שרוני דחוף חייבת יעוץ :( - הריון ולידה

דחוףףףףף שרוני דנדוש כל בוקר וערב מדברת על החתולה? ביום שישי התחילה לחפש את האוכל של החתולה חיפשה אותה מתחת למיטה של ההורים שלי ובכל מקום בשבת בבוקר שקמה אמרה לי ששמעה את קולה החתולה בוכה מה עושיםם הצילו איך לגרום לילדה לשכוח? איך לגרום לה לא לדבר על זה בכלל יותר? שהיא רואה חתולים ברחוב ישר חוזרת לשאול על קולה החתולה כך שזה קורה כמעט תמיד מיום רביעי חוץ מאשר במעון שם אין חתולים ואין מה שיזכיר לה

היי שלי יקירתי ,
נורא עצוב...
משתתפת בצערכם...
פרידה מחיית מחמד היא תמיד קשה מנשוא...
שלי, אני מאמינה בכל ליבי שגידול חיות מחמד מספק חוויות לימודיות ורגשיות חזקות ביותר, לכל הנוגעים בדבר - ילדים ומבוגרים. הטיפול, הדאגה, התלות, האהבה, הקשר - לכל אלו מקום שלא יסולא בפז בחוויה האנושית הבסיסית - מקום אותו מעניקה בנוכחותה אותה חיית מחמד.
וערכו של אותו לימוד הוא גדול אף יותר - כאשר מדובר בילדים.
לצערנו, המוות הוא חלק בלתי נפרד מהחיים - וגם הוא מהווה חוויה רגשית חזקה מאד, לעתים מטלטלת, עבור ילדים רכים, בפרט.
לעתים קרובות, מותה של חיית מחמד אהובה מהווה את חווית המוות הראשונה עבור ילד שהיה קשור בקשר רגשי עבות לחיית המחמד שלו.
זוהי הפעם הראשונה בה ילד נתקל בפרידה שאין להחזירה, ב"עובדת חיים" שאין סיכוי לשנותה.
הדבר כרוך בצער, בכאב, באבל - שבהיותו כה ראשוני - הוא עמוק מאד.

וזה עצוב עד מאד, ומבלבל - אני מבינה אותך מאד...
שלי, דנדוש מתאבלת על החתולה - בדרכה הילדית - הדרך שהיא מכירה.
כמה שתנסי, אין לך סיכוי "לגרום לילדה לשכוח", ואין גם שום טעם בזה.
אפשרי לה את חווית האבל שהיא עוברת, וכל כך קשה לה.
אל תחששי מהבעת רגשותיה, הרי גם לך עצמך קשה...
שתפי אותה ברגשותייך: "גם לי עצוב שקולה הלכה לישון לתמיד" - והזמיני אותה לשתף אותך ברגשותיה.
צרו ביניכן דו שיח של חוויה משותפת שעוברת עליכן, ואל תחפשי "להעלים" את החוויה, כי זה יהיה פחות נכון לה, לך ולקשר ביניכן.
ככל שהזמן יעבור, הכאב ישכך יותר ויותר - עד שקולה תהפוך לזכרון רחוק וטוב שהיה בחייה.
כדי שקולה תהפך אכן לזכרון טוב, על דנדוש לחוות את האבל על כל הכאב שבו - ולאפשר לזכרונה של קולה להתרחק יותר ויותר - בלי "להילחם" ולנסות "לגרום לה לשכוח".
ולבסוף, אלו ספרי ילדים המומלצים בהתמודדות הראשונית עם נושא המוות:
1) אורה/מיריק שניר.
2) החתולה מיצי מתה/דבורה עומר (בתוך "הנשיקה שהלכה לאיבוד").
3) מולי החתול שהיה לי/מגי סמית.

אני חושבת שלגילה של דנדוש, יתאים ביותר הספר הראשון (כתיבתה של מיריק שניר אהודה מאד על הקטנים יותר שבחבורה...)

חג שמח שלי!

שרון שמש
M.Sc
פסיכוטרפיסטית התנהגותית קוגנטיבית C.B.T
www.sh-cbt.co.il

תודה שרוני גם היום המשיכה להזכיר חיפשה שוב את האוכל של החתולה ואמרה לסבא איפה האוכל קולה צריכה אוכל. יש מצב שהילדה גם רואה דברים שאנו המבוגרים לא רואים ולא מבינים? וכמובן עדין מחפשת ומדברת כל הזמן אומרת אין קולה, קולה הלכה אז אנחנו אומרים לה נכון קולה הלכה לאמא שלה למקום טוב שלא תיהיה בו חולה ובזה מסתיימת השיחה למחרת שוב מזכירה אבל אולי יקח זמן