גמילה בלילה - הריון ולידה

היי ,
אני לא חושבת שזה מעיד על כך שהוא עוד לא מוכן פיזיולוגית... הרי ביום הוא כבר נגמל לפני כמה חודשים טובים, ומבחינה פיזיולוגית הגמילה ביום ובלילה היא זהה.
זה כן מעיד על כך שהתהליך הרגשי ביום ובלילה הוא קצת שונה...
כמה דברים:
1) מניעת שתיה היא לא בבחינת "גמילה". ילד שלא צריך ללכת לשירותים בגלל שהוא לא שותה הוא לא ילד שנגמל...
2) כתבת: "הבנתי שלא נכון להעיר אותו באופן יזום לפיפי" - תיקון קטן: הורדת ילד ישן לשירותים בלי שהתעורר - לא מקדמת את הילד לקראת שליטה על השלפוחית! לעומת זאת, הערת ילד על ידי ההורה או על ידי שעון מעורר - בהחלט יכולה לעזור לילד להתרגל להתעורר ולרדת!
יש מקום לנקוט בדרך זו במשך שבועיים-שלושה, ובהמשך לרדת בהדרגה מכך ולהעביר לידי הילד שליטה מלאה.
יש ילדים שמתקשים לזהות את תחושת המלאות של השלפוחית בלילה, תוך כדי שינה. לפעמים, אלו ילדים שבאמת - ישנים שינה עמוקה, אך לא כל הילדים שישנים שינה עמוקה מרטיבים בלילה...
דרך אחת יעילה לעזור לילד לחזק את תחושת שליטתו בשלפוחית היא באמצעות דמיון מודרך:
שבו ביחד, ודמייני יחד איתו (המציאי סיפור המבוסס על הדברים הבאים): איך אתם נועלים במנעול או בפקק את שלפוחית השתן לפני השינה ("טקס נעילה"). חזקי את שליטתו בפיפי שלו כך:
"אתה תתן פקודה לפיפי שלך מתי להיות סגור ומתי אתה מרשה לו להפתח. אתה ה'מפקד של הפיפי' ".

מעבר להכל, נראה לי שאתם בתקופת מעבר לקראת גמילה מלאה. אצל ילדים יש תקופות מעבר, שיכולות להיות קצרות או ארוכות, של "ימים יבשים" ו"ימים רטובים", עד שהם יבשים באופן מלא. כנ"ל בלילות. שני התהליכים הם תקינים (הן הקצר והן הארוך) ואין להתייאש אם הילד לא מצליח בתחילת התהליך להיות יבש לחלוטין.

נ.ב.,
תודה!!!

שרון שמש
M.Sc
פסיכוטרפיסטית התנהגותית קוגנטיבית C.B.T
www.sh-cbt.co.il

תלתלונת שרוני אני ממש מתנצלת שאני מתערבת
חייבת רק לשאול משהו כי אנחנו "סובלים" מזה תקופה ארוכה ואני כן התחלתי גמילת יום ולילה ביחד.
להב גמולה כבר 8.5 חודשים
ביום אין פספוסים בכלל כמעט מההתחלה. הלילה זה סיפור אחר.
אנחנו כמעט כל לילה מתעוררים עם חיתול רטוב. אומרים לי איך לא נכנעתי למה אני לא מחזירה לה חיתול ואני אומרת שכל עוד זה לא פוגע בי ובילדה אני לא רוצה להחזיר אותה אחרונה - שמבחינתי חיתול בלילה לא שונה מביום וזה רק מבלבל ילדים.
אמרו לי אז אל תתני לה לשתות לפני השינה - ולדעתי זה קצת טפשי שהרי גם אנחנו שותים לפני השינה ועדיין יודעים להתאפק

אקח את השיטה שלך של לדבר על נושא של פקק לפיפי.
הבן שלי גמול ביום כבר שנתיים. אבל בלילה זה כבר נושא אחר לגמריי.
בהתחלה היו לו ירידות ועליות למשך מספר חודשים ואבל מאז הוא מפספס באופן קבוע. אולי פעם עד פעמיים בחודש הוא כן מצליח. הוא ישן מאוד חזק בלילה ואם מערים אותו הוא צועק ומתרגז ומעיר את אחותו שישנה איתו באותו החדר. אחותו כבר בת שנתיים וחצי כמעט והוא גמולה יום ולילה. היא לפעמים מתעוררת בלילה ומבקשת לשתות, ולמרות שאנו נותנים לה היא מצליחה להחזיק מעמד כל הלילה. האם הפספוסים שלו מעידים על בעיה? ואם ן באיזה גיל ניתן לטפל בזה?
[url=http://pitapata.com]
צריך רק לחייך!

