דיכאון אחרי לידה? - הריון ולידה

היי,

ניקול יקרה ( - איזה מוזר, כתבתי תשובה ארוכה אחרה"צ, עכשיו אני רואה שזה לא פרסם... )
התיאור שלך גורם לי לדז'ה וו עצבני לשלושת לידותיי. את ביתי הבכורה אני זוכרת בפירוש באותה התנוחה: בוכה יומם וליל, מוטלת על כתפי וגבה שעון על לחיי. גבה, ששעון על לחיי, נרטב לו מדמעותיי שיורדות להן כמעט ללא הפסקה...
עצוב הא?... אח"כ עשיתי את זה עוד פעמיים... וחוויתי בדיוק את אותו הדבר.
הפעוטה שעברה התעללות כה אכזרית מידי אמה, היא כיום מתבגרת הורמונלית בעצמה, ובעוד כחודשיים תחגוג 15 שנה להיווסדה.
ככה ש החדשות הטובות הן - שנשארים בחיים כדי לראות את גיל 15 שלהם...
וברצינות יקירה,
כפי שכתבו לך, הזמן שלאחר לידה הוא זמן בו הגוף מוצף הורמונים, דבר שלא ממש תורם לנוטות למצבי רוח שבינינו. זוכרת את הזמן שלפני המחזור? אז זה בערך כך. רק קצת יותר.
התיאור שלך בהחלט מתיישב עם התיאור בספרות למצב הנקרא "שינויי מצב רוח קיצוניים" או "דיכאון שאחרי לידה".
זה יכול לעבור לבד, תוך חודש, חודשיים או שלושה.
ההמלצה היא שאם זה ממשיך מעבר לשלושה חודשים, העוצמה לא יורדת ונגרם סבל רב לאישה - עליה לפנות לטיפול נוגד דיכאון, ייתכן שבשילוב עם תרופות מווסתות וממתנות מצב רוח.
אני בעד שאם נגרם סבל רב ("סבל רב" אני מגדירה הן כסבל נפשי רב - עצב, בכי, עצבנות, רוגזה, בדידות וכו', והן כסבל פיזי - הפרעה לשינה, לתיאבון, לחשק המיני, לתפקוד כפי שמכירים אותו קודם ללידה) עוד לפני תום חודשיים מהלידה, ובוודאי שלפני תום 3 חודשים, על האישה לפנות לקבלת עזרה מקצועית.
אינני רואה כל טעם בסבל, בוודאי לא כזה שיכול להשליך (גם אם בעקיפין) על תינוק/ת שרק נולד/ה.
דבר שיכול מאד לעזור, עוד לפני שאת פונה לעזרה מקצועית (התחילי ברופא המשפחה או הנשים שלך. הוא כבר יידע מה לעשות.) הוא פשוט לשתף ברגשותייך אם, דודה, אחות או חברה טובה וקרובה. אין להתבייש ולהרגיש "לא נעים", פשוט משום שהמצב הזה הוא כ"כ שכיח, שנראה שברגע שתתחילי לדבר ולספר את העובר עלייך למישהי קרובה, בוודאי תתקלי בתגובה המספרת את חוויותיה של אותה אחת מתקופת אחרי הלידה שלה, וחוויותיה יישמעו לך כדומות למדי לאלו שלך...
דבר נוסף, שעזר לי אישית בתקופות "אחרי הלידות": לשמור לי בקנאות על "דקות חסד" יומיות שהן שלי בלבד...
כשביתי הגיעה לגיל חודש, הבנתי שלאחר לילות עמוסים בבכי וב'אין שינה', ביתי נוהגת לאריך את שנת הבוקר שלה. מידי יום, הייתי מכינה לי כוס קפה מפנקת בסביבות השעה 9 בבוקר, ויושבת לבדי לכמה דקות יקרות של שקט.
כמובן שהן לא נמשכו זמן רב מידי... אבל ברגע שביתי התעוררה ונכנסנו לרוטינה המוכרת של האכלה-החלפה-משחק, אני כבר הייתי קצת יותר פנויה וקצת יותר רגועה, לאחר דקות השקט שלי עם הקפה.
ביתך כבר בת חודש, האם את יכולה להצביע על זמן מסוים במשך היום, בו היא רגועה קצת יותר או ישנה? אם כן, ממליצה לך למצוא עיסוק מהנה שיקח לא יותר מדקות ספורות (כוס קפה, לאכול משהו טעים, מקלחת זריזה, צפייה במשהו מעניין בטלויזיה, וכו') ויהווה את "דקות החסד היומיות" שלך.
תתפלאי לראות כמה ה-כמה דקות האלו יכולות לחולל נפלאות בנפש...

את תמיד מוזמנת לעדכן בקורות אותך ובהרגשתך...
חג שמח!

שרון שמש
M.Sc
פסיכוטרפיסטית התנהגותית קוגנטיבית C.B.T
www.sh-cbt.co.il