תיקי
,
תודה על העלאת הנושא.
אני חושבת שהיום הזה הוא יום חשוב, מיוחד וראוי בהחלט לה**** לו את המקום. מלבד זאת, השאלה במקומה - איך, באמת, מסבירים לילדים הרכים את הצפירה, את המראות בטלויזיה, את עצב ההורים והסבים?
ראית, אתחיל בכך שבגילאים הרכים (כלומר: 4-6 שנים) רצוי לא לחשוף את הקטנים לצפייה בלתי מבוקרת בתכני הטלויזיה המשודרים ביום זה. רצוי לא להשאיר "סתם" טלויזיה דולקת, ואם כבר צופים בתכניות, שזה יהיה בלוויית תיווך של מבוגר שיכול להסביר את הנצפה על המסך או סתם ללוות את הדברים בדיבורים משלו.
מעבר לזה, אני בעד לענות על כל שאלה הנשאלת ע"י הילד - ביוזמתו. לא לדחות את השאלות בטענה ש"הוא קטן מידי", לא להתעלם מהשאלות או לגמגם בתשובות.
גם ילד שהוא "רק" בן 4.5 שנים מבין, ויש לסמוך עליו שבתיווך הנכון ובעזרת רגישותך שלך - הוא יעשה עם המידע שימוש מושכל.
אמת היא, שאין צורך לחשוף, בטח לא בבת אחת וללא כל הכנה - לכל זוועות השואה ומוראותיה, כולל דרך ההריגה והעינויים...
אבל במידה נכונה ומבוקרת, ברגישות ותוך הפעלת שיקול דעת ולקיחה בחשבון של גיל הילד, אופיו ורמת הבנתו - בהחלט ניתן לצלוח את היום הזה (ואת הבא אחריו...
) בשלום, ובעיקר תוך הפקת למידה מעשירה ופותחת, ולא מדכאת ומכווצת.
ועכשיו, נדבר קצת על ה"איך ומה":
פרופ' עמוס רולידר ממליץ על 'הדרך הנכונה לספר לילדים צעירים על השואה':
"האופן הרגיש והנכון ביותר להפגיש את ילדינו הצעירים (5-10) עם השואה הוא באמצעות
הסיפורים האישיים, לדוגמא סיפורו של
ילד, סיפורה של משפחה לפני, במהלך המלחמה ולאחריה. בילדותי שלי נחשפתי לשואה לראשונה כאשר הורי סיפרו לי מדוע הוסיפו לי שם פרטי שני ארנסט (עמוס ארנסט רולידר). הם הפגישו אותי לראשונה עם השואה כאשר סיפרו לי את סיפורו של סבי ארנסט כאהן, אחד מגיבורי אמסטרדם, יהודי גאה שסירב לסגור את סלון הגלידה המפורסם שלו והבריח את הגרמנים שבאו לסגור את מקור לחמו (Koco) באמצעות גז מדמיע, נתפס ונתלה מספר ימים מאוחר יותר.
החשיפה לשואה ולגבורה באמצעות סיפוריים משפחתיים או באמצעות ספרים שנכתבו באופן רגיש על ידי סופרים ומספרים רבים אשר תיעדו את אשר עבר עליהם או על בני משפחתם, מהווים מקור מצוין להפגשה רגישה של ילדים עם נושא כל כך מורכב וקשה להבנה. לאט לאט במהלך השנים ניתן לעבור מהסיפורים האישיים להקשרים הרחבים יותר (משפחה מורחבת, קהילה, עיר, ארץ ועם שלם) והמורכבים יותר הקשורים לציון יום השואה והגבורה."
אני מסכימה עם דרך הפגשת ילדים צעירים עם נושא השואה דרך סיפורים משפחתיים, ואף עם ההמלצה לעשות זאת דרך ספרות ילדים רלוונטית, ובהמשך אביא שמות ספרים מומלצים.
לגבי השאלה: "למה הרגו דווקא את היהודים?"
שוב, מפיו של פרופ' רולידר:
"הבסיס לתשובה לשאלה זו טמון בתיאור השונות של מרקם החיים של היהודים בהשוואה לרוב האוכלוסייה האחרת. שונות שמקורה בדת ומצוותיה שכה שונה מהנצרות, חיי התרבות השונים המתבטאים בין השאר בציון חגים במועדים אחרים מהשאר, שימוש בשפה אחרת, חיים בצל ארעיות וכמיהה לחיים במקום אחר. כל אלה תרמו באופן משמעותי לשנאה לאחר ולשונה. זוהי גם הזדמנות מצוינת לשוחח עם הילדים על חשיבות הסובלנות וקבלת האחר בכלל וגם על ידם."
אני חושבת שתשובה זו היא מצויינת ופותחת פתח לדיאלוג מפרה של הורה-ילד, גם בגיל צעיר מאד.
לסיום, אני בעד
דיבור מקביל על השואה - ועל
התקומה וההתמרדות.
תקופת השואה אמנם אופיינה כרצח עם, השמדה, תאי גזים, עבדות ועינויים, אך אין לשכוח שדי מהר היו התארגנויות של מרי ומרד בכל מיני מקומות ברחבי אירופה, התארגנויות שהיוו את הבסיס לתנועת הפרטיזנים הלוחמים ובסופו של דבר - להתארגנות העצומה לעלייה ארצה והקמת המדינה.
אין לשכוח פן חשוב ומחזק זה!!
ספרי ילדים מומלצים על תקופת השואה:מה קרה בשואה? סיפור בחרוזים לילדים הרוצים לדעת/ בת שבע דגן, צבר.
צ'יקה הכלבה בגטו/ בת שבע דגן, מורשת, 1999.
המגרה השלישית של סבא/ ג'ודי טל קופלמן, ידיעות אחרונות-ספרי חמד, 2002.
תומי/ נעמי מורגנשטרן, יד ושם – בית הספר המרכזי להוראת השואה, 1999. (הספר הינו חלק מערכת לימוד)
סבתא סורגת/ אורי אורלב, מסדה.
מילת סיכום:
בנות, אני חושבת שיש חשיבות גדולה (עוד יותר) ביום זה להפגנת הרבה חום, אהבה והבנה לילדים, בפרט לקטנטנים שביניהם - שכבר מבינים "משהו", אבל לא יודעים בדיוק מה ומי ולמה. ליום זה יש השפעה רגשית חזקה, ולפעמים אין לדעת לאן זה יוביל את הקטנים.
היו רגישות, ובברכת יום חשוב ויעיל,
שרון
שרון שמש
M.Sc
פסיכוטרפיסטית התנהגותית קוגנטיבית C.B.T
www.sh-cbt.co.il