היי ,
סיון, כתבת: "אנחנו כמעט כל לילה מתעוררים עם חיתול רטוב" - מכיוון שכתבת על כך שאת לא נכנעת ולא "מחזירה חיתול בלילה", אני מניחה שהתבלבלת ורצית לכתוב שהיא כמעט כל לילה מתעוררת עם תחתונים רטובים?...
תיארת תהליך של התרגלות לשליטה בשלפוחית בלילה, והתרוקנות לפני ההירדמות - כשגרה.
אני מחזקת אותך ואומרת שזהו בהחלט תהליך, ונשמע לי שאת מנסה - ועושה, דברים יעילים וטובים: ה"חפירות" (תמיד טוב לדבר על הדברים!) וה"פיפי פרס". שני אלו דווקא הוכחו כדברים יעילים!
כדרכי, אני מסתייגת מ"פתרונות קסם" שמתיימרים להביא לגמילה מלאה תוך יום (טוב נו... יומיים ). אני סבורה לגמרי, שילדים בריאים לא אמורים לעבור תהליכים כ"כ מהירים, ואלו פוגעים בבריאותם לאורך זמן.
כמו"כ אני סבורה שהורים בריאים של אותם ילדים בריאים, מסוגלים בהחלט לעמוד בתהליך איטי יותר אך בריא יותר, הגם שלוקח מעט יותר זמן ומעט יותר (או קצת יותר) סדינים רטובים לכבס.
קיצור, אני מחזקת אותך בדרכך ועוד טוענת (להגנתי... ) שמחקרים בנושאי הורות שונים הגיעו למסקנה חד משמעית לגבי המושג "מושלם" בהקשר של גידול ילדים:
אין חיה כזאת.
הדבר הקרוב ביותר למושג "מושלם" הוא זה:
על ההורה לשאוף להיות הורה מושלם מספיק עבור הילד שלו.
וזה אומר שאת יכולה לנסות לעזור ללהב להיגמל בלילה, ולהבין שככל הנראה זה לא ממש יקרה לפני הלידה (ולשמוח נורא ולהיות מופתעת לטובה אם דווקא כן!)

אילנה,
בהצלחה!
לשאלתך:
פספוסים בלילה מעידים על בעיה במקרים האלו: במקרה של הרטבה קבועה בלילה מעבר לגיל 5 או 6, לאחר שנה ומעלה של ניסיונות גמילה.
יש לציין ששלפוחית השתן גדלה עד גיל 6, אז מתייצב גודלה הסופי.
ממליצה להמתין עוד מעט, ולהמשיך עם ניסיונות הגמילה.
יש מטפלים שמתחילים טיפול מקצועי בגיל 6, יש כאלו שגם לפני כן.

שרון שמש
M.Sc
פסיכוטרפיסטית התנהגותית קוגנטיבית C.B.T
www.sh-cbt.co.il

תודה על התגובה.
מהי דרך הטיפול המקצועי בנושא זה?
[url=http://pitapata.com]
צריך רק לחייך!

שרון ככל הנראה הטמטמת קשה מתמיד וברור שהתכוונתי לתחתונים רטובים.
האמת אני שמחה שחיזקת אותי כי אני נלחמת על דעתי ודרכי מול הרבה מסתייגים וטוענת שה"אדישות" שלי למצב הקיים רק יעזור לפתירתו בדרך הטובה ביותר.
ואני באמת חושבת שאין פתרון קסם ובטח שחזרה אחורה היא לא חלופה.
תודה על חיזוקך.

האמת בינתיים אנחנו חווים סוג של ריגרסיה בקקי. להב ממש מתאפקת בכוונה לאלבצע ויוצרת לעצמה עצירות ופקקים. האם נראה לך שבמצב כזה כדאי אולי לנסות לחזור לסיר?

