גמילה מחיתול- עדכון יומן גמילה ( : - הריון ולידה

הטכנאי... בהחלט טראומה.

אשיב לך מאוחר יותר יקירתי

שרון שמש
M.Sc
פסיכוטרפיסטית התנהגותית קוגנטיבית C.B.T
www.sh-cbt.co.il

בוקר מואר! (טוב... "מאוחר יותר" - הגיע! )
מאיפה מתחילים?... נראה שאתם ממש כבר שם...
נשמע לי סביר מאד רצונך לדלג על שלב הסיר. ובאמת, מי קבע שחייב להיות "שלב סיר"? אם ילד מרגיש בנוח עם ישיבה על אסלה, לא מפחד ממנה (כי יש ילדים שכן מפחדים מהאסלה, שנראית להם גדולה ומפחידה - עוברות מחשבות של נפילה לתוכה, טביעה בה או חלילה נפילת חלק גוף לתוכה. בתחילת תהליך הגמילה יש ילדים שלא מבדילים בין הקקי לבין חלקי גופם, מבחינת מה שאמור ליפול למים ולהישטף בהדחה, ומה שאמור להישאר כחלק מגופם. ואז הישיבה על האסלה והורדת המים אח"כ מפחידות מאד, כיוון שהפעולות הללו מתקשרות לאיבוד חלק גוף.), אם ארי מרגיש בנוח עם ישיבה על האסלה ומוכן לעשות את צרכיו תוך ישיבה עליה - אני בהחלט איתך ברצונך לדלג על שלב הסיר.

אני רוצה גם לחזק אותך לגבי החיקוי שלכם, כשאתם הולכים לשירותים.
הרצון לחקות את המבוגר שעושה את צרכיו בשירותים הוא מודל מרכזי שמעודד את הילד לוותר על החיתול.
במקביל, ועם זאת:
יש מקום לראות בתהליך ההליכה לשירותים של ההורים הזדמנות לחנך את הילד לגבולות אישיים: לא בכל מקום ולא תמיד הילד יכול לשהות עם ההורים, למרות הקרבה הגדולה ביניהם. במקביל לתחושת האינטימיות יש מקום לבנות גם הרגשת נפרדות. לא תמיד הילד וההורים מרגישים באופן זהה, ויש גם התנהגויות שנעשות לא לנגד עינם הצופייה של ילדים. לדוגמא: התפנות בשירותים או קיום יחסי מין. בשלב מאוחר יותר, חשוב להעביר לילד מסר שלא מדובר על דחייתו אלא בשמירת האינטימיות של ההורה - כיחיד, ושל ההורים - כזוג.

כמה דברים כללים:
שליטה על צואה ושליטה על שתן לא מושגים בדר"כ בו זמנית. קודם מושגת שליטה על צואה ואח"כ על השתן. השליטה על מתן שתן היא תהליך איטי שנמשך בדר"כ כמה חודשים (כמובן שיש ילדים שישיגו שליטה זו הרבה יותר מהר!). בדר"כ השליטה מושגת קודם ביום - ורק אח"כ בלילה.
קצב הגמילה שונה מאד מילד לילד, ולעתים קורה שילד שהפסיק לגמרי להרטיב - מתחיל שוב. זהו שלב התפתחותי תהליכי - כלומר: בנוי כתהליך שעלול להיות מתמשך, ובוודאי לא ב"זבנג וגמרנו".
ולבסוף: בנים באופן כללי מרטיבים יותר מבנות, והתהליך בדר"כ לוקח מעט יותר זמן. יש כמה דרכים להבין זאת, בין השאר: הבשלה מאוחרת יותר וקושי ללמוד שתי תנוחות נפרדות להפרשת צואה ולהפרשת שתן.

מקווה שסייעתי ובהצלחה בתהליך!!

