שאלת גן שמשאירה אותי ערה בלילות האחרונים - הריון ולידה

היי שני ,
עצות ותובנות?...
אני מניחה ששלי - דומות מאד לשלך...
כאמא אני יכולה לספר שקרוב לוודאי שהייתי קצת נלחצת.
אסוציאציה של כף יד מתנפנפת היא אסוציאציה שמדירה שינה מעינינו, האמהות.
ולכן אני מבינה אותך מאד.
מאידך, כאשת מקצוע קרוב לוודאי שביכולתי מעט להרגיע.
ראשית, לא כל כף יד משמעה אלימות.
שנית, עולם האסוציאציות של בני השנה וחצי שונה מעולם האסוציאציות של מבוגרים.
שלישית, את מתארת שינוי די קיצוני תוך פרק זמן של כשבוע.
מילדה ש"מאוד מאוד אוהבת ללכת לגן, כשאני מביאה אותה היא לא שמה עליי והולכת לגננת, אני צריכה להתחנן לנשיקת ביי ביי וכשאני באה לאסוף אותה היא מחייכת אליי וחוזרת לשחק מייד"
היא הפכה ל: "בשבוע האחרון היא ממש בוכה כשאני נותנת אותה לגננת,
היא לא רוצה ללכת אליה וממש נתלית עליי כשאני מנסה להעביר אותה לידיים שלה."
גם עצם העובדה ש"היא עדיין מחייכת אליי וממשיכה לשחק בסוף היום, עדיין מדברת אחה"צ בכייף על הגן ועל שכייף שם ושהיא אוהבת את הילדים והגננת."
מעידה על כך שככל הנראה הדברים הדרמטיים שאת רואה בלילות ללא שינה - לא קורים באמת, במציאות.
(ילדה שחשופה לאלימות במשך מס' שעות ביום, בין אם באופן ישיר ובין אם באופן עקיף, נראית לא רגועה גם בשעות אחרה"צ ובאופן כללי ניכרת אצלה ירידה רגשית ובמצב הרוח. לא כך הדבר אצל בתך.)

מה כן יכול להביא לשינוי זה, כמדווח על ידך?
ייתכן שההקשר לכף היד על מקל הוא בסיפור שסופר ע"י הגננת או בהצגה/המחזה בהשתתפות הילדים או בחוג מסוים שמתקיים בגן. ייתכן שהחוויה הייתה לא מותאמת לגילאי הילדים ו/או התכנים היו מפחידים/מעיקים/לא מובנים להם.
זו נראית לי אפשרות שיכולה להילקח בחשבון כמעוררת תגובה כפי שאת מתארת שהתעוררה אצל בתך ואצל חברתה.

וזה נראה לי כמשהו שכן יכול להתברר מול הגננת עצמה. אני חושבת שדווקא כן ראוי לשתף את הגננת בתגובת הילדות, ולהתעניין מולה - מה קרה בגן בפרק הזמן שבו שמתן לב שמשהו בהתנהגות הבנות השתנה.
אני חושבת שכל איש מקצוע (ובמיוחד כאלו שעוסקים בגילאים הרכים) יקדם בברכה הערה בונה לגבי תיפקודו בשטח שעליו הוא מופקד.

בהצלחה רבה
שרון שמש
M.Sc
פסיכוטרפיסטית התנהגותית קוגנטיבית C.B.T
www.sh-cbt.co.il