שולי
בדיליי של כמעט יממה - אני אנסה לענות. אני מבינה לגמרי את היאוש וחוסר האונים, בפרט כשאני מסתכלת על השעה בה נכתבה ההודעה, וקוראת שאת מתמודדת בזמן כתיבת השורות עם צרחות שנמשכות כשעתיים...
בהחלט בהחלט לא קל...
עוד לפני התשובה, חשוב לי לציין כך:
אני מאד אוהבת את היכולת לתת מענה אינטרנטי. הכלי הזה בעיני הוא מופלא, בהיותו כה פתוח, כה זמין, כה מזמין. כל אדם בעל נגישות למחשב יכול להשתמש בעולם הכה רחב של היעוץ האינטרנטי - בין בשמו, בין בשם בדוי ובין בעילום שם. לכולם ניתנת תשובה, משום שאני, כמו כל היועצים האינטרנטיים באשר הם, מתייחסת לאדם שכתב את השורות, לכאבו, לבדידותו, לבקשתו למענה.
החיסרון הגדול של היעוץ האינטרנטי, שהוא בשום פנים ואופן אינו מחליף פגישה "אמיתית" עם איש המקצוע - במידה ויש צורך כזה. על גבי האינטרנט לא ניתן "לפגוש"
באמת את האדם, ולא את הקושי שלו. מכאן - שכל ניסיון, כנה וקרוב עד כמה שיהיה,
לאבחן בצורה כזו או אחרת בעיה כלשהי, בין פיזיולוגית ובין רגשית-נפשית - נדון מראש לכישלון חרוץ.
ולכן, אני אפילו לא אנסה...
הדברים שאני כן יכולה לומר, הם בעיקר דברים שיש לי הרגשה שאת יודעת בעצמך: שזה נראה כמו סוג של משבר (אגב, מה ז"א "לאחרונה"?...),
שזה משפיע על כל המשפחה,
שעל פניו, זה נראה כמו התנהגות תוקפנית (לפחות תוקפנות מילולית - צרחות)
שגם היא נראית כסובלת מהמצב. לא ממש הבנתי מה את מגדירה כ"היסטריה". אלו צרחות? כי כתבת שזה לא בכי, לא זריקה על הרצפה, לא דפיקת הראש בקיר... לי באופן אישי, קצת קשה להבין את המושג (אבל שוב - זה חסרונו של היעוץ האינטרנטי. בשיחה פנים מול פנים בוודאי היית מיטיבה להסביר ואני הייתי מיטיבה להבין) שהוא במקורו מושג ארכאי, פרוידיאני, שנועד לתאר הפרעה נשית (היסטרום=רחם. בלטינית.) בהתנהגות, אליבאד'פרויד בוינה של שלהי המאה ה - 19. אמנם, גם כיום קיימת אבחנה פסיכיאטרית מסוג: "הפרעת אישיות היסטריונית", אך היא אבחנה הניתנת למבוגרים מעל גיל 18, ובילדים לא קיימת...
קיצורו של דבר, חסר לי תיאור מפורט של צורת ההתנהגות, משך הזמן של ההתנהגות החריפה, ומה עוזר בסופו של דבר להרגע (כן, ברמת פירוט הרבה יותר גבוהה ממה שכתבת כאן). אני כמובן לא מצפה שתתחילי לתאר כאן בצורה מפורטת הכל, אבל מקווה שהדגמתי לך עד כמה מוגבל יכול להיות המענה האינטרנטי, גם (ואולי במיוחד) אם הוא מקצועי וייעודי. פשוט, קשה לעשות את זה ב"שלט רחוק" דרך האינטרנט.
אם אני חושבת על מגוון הכיוונים שיכולים לעמוד בבסיס ההתנהגות, אני חייבת לציין ראשית כל את הכיוון הרפואי. יש מספר מצבים פיזיולוגיים שעלולים לגרום לשינוי התנהגותי, ובעיקר בהתחשב בתיאור מצב הערבים והלילות, שעלול להיות מחזק כיוון זה. מצבים אלו כוללים החל מחוסר איזון תזונתי (ויטמינים, ברזל, חלבונים, סוכרים...), דרך חוסר איזון הורמונלי (כן... יש דבר כזה. גם אצל ילדים. מטפל בזה אנדו-קרינולוג של ילדים) ועד להפרעה כלשהי במערכת העיכול או במערכת הנשימה או כיוון אורתופדי (גם אם במבט "מבחוץ" זה לא נראה לך...) או כל הפרעה (כאב, גירוי) אחרת שהיא אולי אפילו מתקשה להגדירה לעצמה.
לכן, כשלב ראשון הייתי פונה לרופא הילדים ומבקשת לערוך לאביגיל בדיקות (דם, שתן, צואה, הסתכלות בגרון, מישוש הבטן, כולל בדיקת התפתחות ע"י אחות. ההמשך ייקבע ע"פ אלו - אם יוחלט שצריך להמשיך את הבדיקות. ייתכן ויהיה צורך גם בצילום, בדיקת שינה, וכו').
עם בדיקות הרופא ייתכן והוא יחליט לשלוח אתכם להתייעצות עם בעל מקצוע (אחד או יותר) במכון להתפתחות הילד.
לשם כך, תתבקשו לתת לגננת של אביגיל למלא גם היא שאלון לגבי התנהגותה במסגרת החינוכית בה היא מבקרת.
עם כל המידע הזה - ניתן יהיה לקיים אבחון מקיף.
ורק לאחריו, ורק לאחר שיישללו בעיות מסוג אחר, חו"ח, ניתן יהיה לקבוע שההתנהגות היא תוצאת קשיים רגשיים-נפשיים.
ובאלו בהחלט ניתן לטפל בשיטת "עיצוב התנהגות" ע"פ הגישה הפסיכולוגית ההתנהגותית-קוגניטיבית, שעובדת נפלא עם ילדים בעלי קשיי התנהגות.
לכל יעוץ נוסף, כמו גם להמלצות לגבי סוגי בדיקות, אבחונים או דרך טיפולית בקשיי התנהגות, ניתן לפנות אלי דרך המייל.
מקווה שהערב הזה מעט יותר שקט...
שרון שמש
M.Sc
פסיכוטרפיסטית התנהגותית קוגנטיבית C.B.T
www.sh-cbt.co.il