שרון שמש
M.Sc
פסיכוטרפיסטית התנהגותית קוגנטיבית C.B.T
www.sh-cbt.co.il

שרוני

היי מותק, טוב שהסבת את תשומת ליבי להמשך...
קודם כל - לגבי הגננת: מצד אחד - אני חושבת כמוך. וחושבת שאם את החלטת שזה הזמן, ע"פ כל השיקולים שכתבת מקודם - אז זה הזמן, ועם כל הכבוד וההערכה לגננת, לניסיונה הרב ולידע שלה - היא צריכה ללכת איתך בהחלטתך.
ומה עוד, שהיא תחליט בהמשך אם ארי באמת בשל או לא - ואז תחזירו טיטול.
אישית, אני סבורה שאם מתחילים תהליך גמילה - לא מחזירים טיטול.
זה יוצר בלבול רב ועלול לגרום לתהליך להיות ארוך וסבוך יותר ממה שהוא אמור להיות.
אלא אם כן, יש יסוד סביר מאד להניח שמשהו באמצע השתבש ואז יש טעם לחזור אחורה ולגלגל את כל התהליך כולו מתחילתו - לאחר שבוררה הבעיה ויודעים להצביע על המיקום שבו תהליך הגמילה השתבש. דוגמא לכך בשרשור של סיון לולי שבלולי שתיארה מצב בעייתי קמעה אצל בתה עם התפנות מצואה.

מצד שני (לגבי הגננת) - ייתכן שהיא סבורה שארי צעיר מידי לתהליך גמילה, ולכן עולה אצלה חשד שהוא "עדיין לא בשל". הגיל הממוצע לגמילה הוא שנתיים, ארי צעיר בחצי שנה. אני יכולה להבין שהיא חוששת מעט - כיוון שהיא יודעת שהיא תצטרך לשתף פעולה איתך בגמילה שלו - ואם הילד "לא בשל" - השת"פ יותר קשה... בעיקר כי זוהי מסגרת של גן ויש ילדים נוספים שדורשים את תשומת ליבה.
בואי נמתין, אולי שווה להתייעץ עם הגננת כבר עכשיו ולספר לה על שיקולייך לגמילה. קיצור - לשתף אותה בתהליך עוד לפני תחילתו.
באם היא תאמר שהיא חושבת שארי אינו בשל, ותסרב לשתף איתך פעולה - הרי שאז זה קונפליקט ביניכן, ושווה לתת את הדעת כיצד פותרים אותו במקרה הזה, שכן מי שיסבול מכך הכי הרבה זה ארי - שיתבלבל ממסרים כפולים: גמילה מטיטול בבית, והמשך התרוקנות בטיטול - בגן.

לשאלתך השניה:
עניין גבולות אישיים, פרטיות והפרדה:
בהחלט לא מדובר על גיל שנה וחצי! אם כי, שוב, אני מסייגת ואומרת שלגבי נוכחות הילד בחדר בזמן קיום יחסי מין, זה נכון בכל גיל, ולא נכון לחשוף ילדים או פעוטות למיניות ההורים, בעיקר כי החויה נחווית כמפחידה ומאד מאד לא מובנת לילד, גם אם הוא צעיר מאד.
לגבי נוכחות כשמתקלחים: התשובה לכך תלויה בכמה גורמים. הראשון הוא נורמות המשפחה. למשל: במשפחה מסורתית ודתית הדבר לא יתאפשר. במשפחה חילונית אפשרות זו סבירה יותר.
הרגשת ההורים - מי שמרגיש לא נוח שהילד צופה בו מתרחץ, רצוי שלא יכריח את עצמו...
תגובת הילד - אם הוא מתרגש מחשיפה לאיברי המין, נוגע בהם או נלחץ מהגודל שלהם - יש מקום לשקול אם לעודד את כניסתו לאמבטיה בזמן רחצה.
לשאלת הגיל - נהוג ומקובל לומר שמעבר לגיל הגן (גיל 6), יש מקום לשאול אם ועד כמה זה באמת נחוץ, בכפוף לכל הגורמים המתוארים.



