מקובעות - הריון ולידה

היי ענבלי ,
אני חייבת להודות שהשאלה שלך מעוררת מחשבה רבה...
חיפשתי קצת, ולא מצאתי תשובה חד משמעית לכך.
אענה לך לפי הלך המחשבה שלי:
זוכרת את השלב בינקות (הינקות הדי מוקדמת - חצי שנה עד שנה וחצי בערך...) שבו פוחדים מזרים? בדר"כ זה מאנשים - "חרדת הזר": בוכים כשרואים אנשים שלא מכירים, לא רוצים ללכת למישהו אחר לא מוכר...
זה קיים גם בקשר לחפצים: המוצץ האחד, השמיכה, הבובה, הדובי... - "חפץ מעבר" אנחנו קוראים לזה...
גם "חרדת הזר" וגם "חפץ המעבר" מוגדרים כניסיונות של הפעוטות להשיג ארגון ושליטה בעולמם - על ידי היתלות במוכר, בידוע ודחיית הלא מוכר, הזר. שהרי ברור - מה שלא מוכר וזר לנו - מפחיד יותר, ודורש מאיתנו הסתגלות והתרגלות עד להטמעתו בחיינו.
את צודקת ברצונך להרגיל אותה להיפתח אט אט לדברים חדשים - ולהתחיל מנעליים/סנדלים נשמע לי כהתחלה טובה!
את מתארת מעין רוטינה/לופ של היתלות בזוג סנדלים אחד, איתו היא עושה הכל, ולא מוכנה לשמוע על אפשרות אחרת. תפקידה של רוטינת נעילת הסנדלים הישנות היא להפחית חרדה על ידי חיזוק השליטה. דבר זה לא נעלם אם "מנדנדים" לה, אם מזלזלים בהתעקשות שלה לנעול רק את הסנדלים הללו, וגם לא ע"י הפחדה ("אם לא תנעלי אותן, אתן אותן ל...").
כאן אומר שאם מדובר בהתנהגויות כאלו שאינן מרובות (כבר שמעתי על טקסים מטקסים שונים שילדים עושים, החל מלבישת זוג מכנסיים יחיד בלבד, לא משנה מה מזג האויר, ועד להסכמה ללכת לישון רק על מצעים עם ציור מסוים בלבד.), שאינן נמשכות זמן רב - דווקא כדאי להתעלם מהן. אם השכיחות גדלה והילד/ה סובל/ת ו/או הסביבה מעירה לו/לה, כדאי לעזור בשני אופנים:
לנסות לבדוק מדוע או ממה הילד/ה לחוץ/ה יותר כדי להתמודד עם גורמי החרדה, ובמקביל לטפל בסימפטום עצמו - התלות/הקיבעון.
כשניגשים לטפל בסימפטום יש כמה דרכים:
מודעות לתהליך - "את רוצה להרגיש שהעניינים בידייך/שאת מנהלת את הדברים/שלא יפתיעו אותך, ולכן את מעוניינת לנעול רק את הסנדלים האלו".
הגמשת התהליך - מציאת דרכים נוספות לשליטה כדי להקטין את ההיצמדות לאותו חפץ/תהליך/דבר מוכר. "מה עוד את יכולה לעשות כדי להרגיש שאת שולטת בדברים?"
חיזוק מערכת השליטה הפנימית - ברגשות ובהתנהגות.



שרון שמש
M.Sc
פסיכוטרפיסטית התנהגותית קוגנטיבית C.B.T
www.sh-cbt.co.il