתחותי ש"ילך חלק" - זוהי תפיסה בעיני המתבונן בלבד. היא לא קיימת במציאות.
הכל תלוי ב-איך את רואה את זה, ואיך את תופסת את המורכבות של זה.

קראי שוב את השרשור, ותמצאי תשובות לשאלותייך בקשר לאיך לענות לליאור ואיך להתייחס לפספוסים.
ומסכימה עם תשובתה האחרונה של טליה יצחקי .

שרון שמש
M.Sc
פסיכוטרפיסטית התנהגותית קוגנטיבית C.B.T
www.sh-cbt.co.il