שרון שמש
M.Sc
פסיכוטרפיסטית התנהגותית קוגנטיבית C.B.T
www.sh-cbt.co.il

היי שרוני

בוקר מואר!
עדכון חשוב ואף משמח!
(ואהבתי מאד את הרעיון של "יומן גמילה" )

כל הכבוד! זו בהחלט התחלה מרשימה...
לדעתי - כל החלטה שמתקבלת לתחילת תהליך, היא החלטה ראויה וחיובית.
זה נהדר שהחלטת(ם?) ש"היום מורידים טיטול", זה מקסים שבגן יש שת"פ, זה יפה מאד ששאלת את השאלות ושהוא ענה תשובות - וכרגע זה לא משנה לי מהי התשובה (הרי התשובה הייתה "לא"), משום שכך הוא ילמד לקשר בין השאלה לצורך שלו, לתחושה שלו, ואז תגיע גם התשובה "כן" לשאלה אם "אתה צריך פיפי/קקי?"
ע"י תחילת התהליך ושאילת השאלה, ארי לומד לעשות את הקשר הקוגניטיבי בין ה"צורך הפיזיולוגי" (פיפי/קקי), לתחושה שמשדר הצורך הפיזיולוגי הזה (לחץ בשלפוחית/בבטן), למעשה שצריך לעשות (ללכת לאסלה, להתיישב עליה ולשחרר את הסוגרים).

יש פה בהחלט תהליך של למידה, ולפי מה שאת מספרת - אתם לגמרי בדרך הנכונה!



שרון שמש
M.Sc
פסיכוטרפיסטית התנהגותית קוגנטיבית C.B.T
www.sh-cbt.co.il

תודה שרוני

היי שירן ,
קודם כל - חמסה! (על "פעילות בולבולית"... חחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחח ענק)

ודבר שני - ירד לך ציון! את לא עוקבת אחרי, מה???? ( מזכיר לי את המערכון של הגשש: "מה, אתה עוקב אחרי?..." חחחחחחח)
אם היית עוקבת (), היית יודעת שאני ממליצה על ביסוס הגמילה ביום, לפני שעוברים ללילה.
אין קשר ל"טוטאלי" או "הדרגתי"...

גמילה ביום וגמילה בלילה הם שני דברים שונים.
(גם גמילה מפיפי וגמילה מקקי לא תמיד נעשית במקביל).

כמובן, שיש ילדים שנגמלים מפיפי וגם מקקי, ביום וגם בלילה - תוך יום אחד, ובגיל שנה! אבל הם לא הרוב...
אצל רוב הילדים, תהליך הגמילה הוא איטי יותר וכרוך ברכישת מיומנות - הן פיזיולוגית והן קוגניטיבית-מנטאלית.
כפי שכתבתי, רצוי לבסס את גמילת היום לפני שעוברים ללילה. אצל רב הילדים, זה קורה תוך כמה ימים מרגע רכישת השליטה המלאה ביום. אצל חלק מהילדים זה מגיע ביוזמתם ומרצונם - הם מודיעים ש"אני כבר גדול ולא צריך טיטול בלילה". אצל חלק מהילדים ההורים יובילו את מהלך הגמילה בלילה. רכישת השליטה בלילה מושפעת מגורמים נוספים מעבר לבשלות ברכישת המיומנות שביום, כמו: עד כמה חזק הם ישנים (שינה עמוקה) ופחד מחושך או פחד ללכת לבדם לשירותים בלילה.

שרון שמש
M.Sc
פסיכוטרפיסטית התנהגותית קוגנטיבית C.B.T
www.sh-cbt.co.il

היי שירן,
חחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחח... טוב. הן היו חייבות להשתתף בשמחתו... חחחחחחחחחחחחחחח
ו-כן, זה מטורף לגמרי שאת נהנית מהתהליך ומתרגשת. וגם סופרת את הפיפי והקקי בחצאים, רבעים ושמיניות (היום היה חצי קקי בסיר ושמונה טיפות פיפי על הרצפה, וכיו"ב) - אמממה???? זה טירוף בריא!!!!!!
חמסה חמסה.
המשיכי כך...

