היי תלתלונת!
הסיפור שלך מדגים עד כמה יכול להיות מורכב תהליך החינוך לניקיון, או ה"גמילה".
ראשית, חשוב לי לציין: אי סיום תהליך הגמילה ורכישת השליטה המלאה, בגיל שנתיים ו - 8 חודשים, עדיין
אינו מהווה בעיה, לפי הגדרות רפואיות ופסיכולוגיות. רק בגיל 3 או 3.5 אם הילד לא הפסיק להרטיב,
ובתנאי שתהליך החינוך לנקיון נמשך לפחות חצי שנה - יש מקום לפנות לעזרה מקצועית.
באופן כללי בתהליך רכישת השליטה על הסוגרים (תהליך ה"גמילה"), קודם מושגת שליטה על הצואה, ורק אח"כ על השתן. השליטה על מתן שתן היא תהליך איטי שנמשך כמה חודשים. בדר"כ מושגת קודם שליטה על השתן ביום, ורק בהמשך בלילה (אכן, יש אחוז מסוים מהילדים שמשיגים שליטה בו זמנית ביום ובלילה). קצב הגמילה שונה מילד לילד, ולעתים ילד שהפסיק להרטיב עלול להתחיל שוב.
אני רוצה להתייחס לתיאורך הבא: "היא מנסה לא לתת לזה יותר מדי תשומת לב אך יחד עם זאת לא נותנת לו לעלות לספה "עד שילמד להיות אחראי" וכל פספוס גורר החלפה":
יש ילדים שמרטיבים (או לחילופין, מלכלכים) דווקא בנקודות אסטרטגיות בבית (השטיח בסלון, הספה, המיטה הזוגית...) ויש לכך מספר סיבות:
אולי זה מקום בו הילד מרגיש טוב ובטוח, ולכן מרשה לעצמו דווקא שם לפספס.
אולי זו מעין בדקת גבולות של "כמה אוהבים אותי"? - אם הוא ילד יקר ובעל ערך, למה אסור להרטיב ב"מקומות החשובים" (על הספה)?
אולי זה ביטוי לאוטונומיה שלו ("אני אלכלך איפה שאני רוצה!")?
יש ילדים שמבטאים כך את תוקפנותם ("פספסתי והרגזתי, אבל אני לא אשם, כי לא שלטתי, לא עשיתי בכוונה"...)
במקרה כזה (מהסיבות המתוארות מעלה), ההמלצה היא להקטין למינימום ההכרחי את ה"הזדמנויות" לחיכוך עם הילד. כדאי (אם זה אפשרי) לקפל שטיחים או לכסות בניילון או בשמיכה לא יקרה את הספות, כדי לא ליצור מצבים בהם הילד ימעד.
קשה מאד לילד ללמוד לשלוט בגופו כאשר הוא צריך להתמודד עם עוד איסורים רבים נוספים. כדי להקל עליו, יש להעביר מסר שההורים מארגנים את הסביבה תוך התחשבות בו, ולא הוא בלבד צריך להתאים את עצמו לדרישות הסביבה.
בהצלחה ושיהיה בקלות!
שרון שמש
M.Sc
פסיכוטרפיסטית התנהגותית קוגנטיבית C.B.T
www.sh-cbt.co.il