אילנה,
שוב אני אומרת - ממליצה להמתין עד גיל 5 עם הטיפול. עד גיל 5 בשלותן של הכליות ושל השלפוחית היא עדיין לא סופית.
יש מרפאות שמתמחות בבעיות הרטבה (ובפרט - הרטבת לילה) אצל ילדים.
מרפאה אחת כזו שאני מכירה (אינני יודעת מהיכן את) נמצאת בבי"ח מאיר בכפ"ס, זו מרפאת הרטבות שנמצאת בסמוך ליחידת כליות ילדים.
את דרך הטיפול המדויקת לצערי איני יכולה לומר, אך אני יודעת שמדובר על שילוב של דרך טיפול התנהגותית (שיטת ה"פעמון" אם אי פעם נתקלת במושג) וטיפול תרופתי - שאישית איני ממליצה עליו לפני גיל 8.
כמובן שניתן לשלב טיפול פסיכותרפויטי, שלא תמיד מצליח.
ממליצה לפנות למרפאות מתמחות.

סיון,
לנסות לחזור לסיר?... מהיכן לחזור?
ו-כן, במצב בו הילד מתאפק ועלול ליצור לעצמו עצירות קשה (שהסכנה העיקרית שבה הוא הסיכוי ליצור טחורים ופיסורה) יש מקום לחזור אחורה ולגלגל את התהליך בשנית, כדי לנסות ולהתגבר על מעצורים שנוצרו בדרך.
בנוסף, יש מקום להקל על להב ביצירת יציאות קלות יותר: להגדיל את כמות השתיה שלה, לעבור למזון שמקטין סכנת עצירות - להוסיף ירקות, פירות, דגנים, סיבים תזונתיים לתפריט. שימוש בחומרים משלשלים יינתן ע"פ הוראת רופא בלבד! במקרים קשים של עצירות קשה יש מקום לשלב טיפול התנהגותי ע"י שימוש בביופידבק כדי ללמוד הרפיית שרירים רלוונטיים. השרירי הטבעתי בפי הטבעת מגיב היטב לטיפול ביופידבק!!

שרון שמש
M.Sc
פסיכוטרפיסטית התנהגותית קוגנטיבית C.B.T
www.sh-cbt.co.il

שרוני זה לחזור ממצב של שירותים בלבד אפילו בלי ישבנון

סיווני אני הייתי חוזרת לסיר בשביל היציאות כדי למנוע מצב כזה של בכי או עצירות הבריאות שלה יותר חשובה נראה לי עדיף להוציא את כל הג'יפה מאשר שיהיה בפנים
ואז כאשר להרגיל אותו לעשות יציאות מסודרות לחזור לעשות באסלה כמו גדולה
זה לא נקרא לחזור אחורה לפי דעתי ,
שיהיה בהצלחה

סיוני
אני מסכימה עם יפעת (קושקושוני - תודה! ), זה לא נקרא "לחזור אחורה" אלא כפי שהסברתי קודם - לנסות לגלגל את התהליך בשנית, כדי להתמודד איתו שוב ולהתגבר על מעצורים (רגשיים ואחרים) שנוצרו.
מעבר לזה, הסיטואציה שתיארת (מלפני 4 ימים) נשמעת לי קשה...
עצירות של יומיים בהחלט עלולה ליצור כאבים כאלו, ו"צרחות האימה" בזמן ש"ברח לה" במקלחת עלולות להחשיד לכיוון של שריטה או פצע כלשהו...
נבדקתם? לקחת אותה לרופא? במידה וזה אכן המצב, הרי שיש לכך פתרון פשוט ומהיר, וחבל לא לטפל בזה כמה שיותר מהר, מה גם שטיפול מהיר יפחית יצירת חרדה מהעניין יותר מאוחר.
בהצלחה ומקווה שאתם מרגישים יותר טוב...

שרון שמש
M.Sc
פסיכוטרפיסטית התנהגותית קוגנטיבית C.B.T
www.sh-cbt.co.il

האמת שכבר אמרתי שאני רוצה לבדוק את זה אבל ביומיים האחרונים היו לה יציאות רגילות
בכל אופן אני אלך לבדוק- כל עניין הפיסורה קצת הפחיד אותי

תודה לכן מקסימות