שרון שמש
M.Sc
פסיכוטרפיסטית התנהגותית קוגנטיבית C.B.T
www.sh-cbt.co.il

שירןןן!
אני שמה לי את ההתכתבות הזאת ב- FAVORITES -
אני בטוחה שאשלוף את זה בעת הצורך!
איזה מהממת את שאת כל כך בעניין ומתרגשת...
אוהבת אותך
[URL=http://www.glittergraphictext.com]

בהחלט!
נ.ב.,
למה שלא תמשיכי עם היומן גמילה?...

שרון שמש
M.Sc
פסיכוטרפיסטית התנהגותית קוגנטיבית C.B.T
www.sh-cbt.co.il

מי אמר שלא המשכתי?

שירן...
אוי לא... גם אליכם הגיע הוירוס האיום הזה... גם אני סוגרת עכשיו 3 ימים של "בונדינג" צמוד עם חדר השירותים בביתי, כולל מרתוני היכרות מעמיקה עם הדמות המשמעותית ביותר (האסלה), מכל צדדיה (), באופן ממושך...
זה נורא....

ומצויין שהחזרת לו את הטיטול לשם כך. ממש אין שום צורך לייצר תסכולים ותחושות אי שליטה וחוסר אונים, שהן גם כך מנת חלקו של האדם המתמודד עם וירוס במערכת העיכול. אז, אדם שבנוסף לזה נמצא בתהליך גמילה ולמידת שליטה על הסוגרים, זקוק לתחושות התסכול וחוסר האונים עוד פחות...

תעברו את הזעם, ותחזרו לתהליך.
את עושה מצויין!
המשך הצלחה וכל טוב, ואל תשכחי לעדכן!

שרון שמש
M.Sc
פסיכוטרפיסטית התנהגותית קוגנטיבית C.B.T
www.sh-cbt.co.il

ועוד איך אני יעדכן...

אני מעתיקה מפורום תמיכה... זה קרה אתמול בבוקר...
אלוהים ישמור. ברכת הגומל בשבע בבוקר לקחתי את ארי למיטה שלי, קצת להתרכבל ולנשנש לו את הצורה...

רציתי לפתוח את החלון- זה חדר ממ"ד, חלון כנף גדול.
פתחתי אותו והוא נתקע בזרוע של הטלביזיה ופגע בה.
פתאום היא התרסקה לי על הראש, עפו לי המשקפיים מהפנים מהעוצמה של הריסוק.
ארי היה בהלם. אני ראיתי נקודות לבנות.
התעשתתי והתקשרתי לדני שיבוא מהר.

מזל שארי היה בצד השני
מזל שלא נפלה לי פינה של הטלביזיה על הראש ורק החלק השטוח
מזל שהכבל חשמל נתקע ועצר את הנפילה של הטי.וי עד הרצפה וגם לא לקח לי את הראש איתו.
מה שעצוב זה, שבעלי אפילו לא חשב להישאר איתי לרופא בקופ"ח.
הייתי בשוק.
אני ממש עצובה, פגועה, כועסת.
פשוט השאיר אותי ואמר לי לעדכן.

אני עם סחרחורות, כאבים בעורף ובאוזן, חסרת שיווי משקל.

לעדכן?!

אני יעדכן אותך מתי הפגישה ברבנות אידיוט

גועל נפש.
משבר רציני.

לא נשארתי במרפאה, מהשוק. אני אלך למיון בערב אם חס וחלילה לא יתדרדר מצבי לפני כן.

צריכה חיבוק. וראש חדש. וברכת הגומל.
---------------------------------------------------------------------------------------------------------

הייתי כל היום במיון, רנטגן עמוד שידרה צווארי, סיטי מוח, בדיקות עיניים...

אז הממצא הוא שיש לי בצקת שלוחצת על העין ומפריעה לי, גורמת לתחושה שהעין נלחצת למטה ואני רואה מטושטש. תוך כמה ימים זה ישתפר.

ועל זה נאמר- ברוך השם.

