שרוני זקוקה לך - הריון ולידה

סיון ,
אני חושבת בכנות, שאת נמצאת בעיצומה של תקופה שהיא בלשון המעטה: "לא להיט". הקושי מגיע כמעט מכל הכיוונים בו זמנית, ואת נאלצת לתפקד בצורה מיטבית, עם כל ההגבלות ובין כל ה"יציאות באין כניסה" (כבר דיברנו על זה כאן: ההיריון, המצב הבריאותי, מעבר הדירה, הריחוק מבעלך, האריזה, קצת קונפליקטים הקשורים לעבודה, הצורך להתנתק מסביבה מוכרת ולהסתגל לסביבה חדשה...) ועכשיו - גם המעבר של להב וההתלבטויות הקשורות בו.
ציינתי כבר בעבר ואציין שוב - אף אחד לא יכול להיות במקומך, ולקחת החלטות - לכאן או לכאן - במקומך.
אני באמת חושבת שכל ניסיון לעצה הקשורה לצורך לקבל החלטה לגבי להב, חינוכה, בתוך הקונטקסט המורכב יחסית שאת ואתם כמשפחה מצויים בו כעת, יהיה ניסיון עקר ויניב עצת אחיתופל, משום שלאף אחד בעולם אין את כל המידע לגבי להב, ההיכרות איתה (מי מכיר אותה טוב ממך?...), והנסיבות שבתוכן את נאלצת לתפקד כעת, כמה כוח זה משאיר לך עבורך ועבורה, כמה פניות (להיות פנויה) זה משאיר לך לתפקד איתה, כמה יכולת זה משאיר לך "להשקיע" בזמן איתה את מרצך ויכולותייך להעסיק אותה כמצב האידיאלי לתפיסתך.
ועדיין לא דיברנו כלל על היכולת הכלכלית... (גם להכניס לגן לחודשיים - זה עולה כסף)
נסי לשאול את עצמך מה את רואה מול עינייך בבקרים? איזו ילדה קמה בבוקר? איזו ילדה נמצאת איתך בשעות שעד עתה היו "שעות גן"? האם את מסוגלת למצוא נקודת אחיזה שתהה מספיק מספקת (אותה ואותך) מבחינת עניין? פעילות? קשר ביניכן?
עזבי לרגע בצד את הדמות של אותה מטפלת, דווקא משום שהייתה כה חשובה. ייתכן שכרגע הקושי העיקרי הוא פשוט - געגועים אליה, וה"אומללות" כפי שאת מכנה אותה, היא פרשנות שלך למצב.
ייתכן שכרגע גם להב 'מתאבלת' על סיומה של התקופה. ואין זה בהכרח קשור להיעדרה של מסגרת חינוכית בחייה כעת.
ז"א, הייתי רוצה שתחשבי מה יקרה אם תחליטי להכניס אותה לגן לחודשיים אלו, וה"אומללות" לא תיפסק?...
האם שוב תאשימי את עצמך ב"טעות מאוד מאוד מאוד גדולה!!!"...
כי שוב, יכול להיות שהמצב הוא באמת כפי שאת מתארת אותו - חוסר במסגרת גורם ללהב להיות אומללה.
אבל יכול להיות שהיא מעבדת כרגע את הניתוק מהסביבה שלה - בדיוק כמו שאת עושה.
ויכול להיות שהיא מתאבלת על סיומה של תקופה - בדיוק כמו שאת עושה.
ויכול להיות שהיא מתגעגעת לסביבתה הקודמת - בדיוק כמוך.
ומאד ייתכן שמכל אלו מגיעה תחושת ה"אומללות" - שהיא שלך!!! (המילה "אומללה" היא מילה שבה בחרת להשתמש. מאד ייתכן שאם היית שואלת את להב" "איך את מרגישה?" היא הייתה עונה לך: "אני מתגעגעת, קשה לי, אני מתאבלת על כך שלא אראה יותר את חבריי בגן הישן...")

אז לדעתי, אם את כ"כ חייבת אותה בנקודה זו, הדברים לא כל כך מוחלטים וסגורים כפי שאת חשה. לא בטוח שלהב "אומללה" עד כדי כך, ובטוח שלא עשית "טעות מאוד מאוד מאוד גדולה!!!", ואת יודעת מה?... גם, ובמידה שכן (ואני כלל וכלל לא מאמינה במילים כה גדולות כמו: "טעות מאוד מאוד מאוד גדולה!!!") - זוהי בטוח ב - 100% לא "טעות" שלא ניתן לתקן... hug]

באהבה ובתמיכה גדולה...
שרון.
שרון שמש
M.Sc
פסיכוטרפיסטית התנהגותית קוגנטיבית C.B.T
www.sh-cbt.co.il