סתם רציתי לעדכן אותך גם על דברים אחרים שלא קשורים לקקי

אוי אלו--הים!!!!!!!!!!!!
מסכנה!!!!!!!! איזו חוויה מזעזעת!!!!!!!!!!
האמת שגם לי יש T.V. על זרוע בחדר שינה... וגם אני משקשקת מפחד לעבור מתחתיה... אבל חוויה כזו... ה' ישמור מליון פעמים!!! זה נורא!!!!
קודם כל - ברוך ה' שהנזק מתמצה בבצקת - שתיספג.
זה לוקח זמן, כמו כל בצקת בכל מקום בגוף, לוקח זמן עד שזה נספג (הייתה לך פעם המטומה - "כתם כחול" ברגל בגלל שנתקלת בקצה של שולחן/מיטה/כיסא? אז זה אותו דבר. בערך...) ובמוח זה לוקח קצת יותר זמן, אבל אם בדקו והגיעו למסקנה שזה ייספג לבד, אז כך יהיה. אל תחששי לקחת משככי כאבים (אופטלגין?...) כי זה יכול לעשות כאבי ראש.
ולעניין בעלך - . זה מה שאני יכולה להציע...
צריך להבין, שבניגוד לנשים, גברים יכולים להיות מוגבלים מבחינת הבעת רגש, קצת אמפתיה (וסתם איכפתיה...) ותמיכה לשם תמיכה נטו. פעמים רבות זה לא בא להם בטבעיות, בניגוד אלינו - נשים, שבהתנהגותנו המובנית האלמנטים הרגשיים הללו חזקים מאד.
זה כמובן לא בא להגן עליהם, אבל ניתן להבין את זה כסוג של מוגבלות (ויסוד ברור בקונפליקט בין גברים לנשים) שממנה ניתן להבין את העומד בבסיס ההתנהגות הזו (שלנו, הנשים, נראית ממש כבלתי נסלחת - ובצדק!!!).
בקיצור - החלמה מהירה, נסי לנוח יותר ולא להתאמץ בימים הקרובים, ושמרי על עצמך יקירה...!

לעניין ארי:
אני לא יודעת למה קרתה "רגרסיה" מהשירותים לסיר. יכול להיות צירוף של נסיבות ויכול להיות שסתם מעניין לו כרגע לבדוק את הסיר. בכל מקרה, אני לא מתרגשת מזה. רכישת שליטה בסוגרים יכולה להיעשות בסיר או בשירותים, וזה היינו הך מבחינתי. ברגע שמושגת שליטה - כבר הרבה יותר קל להעבירה מאלמנט אחד לשני - מהסיר לשירותים/משירותים אחד לשני/משירותים בבית אחד לשירותים בבית שני/משירותים בבית להיתפנות בטיול בטבע, וכד'.
לגבי הקימה המהירה מהסיר בבית:
פה אני ממש רואה מקום ללמידה חברתית וחיקוי. מעניין שדווקא בגן הוא מתיישב, עושה ואז קם. בגן הוא כנראה מחקה ילדים אחרים ונוהג כמוהם.
בבית, אולי עקב ריבוי גירויים ואולי עקב התלהבותך מעצם ישיבתו על הסיר, הוא מתיישב-לא עושה (לא מגיע להיתפנות)-וקם.
הבנתי מאחת מתשובותייך הקודמות, שאת מעניקה לו "פרס" (או "תגמול") מסויים על התפנותו בסיר. הקפידי להעניק לו את התגמול רק לאחר שהוא באמת עושה, ולא לאחר ישיבה בלי עשייה.
בנוסף, נסי ללמדו ע"י חיקוי, והסבר לגבי פעולותייך. קחי אותו איתך לשירותים פעם-פעמיים, והסבירי לו את סדר הפעולות: "אמא יושבת..-הנה, אני עושה פיפי...- אני קמה..-ומורידה את המים..-עכשיו אתלבש, ונצא".
לאחר מספר פעמים כאלו, אני מאמינה שהוא יבין ויתחיל לנהוג כמוך.

שוב החלמה מהירה שירן, והרגישי טוב!

שרון שמש
M.Sc
פסיכוטרפיסטית התנהגותית קוגנטיבית C.B.T
www.sh-cbt.co.il